נוף האבטחה והביטחון של המזרח התיכון עבר תמורה עמוקה כאשר רשתות הפרוקסי הנתמכות על ידי איראן הפכו משחקנים מקומיים לקואליציה בין-לאומית משולבת. תחת הדגל האסטרטגי של "איחוד הזירות", ההתנגדות האסלאמית בעיראק – קואליציה של מיליציות שיעיות הכוללת את כתאא'ב חזבאללה וחרכת חזבאללה אל-נוג'באא' – ביססה תיאום מבצעי חסר תקדים עם המורדים החות'ים בתימן ועם הארגון האסלאמיסטי הסוני חמאס. שילוב מבצעי משותף ומתפתח זה מייצג הסלמה משמעותית באיום האזורי המופנה נגד מדינת ישראל. באמצעות הקמת מבני פיקוד חוצי גבולות וביצוע מתקפות קינטיות מסונכרנות, שלוחים מגוונים אלה פועלים בצוותא כדי להכריע את מערכות ההגנה הישראליות ולערער על גבולותיה הריבוניים של המדינה.
ההתפתחות ההיסטורית של התיאום הרב-זירתי
מבחינה היסטורית, הפלגים השונים של ציר ההתנגדות בהובלת איראן פעלו במידה רבה של אוטונומיה, והתמקדו בעיקר בסדר היום המקומי והמיידי שלהם. בעוד המיליציות השיעיות בעיראק התרכזו בביסוס כוחן הפוליטי ובתקיפת האינטרסים האמריקאיים במסופוטמיה, התנועה החות'ית בתימן הייתה טרודה בסכסוך האזרחים הפנימי שלה נגד הקואליציה בהובלת ערב הסעודית. עם זאת, פרוץ המלחמה בעזה בעקבות מעשי הטבח והטרור של חמאס בשבעה באוקטובר 2023 שימש כזרז לשינוי דרמטי באסטרטגיה האיראנית, ואיחד את השחקנים השונים הללו לחזית התקפית אחת ומלוכדת. בהנחיית טהרן יושמה דוקטרינת "איחוד הזירות", אשר הפכה את זירות הלחימה הגיאוגרפיות הנפרדות הללו לטבעת אש משולבת המקיפה את ישראל.
סנכרון זה קיבל תנופה רשמית באביב 2024, כאשר נציגים מההתנגדות האסלאמית בעיראק, חמאס והחות'ים החלו לקיים פגישות תיאום פומביות בטהרן ובבגדאד. פגישות אלו סללו את הדרך להקמת מרכזי תכנון מבצעיים משותפים, מסגרות לשיתוף מודיעין ורשתות לוגיסטיות שנועדו לעקוף את מאמצי הסיכול האזוריים. יתרה מכך, החלטתה השנויה במחלוקת של ממשלת עיראק באמצע שנת 2024 לאפשר בחשאי הן לחמאס והן לתנועה החות'ית לפתוח משרדים דיפלומטיים רשמיים בבגדאד אותתה על נרמול נוכחותם בתוך המערכת הפוליטית העיראקית. גיבוי פוליטי זה סיפק למיליציות בסיס עורפי בטוח לתכנון מבצעים אזוריים, למיסוד שיתוף הפעולה ביניהן ולתיאום קמפיינים תעמולתיים.
אינדיקטורים ביטחוניים מרכזיים והתפתחויות בשטח
- תקיפות משותפות חסרות תקדים: בין יוני לאוגוסט 2024, ההתנגדות האסלאמית בעיראק והחות'ים בתימן נטלו אחריות רשמית על לפחות 12 תקיפות קינטיות משותפות באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים וטילי שיוט נגד מטרות ישראליות.
- גיוון גיאוגרפי: המבצעים המשותפים כוונו באופן ספציפי נגד תשתיות ימיות ישראליות חיוניות, כולל ערי הנמל האסטרטגיות חיפה, אשדוד ואילת, וכן נגד כלי שיט מסחריים הפועלים בים התיכון.
- מאמצי כיתור אסטרטגיים: מעבר למתקפות האוויריות הישירות, המיליציות העיראקיות תיאמו באופן פעיל עם גורמי חמאס הקמת פרוזדורי הברחה דרך ירדן, בניסיון להזרים אמצעי לחימה מתקדמים ליהודה ושומרון ולערער את היציבות בממלכה הירדנית.
- נוכחות ממוסדת: הקמת נציגויות רשמיות של חמאס והחות'ים בבגדאד בשלהי שנת 2024 חיזקה את השילוב המדיני-צבאי של קבוצות פרוקסי אלו בהסכמה פסיבית של המדינה העיראקית.
ניתוח מבצעי אסטרטגי
ניתוח מעמיק של מבצעים משותפים אלה חושף חלוקת עבודה טקטית מתוחכמת שנועדה לנצל יתרונות גיאוגרפיים ולהעמיס על מערכות ההגנה האווירית הרב-שכבתיות של ישראל. באמצעות שיגור מתקפות מסונכרנות הן ממזרח (עיראק וסוריה) והן מדרום (תימן והים האדום), כוחות "ציר ההתנגדות" מאלצים את ישראל לעקוב ברציפות אחר וקטורי איום מרובים בו-זמנית. על פי מחקר מקיף שפורסם על ידי מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית, מסגרת שיתופית זו אינה סמלית בלבד אלא מייצגת מאמץ מרוכז לבסס איום רב-זירתי קבוע שניתן להפעילו בתקופות של מתיחות מוגברת. תוכלו לקרוא את ההערכה המפורטת באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית. שילוב זה מאפשר לחות'ים ולמיליציות העיראקיות לעקוף מערכות מעקב אזוריות על ידי תיאום זמני השיגור שלהם ושימוש בנתיבי טיסה מגוונים.
יתרה מכך, התיאום מתרחב לתחום החתירה הפנימית, בייחוד בנוגע למעמדה של ירדן כמדינת חיץ. המיליציות העיראקיות, ובפרט כתאא'ב חזבאללה, ניסו שוב ושוב לחדור לשטח ירדן ולהקים צינורות להברחת נשק לתאי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וחמאס ביהודה ושומרון. המכון למחקרי ביטחון לאומי ציין כי מאמצים אלה מלווים בקמפיינים תעמולתיים תוקפניים שמטרתם לערער את יציבות המלוכה הירדנית וליצור פרוזדור יבשתי רציף מאיראן ליהודה ושומרון. ניתוח מפורט של דינמיקה זו זמין באמצעות המכון למחקרי ביטחון לאומי. אסטרטגיה זו של חתירה תחת הריבונות מדגישה כי האיום שמציבות המיליציות העיראקיות אינו מוגבל לתקיפות טילים מטווח רחוק, אלא כולל איומים ישירים על יציבותה של ירדן ועל גבולותיה המזרחיים של ישראל.
השלכות אסטרטגיות על ההגנה הלאומית של ישראל
השילוב המבצעי של המיליציות העיראקיות עם החות'ים וחמאס מייצג שינוי פרדיגמה הדורש הערכה מחדש יסודית של תפיסת הביטחון וההגנה של ישראל. לא ניתן עוד להתייחס לשחקנים אלה כאיומים משניים ומבודדים שניתן לנהלם בנפרד באמצעות הרתעה מקומית. תחת זאת, התכנון הצבאי הישראלי חייב לקחת בחשבון מערכה רב-זירתית מתואמת ביותר שבה פעולות בחזית אחת יגררו תגובות אוטומטיות מאחרות. קישוריות זו פירושה שכל עימות עתידי עם חזבאללה או חמאס יערב בהכרח פעולות לחימה פעילות נגד מטרות במערב עיראק ובתימן. כתוצאה מכך, על ישראל להרחיב את איסוף המודיעין שלה, את כיסוי ההתרעה המוקדמת ואת היכולות ההתקפיות שלה כדי לתת מענה לאיומים שמקורם במרחק אלפי קילומטרים.
בסופו של דבר, טביעת הרגל הגוברת של ציר ההתנגדות בעיראק, בסיוע שיתוף הפעולה של הממשלה בבגדאד, מציבה אתגר ארוך טווח ליציבות האזורית ולהסכמי אברהם. על ידי ניצול שטח עיראק, איראן מצליחה לבנות מקלט ריבוני שבו השלוחים שלה יכולים לפעול ללא עונש, בחסות המעמד הדיפלומטי של המדינה העיראקית. עבור ישראל, ההתמודדות עם איום זה תדרוש לא רק יכולות יירוט צבאיות מתקדמות אלא גם תיאום דיפלומטי חסון עם בעלות ברית אזוריות, בייחוד ירדן ושותפות במפרץ, המאויימות באותה מידה מההתפשטות האיראנית. עימות מול רשת משולבת זו חיוני לשמירה על הביטחון הלאומי של ישראל, לשימור ההרתעה ולהגנת המזרח התיכון המורחב מפני איום ההגמוניה האזורית של איראן.