בעקבות הטבח בהובלת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, רשת אלימה של מיליציות שיעיות בעיראק הנתמכות על ידי איראן התאחדה תחת חזית אחת המכונה "ההתנגדות האסלאמית בעיראק" (IRI). מותג גג זה הוקם כדי להוציא לפועל מערכת טרור אזורית מתואמת, תוך שיגור מתקפות הן נגד מתקנים צבאיים של ארצות הברית והן נגד מטרות בתוך מדינת ישראל. ההתנגדות האסלאמית בעיראק, הפועלת תחת הנחיה ישירה וחסות אסטרטגית של כוח קודס של משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC), מהווה מרכיב מכריע באסטרטגיה הרחבה יותר של איראן לכתר את ישראל בכוחות פרוקסי עוינים. באמצעות מיזוג של כמה קבוצות חמושות מבוססות תחת מותג מאוחד בעל חתימה נמוכה, הקואליציה מבקשת לטשטש את האחריות הפרטנית של כל ארגון וארגון, ובו בזמן להציג מצג שווא של התנגדות אזורית עממית. כתוצאה מכך, כוח משותף זה מציב איום רב-זירתי המקשה על מערכות ההגנה האווירית של ישראל ומצריך אסטרטגיית אבטחה אזורית מקיפה.
מקורות והקשר היסטורי של הקואליציה
שורשיה של ההתנגדות האסלאמית בעיראק נעוצים בחלל הפוליטי והביטחוני שנוצר בעקבות הפלת משטר סדאם חוסיין בשנת 2003, אשר אפשר לאיראן לטפח רשת של קבוצות חמושות עדתיות. רבות מקבוצות אלו מוסדו מאוחר יותר במסגרת "אל-חשד א-שעבי" (הגיוס העממי - PMF) הממומן על ידי המדינה, אשר הוקם במקור כדי להילחם במדינה האסלאמית (דאעש), אך התפתח בסופו של דבר למנגנון קבוע להפעלת השפעה איראנית. בשנים שקדמו לעימות הנוכחי, מיליציות בודדות אלו שיגרו מתקפות כטב"מים ורקטות ספורדיות נגד מטרות מערביות, תוך שימוש בשמות כיסוי שונים כדי לשמור על מרחב הכחשה. ההשקה הרשמית של מותג ההתנגדות האסלאמית בעיראק התרחשה ב-17 באוקטובר 2023, כאשר הקואליציה קיבלה אחריות על תקיפת כטב"ם נגד בסיס חיל האוויר חריר בכורדיסטן העיראקית. הופעה זו סימנה מעבר מפעילות מורדים מקומית למערכה בינלאומית משולבת, המסונכרנת עם אסטרטגיית "טבעת האש" של איראן נגד ישראל.
באופן מכריע, הקמת ההתנגדות האסלאמית בעיראק אפשרה לפלגים שיעיים מגוונים לעקוף יריבויות פוליטיות פנימיות ולהתאחד תחת מנדט אידאולוגי משותף המובל על ידי המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי. בעוד שחלק ממיליציות אלו משתתפות בתהליכים הפוליטיים הרשמיים של ממשלת עיראק, הן מעדיפות את נאמנותן לשיטת שלטון "ולאיית אל-פקיה" בטהראן על פני הריבונות הלאומית העיראקית. איראן מספקת לקבוצות אלו אימונים מתוחכמים, מימון, מודיעין ואמצעי לחימה מתקדמים, ובכך הופכת אותן משחקנים פוליטיים מקומיים לשלוחות טרור אזוריות בעלות יכולות גבוהות. איחוד גופים אלה תחת דגל ההתנגדות האסלאמית בעיראק סיפק לטהראן מנגנון נוח לתיאום מעשי איבה מבלי להוביל למכות תגמול ישירות ומיידיות על שטח איראן. פרופילים מפורטים שגובשו על ידי מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון מראים כיצד ארגונים כפופים אלה מתאמים באופן שיטתי את התעמולה והמבצעים שלהם כדי למקסם את ההשפעה האסטרטגית.
מבנה ארגוני ופלגי טרור מרכזיים
המבנה הפנימי של ההתנגדות האסלאמית בעיראק מורכב מכמה ארגונים נפרדים ומסוכנים ביותר, אשר הוגדרו רשמית כארגוני טרור עולמיים על ידי ארצות הברית. בראשם עומד גדודי חזבאללה (כתאא'ב חזבאללה), ארגון עוצמתי שהוכרז כארגון טרור בשנת 2009, המקיים עוינות עמוקה כלפי האינטרסים המערביים והישראליים ומספק מנהיגות מבצעית משמעותית בתוך הקואליציה. עמוד תווך מרכזי נוסף הוא תנועת א-נוג'בא (הרכאת חזבאללה אל-נוג'בא), בהנהגת אכרם אל-כעבי, אשר הכריזה שוב ושוב על מוכנותה להילחם בישראל ומתאמת בגלוי את פעילותה עם חזבאללה הלבנוני. בנוסף, גדודי סייד אל-שוהדא ותנועת אנסאר אללה אל-אופייא מייצגים זרועות מבצעיות פעילות מאוד שספגו סנקציות והכרזות ישירות בשל תפקידן בהסלמת האלימות האזורית. מחקרים וסקירות מודיעין שפורסמו על ידי מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית מדגישים כי פלגים אלו משתמשים במבני פיקוד משותפים כדי להוציא לפועל את תוכניותיהם הטקטיות.
פלגים עיקריים אלה נתמכים על ידי מערכת רחבה יותר של מיליציות משניות וקבוצות קש, שנועדו להרחיב את הפריסה הגיאוגרפית ואת העומק הלוגיסטי של הרשת. כך למשל, מיליציית עסאיב אהל אל-חק, בהנהגת קייס אל-ח'זעלי, תומכת במסגרת ההתנגדות האסלאמית בעיראק באמצעות רשתות תחבורה חיוניות וצינורות לוגיסטיים העוברים דרך עיראק אל תוך סוריה. כדי לטשטש את מעורבותן הישירה ולהגן על המנוף הפוליטי שלהן בבגדאד, המיליציות המרכזיות משתמשות לעיתים קרובות במותגי קש כגון "תשכיל אל-וורת'ין" או "אשהאב אל-כהף" כדי לקבל אחריות על מבצעים שנויים במחלוקת. רשת מורכבת זו של ארגוני קש מאפשרת לקבוצות העיקריות לנווט בנוף הפוליטי העיראקי הסבוך, תוך שהן נותרות מחויבות לחלוטין ליעדים הצבאיים האזוריים של איראן. על ידי שמירה על מסלולים כפולים אלה של פוליטיקה ציבורית ולוחמה חשאית, הקואליציה מבטחת את הישרדותה לטווח ארוך ואת המשך זרימת המשאבים המדינתיים.
עובדות מפתח על ההתנגדות האסלאמית בעיראק
- מבנה פיקוד מאוחד: ההתנגדות האסלאמית בעיראק הושקה רשמית ב-17 באוקטובר 2023, כחזית משותפת של ארגוני טרור המוכרזים על ידי ארצות הברית, ובכללם גדודי חזבאללה ותנועת א-נוג'בא, הפועלים תחת הנחיה איראנית.
- וקטור איום חוצה גבולות: הארגון קיבל אחריות על מאות תקיפות כטב"מים וטילים שכוונו נגד ישראל, כולל תשתיות מפתח באילת, ברמת הגולן ובעיר הנמל חיפה.
- אמצעי לחימה וטקטיקה: הקואליציה משתמשת בציוד צבאי איראני מתקדם, כולל כטב"מי נפץ מסוג שאהד-101 ושאהד-136, טילי שיוט מסוג אל-ארקב, וכן מוציאה לפועל מבצעים משותפים ומתואמים עם המורדים החות'ים בתימן.
יכולות צבאיות ווקטורי תקיפה
הארסנל ההתקפי של ההתנגדות האסלאמית בעיראק מורכב בעיקר מכטב"מי נפץ לטווח ארוך, טילי שיוט לתקיפה יבשתית ורקטות בליסטיות המסופקים ישירות על ידי המשטר האיראני. כלי נשק בולט במלאי שלהם הוא הכטב"ם שאהד-101, פלטפורמת נפץ קטנה אך בעלת יכולת תמרון גבוהה, אשר מערכות מכ"ם מסורתיות מתקשות לגלות. הקואליציה גם פורסת באופן קבוע את הכטב"ם הגדול יותר בעל כנף הדלתא, שאהד-136, הנושא ראש נפץ משמעותי המסוגל לגרום נזק קשה לתשתיות אזרחיות וצבאיות. בנוסף לכלי טיס בלתי מאוישים, ההתנגדות האסלאמית בעיראק שילבה את טיל השיוט לתקיפה יבשתית "אל-ארקב" בתקיפות האזוריות שלה, דבר המרחיב באופן משמעותי את טווח הפעולה שלה. על פי הערכות טקטיות של הקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD), שילוב מערכות נשק מגוונות אלו מעיד על מאמץ מתמשך מצד איראן לבחון ולעקוף את מערך ההגנה האווירית הרב-שכבתי של ישראל.
המטרות העיקריות של מתקפות הכטב"מים והטילים של ההתנגדות האסלאמית בעיראק הן מרכזים אסטרטגיים ישראליים, כולל עיר הנמל הדרומית אילת, רמת הגולן ותשתיות חוף בחיפה. בעוד שרבות מטענות האחריות של הארגון בערוץ הטלגרם שלו אינן מאומתות או מסתיימות ביירוט, תקיפות בפועל הצליחו לחדור את ההגנות, כמו פגיעת כטב"ם שפגע במבנה בבסיס צה"ל באילת באפריל 2024. יתרה מכך, ההתנגדות האסלאמית בעיראק הרחיבה את דוקטרינת הפעולה שלה על ידי פרסום טענות על תקיפות משותפות עם חברים אחרים בציר האיראני, ובמיוחד התנועה החות'ית בתימן. פעולות משותפות אלו נועדו להעמיס על מערכות ההתרעה המוקדמת של ישראל על ידי שיגור תקיפות רב-כיווניות בו-זמנית מדרום וממזרח. מודל שיתוף הפעולה המתפתח הזה מדגים מאמץ תיאום משולב ביותר בין שלוחותיה האזוריות של איראן, ומייצג הסלמה משמעותית בהיקפו של הטרור הבינלאומי.
השלכות אסטרטגיות והאיום על ישראל
האיום שמציבה ההתנגדות האסלאמית בעיראק חורג מעבר לנזק צבאי מיידי, ומאתגר באופן ישיר את גבולותיה הריבוניים של ישראל ואת הבריתות הביטחוניות האזוריות. כדי לסכל מתקפות אלו, על צבא ההגנה לישראל להקצות אמצעי הגנה אווירית מתקדמים, כולל מערכות כיפת ברזל, קלע דוד וחץ, העמוסות ממילא בכבדות בשל איומים מגזרות אחרות. לחץ מתמשך זה הוא טקטיקה מכוונת של טהראן במטרה לשחוק את משאבי ההגנה של ישראל תוך ניהול מלחמת התשה זולה באמצעות שלוחיה. באופן מכריע, ההגנה מפני איומים עיראקיים אלה הצריכה תיאום מודיעיני ומבצעי הדוק עם מדינות שכנות, ובמיוחד עם הממלכה הירדנית. היירוט המשותף של פלטפורמות בלתי מאוישות אלו במרחב האווירי הירדני מדגיש כיצד רשתות השלוחות של איראן מערערות באופן פעיל את יציבותן של מדינות ערב המתונות במקביל לניסיונותיהן לפגוע בישראל.
לסיכום, ההתנגדות האסלאמית בעיראק מייצגת הסלמה מסוכנת במלחמת הפרוקסי של איראן נגד ישראל, המעבירה את שדה הקרב אל מעבר לגבולות המדינות השכנות אל המרחב האזורי הרחב. כארגון גג של טרור הנתמך על ידי מדינה, ההתנגדות האסלאמית בעיראק מנצלת מוסדות עיראקיים פנימיים וכספי מדינה כדי לקדם אג'נדה אסלאמיסטית קיצונית המוכתבת על ידי טהראן. עבור ישראל, ניטרול איום זה דורש שילוב של הגנה אקטיבית חזקה, שיתוף פעולה מודיעיני אסטרטגי, ופוטנציאל להרתעה קינטית ישירה נגד תשתיות הפרוקסי. כישלון בטיפול בהתרחבות החזית העיראקית הזו יאפשר לאיראן להדק עוד יותר את הכיתור האזורי שלה ולבסס פלטפורמת שיגור קבועה למתקפות דיוק ארוכות טווח. בסופו של דבר, פירוק איום ההתנגדות האסלאמית בעיראק חיוני לא רק לביטחון הפנים של ישראל, אלא גם להשבת היציבות האזורית ולבלימת השאיפות האימפריאליסטיות של איראן.