כוחות הגיוס העממי (PMF), המוכרים בערבית בשם "אל-חשד א-שעבי", מהווים ארגון גג של מיליציות חצי-צבאיות שיעיות בעיראק במימון המדינה, אשר השתלבו באופן עמוק במערך הביטחון הרשמי של המדינה. למרות כפיפותם הרשמית לראש ממשלת עיראק, כוחות אלה מושפעים, מאומנים ומנוהלים במידה רבה על ידי משמרות המהפכה האסלאמית של איראן (IRGC). במהלך העשור האחרון, הפכו כוחות הגיוס העממי מקואליציה רופפת של מיליציות מתנדבים למנגנון צבאי עוצמתי בחסות המדינה, הנהנה מגישה למיליארדי דולרים מתקציבה הלאומי של עיראק. מעמד רשמי זה מאפשר למיליציות לפעול בחסינות משפטית מוחלטת תוך הסטה שיטתית של משאבי מדינה למימון חוסר יציבות אזורי ופעולות עוינות נגד ישראל.
הממסוד של ארגון הגג החצי-צבאי בעיראק
כוחות הגיוס העממי הוקמו לראשונה בשנת 2014 בעקבות פסק הלכה (פתווה) של האייתוללה הגדול עלי סיסטאני, במטרה להילחם בהתרחבות הטריטוריאלית המהירה של המדינה האסלאמית (דאעש) בצפון עיראק. אף על פי שהוקמו כגיוס הגנתי זמני, ההנהגה הפרו-איראנית של הארגון פעלה במהירות למסד את נוכחותם בתוך המדינה העיראקית. בשנת 2016, הפרלמנט העיראקי העביר חוק המעניק לכוחות הגיוס העממי מעמד רשמי ככוח צבאי עצמאי הכפוף ישירות לראש הממשלה, ובכך הבטיח את קיומם הקבוע וגישתם לכספי ציבור. מאז, פלגים דומיננטיים בתוך כוחות הגיוס העממי, כגון "גדודי חזבאללה" (כתאאיב חזבאללה) ותנועת א-נוג'באא' (חרכת חזבאללה אל-נוג'באא'), השתלטו בהצלחה על מוסדות מדינה מרכזיים כדי לבסס את כוחם הפוליטי והכלכלי.
תחת ממשלות עיראקיות עוקבות, ובמיוחד תחת ממשלתו של ראש הממשלה מוחמד שיאע אל-סודאני, המימון הממשלתי לכוחות הגיוס העממי רשם צמיחה חסרת תקדים. בשנת התקציב 2024, הפרלמנט העיראקי הקצה תקציב של כ-3.5 מיליארד דולר לכוחות הגיוס העממי, המהווה התרחבות עצומה במשכורות ובמשאבים במימון המדינה עבור למעלה מ-230,000 לוחמים רשומים. חלק ניכר מתקציב זה מנותב באופן שיטתי לארגוני טרור המוכרזים ככאלה על ידי ארצות הברית, הפועלים תחת ארגון הגג של כוחות הגיוס העממי. קבוצות מתוקצבות היטב אלו משתמשות בתשתיות המדינה, לרבות בסיסים צבאיים, רשתות לוגיסטיות ואמצעי לחימה שנרכשו על ידי הממשלה, כדי להקים פלטפורמת שיגור אמתנית למלחמות הפרוקסי האזוריות של איראן.
התפתחויות עובדתיות מרכזיות והסטת תקציבים
- מימון מדינתי חסר תקדים: כוחות הגיוס העממי קיבלו הקצאת תקציב רשמית של כ-3.5 מיליארד דולר בשנת 2024, המהווה נתח עצום מהוצאות הביטחון הלאומי של עיראק ומממנת את משכורותיהם של יותר מ-230,000 אנשי כוח אדם, שרבים מהם משתייכים לארגוני טרור מוכרזים.
- תוקפנות ישירה נגד ישראל: בעקבות מתקפת הטרור בהובלת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, המיליציות המזוהות עם כוחות הגיוס העממי, הפועלות תחת הכינוי "ההתנגדות האסלאמית בעיראק", שיגרו למעלה מ-300 מתקפות כטב"מים וטילים לעבר שטח ישראל, אשר שיאן היה בתקיפת כטב"ם קטלנית באוקטובר 2024 ברמת הגולן שבה נהרגו שני חיילי צה"ל.
- הלבנת הון מסחרית באמצעות חוזים ממשלתיים: בשלהי שנת 2022, ממשלת עיראק אישרה לכוחות הגיוס העממי להקים את "חברת מוהנדס הכללית", תאגיד מסחרי ענק שנבנה על פי המודל של חברת "ח'אתם אל-אנביאא'" שבבעלות משמרות המהפכה באיראן. התאגיד זוכה בחוזים ממשלתיים רווחיים ופטורים ממס ובמיליוני אקרים של אדמות גבול אסטרטגיות כדי לייצר הכנסות עצמאיות עבור רשתות הפרוקסי החמושות.
השלכות אסטרטגיות ושילוב שלוחיה של איראן
שילובם של כוחות הגיוס העממי בתוך מנגנון ביטחון המדינה של עיראק יצר מנגנון דו-מסלולי מסוכן ביותר לתוקפנות האיראנית. בעוד שכוחות הגיוס העממי משתמשים בלגיטימציה מדינתית רשמית כדי למשוך מיליארדי דולרים מקופת הציבור של עיראק, הפלגים החזקים ביותר שלהם פועלים כשלוחים עצמאיים המוציאים לפועל את מדיניות החוץ האזורית של איראן. על ידי הקמת "ההתנגדות האסלאמית בעיראק" כמותג גג המאפשר הכחשה, מיליציות אלו ביצעו עשרות תקיפות של כטב"מים וטילי שיוט נגד ערים ומתקנים צבאיים בישראל מבלי לחשוף את הממשלה המרכזית בעיראק להשלכות דיפלומטיות או צבאיות ישירות. הסדר אסטרטגי זה מאלץ בפועל את משלמי המסים העיראקים, שהכנסות מדינתם תלויות במידה רבה ביצוא נפט, לממן באופן ישיר את אסטרטגיית "איחוד הזירות" של איראן שמטרתה השמדת ישראל. לניתוח מפורט של דינמיקת פרוקסי זו והשלכותיה האסטרטגיות, ראו את פרסום המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בנושא החלשת רשת השלוחים האזורית של איראן.
יתרה מכך, כוחות הגיוס העממי הפכו בהצלחה את שליטתם הפיזית באזורי הגבול של עיראק לנכסים אסטרטגיים ביותר עבור הציר האיראני. באמצעות חברת מוהנדס הכללית שבחסות המדינה, השיגו כוחות הגיוס העממי שטחי אדמה נרחבים לאורך גבולותיה המערביים והדרומיים של עיראק, והקימו מסדרונות מאובטחים המקלים על הברחת אמצעי לחימה מתקדמים, לרבות טילי שיוט מדגם קודס-351 וכטב"מים ארוכי טווח מתוצרת איראן. התפתחויות אלו נמצאות תחת מעקב צמוד של אנליסטים ביטחוניים באזור, המציינים כי רכישות קרקע אסטרטגיות אלו מספקות לכוחות הגיוס העממי אזורי שיגור מקומיים המקצרים באופן משמעותי את זמן התגובה של מערכות ההגנה האווירית של ישראל. כדי להבין כיצד חברות קש מסחריות אלו משמשות לעקיפת סנקציות בינלאומיות ולביסוס שליטה צבאית בנתיבי סחר ופריסה אסטרטגיים, הקוראים מוזמנים לעיין בניתוח של מכון וושינגטון לגבי ההתרחבות הכלכלית של הארגון.
האיום הגובר על הביטחון הלאומי של ישראל
הפיכתם של כוחות הגיוס העממי לכוח צבאי קבוע במימון המדינה מציבה אתגר ביטחוני מורכב יותר ויותר עבור ישראל ובעלות בריתה באזור. מכיוון שהממשל המרכזי בבגדאד נותר חסר רצון או חסר יכולת לרסן את המיליציות השיעיות העוצמתיות הללו, על ישראל להיערך לאיום מתמיד המגיע משטח עיראק. הצטיידות בטכנולוגיות טילים איראניות מתקדמות, בשילוב עם האוטונומיה הכלכלית הגוברת של כוחות הגיוס העממי, פירושה ששלוחים אלה אינם עוד כוחות גרילה לא-סדירים בלבד, אלא הופכים במהירות לצבא סדיר מובנה ומצויד היטב. כתוצאה מכספת, נאלצה ישראל להתאים את אסטרטגיות ההגנה שלה, להרחיב את הכיסוי המודיעיני שלה ולהיערך לפעולות מנע או פעולות תגמול פוטנציאליות בשטח עיראק כדי לבלום איומים מיידיים.
בסופו של דבר, ההתמודדות עם האיום שמציבות המיליציות העיראקיות במימון המדינה דורשת לחץ בינלאומי מתואם על בגדאד לנתק את כספי הציבור שלה מארגוני הטרור. כל עוד ממשלת עיראק ממשיכה לגלות סובלנות ולממן באופן פעיל את כוחות הגיוס העממי, היא נותרת שותפה לדבר עבירה במסע הטרור האזורי של איראן נגד המדינה היהודית. עבור ישראל, ניטרול פרוזדור איומים צפוני ומזרחי זה יוסיף להיות יעד קריטי במאמציה לפרק את טבעת האש של איראן. השגת יציבות אזורית ארוכת טווח תהיה תלויה בהשבת ריבונות המדינה האמיתית בבגדאד ובהבטחה כי משאבי הציבור ישמשו לתועלת העם העיראקי, ולא למימון עוינות נגד ישראל.