מאז הסלמת מעשי האיבה האזוריים בעקבות מתקפות הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, ניצבת ישראל בפני מתקפה רב-חזיתית המתואמת על ידי "ציר ההתנגדות" של איראן. בעוד שקשב הציבור התמקד בעיקר בעזה, בלבנון ובתימן, האיום האסטרטגי מצד המיליציות השיעיות הנתמכות על ידי איראן ופועלות מעיראק עלה באופן דרמטי. קבוצות אלו, הפועלות תחת מטריית "ההתנגדות האסלאמית בעיראק", משגרות יותר ויותר כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) מתקדמים המכוונים לעבר תשתיות חיוניות באילת ובמרכז ישראל. זירת פעילות מתפתחת זו מציבה מורכבויות טקטיות חדשות בפני מערך ההגנה האווירית הרב-שכבתי של ישראל, ומחייבת הערכה מחדש מתמדת של מערכות הגנת הגבולות והגזרה הימית.
רקע היסטורי על המיליציות בעיראק
מקורן של המיליציות הפרו-איראניות בעיראק נעוץ בהשלכות הפלישה האמריקנית ב-2003, אשר סללה את הדרך לצמיחתן של קבוצות כמו גדודי חזבאללה (כתאא'ב חזבאללה), תנועת א-נוג'בא (חרכת חזבאללה אל-נוג'בא) ועסאאיב אהל אל-חק. במשך קרוב לשני עשורים, קבוצות שלוחים אלו מיקדו את מאמציהן בתקיפת כוחות הקואליציה האמריקנית ובהרחבת ההשפעה האיראנית ברחבי הלבנט. עם זאת, בעקבות מעשי הטבח בהובלת חמאס בדרום ישראל, איראן ניתבה מחדש באופן אסטרטגי מיליציות אלו להשתתפות פעילה במלחמה נגד המדינה היהודית. תחת הפיקוד המאוחד של "ההתנגדות האסלאמית בעיראק", הקימו פלגים אלה אתרי שיגור במערב עיראק כדי לבצע תקיפות ארוכות טווח נגד ישראל.
מבחינה היסטורית, מיליציות אלו נשענו רבות על נתיבי אספקה איראניים ישירים ועל יועצים טכניים כדי להרכיב ולהפעיל את הארסנל האווירי שלהן. עם הזמן, הן פיתחו יכולות ייצור והסבה מקומיות תחת פיקוח ישיר של כוח קודס של משמרות המהפכה האסלאמית של איראן (IRGC). מפעלים הממוקמים באזורים כגון ג'ורף א-סח'ר, מדרום לבגדאד, מייצרים ומאחסנים כיום כטב"מי נפץ ייעודיים המסוגלים להגיע לגבולותיה הריבוניים של ישראל. על פי מחקר מקיף שפורסם על ידי מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית, אזור המדבר רוטבה שבמחוז אל-אנבר במערב עיראק הפך לשטח ההיערכות המרכזי עבור מבצעים ארוכי טווח אלו.
התפתחויות מבצעיות ועובדתיות מרכזיות
ההתפתחות הטקטית של פעילות הכטב"מים מעיראק מאופיינת במספר תקריות ביטחוניות חמורות אשר אתגרו ישירות את מערכי ההגנה של ישראל. באמצעות שימוש בנתיבי טיסה מגוונים דרך המרחב האווירי של סוריה וירדן, ניסו קבוצות אלו לנצל פרצות בגילוי ובזיהוי לאורך גבולה המזרחי של ישראל. מבצעים אלו הפכו מהטרדות קלות לתקיפות קטלניות המצריכות תגובה צבאית ישירה ומתואמת. העובדות המרכזיות הבאות מדגישות את אבני הדרך המבצעיות הקריטיות של איום מתגבר זה:
- ב-1 באפריל 2024, כטב"ם נפץ ששוגר ממערב עיראק הצליח לחמוק ממערכות ההגנה האווירית המקומיות של אילת, פגע במבנה בבסיס חיל הים של צה"ל וגרם לנזק קל למבנה.
- ב-25 בספטמבר 2024, כטב"ם ששוגר על ידי "ההתנגדות האסלאמית בעיראק" פגע בנמל האסטרטגי של אילת, פצע שני אזרחים ישראלים וגרם לנזק מקומי. ניתוח מפורט של הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) מדגיש כי מתקפה ספציפית זו עקפה את מערכות ההגנה היבשתיות, בטרם כטב"ם שני יורט על ידי קורבטה מדגם סער 5 של חיל הים הישראלי.
- ב-3 באוקטובר 2024, תקיפת כטב"ם קטלנית ששוגרה מעיראק כוונה נגד בסיס צבאי של צה"ל בצפון רמת הגולן, והביאה למותם של שני חיילי חטיבת גולני ולפציעתם של עשרים וארבעה נוספים.
- הפלטפורמות העיקריות המשמשות מיליציות אלו כוללות את ה"מוראד 5" (שאהד-101) וה"שאהד-131", בעלי טווחים של בין 700 ל-900 קילומטרים ונושאים מטען ייעודי במשקל של עד 15 קילוגרמים.
ניתוח טקטי ואתגרי הלחימה האווירית
מבחינה ניתוחית, האתגר הטקטי המרכזי שמציבות תקיפות הכטב"מים מעיראק טמון בנתיבי הטיסה שלהם בגובה נמוך ובשטח חתך המכ"ם (שח"ם) הקטן שלהם. בניגוד לטילים בליסטיים, העוקבים אחר מסלולים פרבוליים צפויים מראש, כטב"מי נפץ טסים בגובה נמוך ומסוגלים לנווט סביב מכשולים גיאוגרפיים. בטיסתם מעל המדבריות הנרחבים של ירדן ודרום סוריה, כטב"מים אלו נטמעים לעיתים קרובות בהחזרי המכ"ם (רעש מכ"ם) של תוואי השטח ההררי. הדבר מפחית מיעילותן של מערכות מכ"ם גילוי והתרעה מסורתיות, ולעיתים קרובות מותיר לאוכלוסייה האזרחית שניות בודדות בלבד להתגוננות לפני הפגיעה.
יתרה מכך, "ההתנגדות האסלאמית בעיראק" הפגינה יכולת גוברת לבצע תקיפות מתואמות של מספר כטב"מים בו-זמנית, שנועדו להרוות את מערכי ההגנה המקומיים. טקטיקות אלו משקפות את דוקטרינת הלחימה הרוסית באוקראינה, שבה נעשה שימוש בגלי כטב"מים זולים כדי לשחוק את מלאי המיירטים היקרים של מערכות הגנה אווירית כגון "כיפת ברזל" ו"קלע דוד". כאשר כטב"מים אלו משוגרים במקביל לטילים מצד החות'ים מדרום, פיקוד הדרום של צה"ל נאלץ לפצל את משאבי ההגנה שלו. איום דו-צירי זה הודגש במאמר דעה אסטרטגי של FDD, אשר הזהיר כי התלכדות יכולות הכטב"מים מעיראק ומתימן מייצגת תזמור איראני מתוחכם ביותר.
סיכום אסטרטגי והשלכות ביטחוניות
בסופו של דבר, האיום מצד פעילות הכטב"מים מעיראק נגד אילת ומרכז ישראל מייצג שינוי ארוך טווח במאזן הכוחות האזורי. יכולתן של מיליציות עוינות לבצע תקיפות דיוק זולות ובעלות השפעה רבה משטחה הריבוני של עיראק מציבה עומס משמעותי על התשתית הכלכלית והצבאית של ישראל. אילת, כמרכז סחר ותיירות מרכזי, נותרה פגיעה באופן ייחודי להפרעות מתמשכות ממזרח. כדי לסכל איום זה, על ישראל לא רק לשכלל את יכולות היירוט הטקטיות שלה אלא גם לגבש מנגנוני הרתעה ברורים מול המדינה העיראקית.
במבט צופה פני עתיד, על צבא ההגנה לישראל להגביר את שיתוף הפעולה המודיעיני בזמן אמת עם בעלות ברית אזוריות כדי לגלות שיגורים כבר במקורם במדבר אל-אנבר. באמצעות חיזוק מערכי חיישני ההתרעה המוקדמת לאורך בקעת הירדן ושילוב נכסים ימיים בים האדום, יכול צה"ל לבנות מעטפת הגנה חסונה יותר. בהיעדר פעולה נחרצת לפגיעה בתשתיות הייצור והשיגור בתוך עיראק, קבוצות שלוחים אלו ימשיכו להרחיב את הטווח והדיוק של נשקן. ההתמודדות עם איום זה תצריך שילוב של תקיפות מנע כירורגיות, לחץ דיפלומטי בינלאומי על בגדאד, ופריסה מהירה של מערכות הגנה בלייזר מהדור הבא.