מנגנוני השליטה של כוח קודס של משמרות המהפכה בעיראק

כוח קודס של משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC-QF) משמש ככלי המרכזי של משטר האייתוללות האיראני לצורך התפשטות אזורית, תוך הפעלת מערכת פיקוד ושליטה מובנית על רשת של שלוחות (פרוקסי) חמושות ועוצמתיות בעיראק. קבוצות פרא-צבאיות שיעיות אלו, כגון גדודי חזבאללה (כתאאב חזבאללה) ותנועת חזבאללה אל-נוג'באא (חרכת חזבאללה אל-נוג'בא), פועלות כשלוחות ישירות של האסטרטגיה הגיאופוליטית של טהראן, תחת מסווה של התנגדות לאומנית מקומית. באמצעות שמירה על שרשרת פיקוד היררכית ומתוחכמת, המשטר האיראני עוקף את ערוצי המדינה המסורתיים כדי להוציא לפועל מתקפות מתואמות נגד נכסים מערביים וישראליים. מסגרת שליטה משולבת זו מאפשרת לכוח קודס להקרין עוצמה ברחבי המזרח התיכון תוך שמירה על עמימות ויכולת הכחשה סבירה. כפועל יוצא מכך, שלוחות אלו מהוות איום ישיר ואקטיבי על ביטחונה של מדינת ישראל.

כדי לטשטש את האחריות הפרטנית של הפלגים השונים, הקים כוח קודס לאחרונה מותג כיסוי מאוחד המכונה "ההתנגדות האסלאמית בעיראק" לצורך קבלת אחריות על מבצעים צבאיים משולבים. ארגון גג זה פועל תחת חדר פיקוד משותף ומרוכז, שבו יועצים איראנים ומנהיגי הפלגים מתאמים את המאפיינים המבצעיים ואת המטרות. התיאום האסטרטגי של מותג זה נועד למזער תגובות דיפלומטיות ישירות נגד טהראן, ובו-בזמן להציג חזית מסונכרנת. תחת דגל מאוחד זה, הרחיב כוח קודס של משמרות המהפכה את טווח השפעתו, תוך שימוש בשטח עיראק ככן שיגור למתקפות החודרות אל המרחב האווירי של ישראל. הבנת מנגנוני ההכוונה האיראנית הזו חיונית לצורך ניתוח וקטורי האיום הצפוניים והמזרחיים המתפתחים מולם ניצבת ישראל.

יסודות היסטוריים להגמוניה של כוח קודס בעיראק

שורשי השליטה האיראנית בכוחות הפרא-צבאיים בעיראק נעוצים בהשלכות של פלישת כוחות הקואליציה לעיראק בשנת 2003, אשר יצרה ואקום שלטוני שכוח קודס מיהר לנצל. תחת הנהגתו של רב-אלוף קאסם סולימאני, גייס כוח קודס של משמרות המהפכה באופן שיטתי, חימש ומימן קבוצות עדתיות מקומיות במטרה לפגוע בכוחות הבינלאומיים ולהרחיב את ההשפעה האיראנית. מאמצים אלו הגיעו לשיאם עם הקמתן של שלוחות נאמנות ביותר כמו עסאיב אהל אל-חק, אשר שימשו כזרוע אידיאולוגית של שיטת שלטון חכם הדת האיראנית (ולאיית אל-פקיה). לאורך העשורים, קבוצות אלו התפתחו מתאי מורדים סוררים למוסדות מבוססים ועמוקים. בהדרגה, הן הקימו זרועות פוליטיות משמעותיות והבטיחו לעצמן עמדות השפעה בתוך מבנה השלטון של המדינה העיראקית.

המבנה הארגוני של שלוחות אלו קיבל תוקף מוסדי נוסף במהלך המערכה נגד דאעש באמצעות הקמת "אל-חשד אל-שעבי" (כוחות הגיוס העממי - PMF) בשנת 2014. תחת אמתלה של לחימה בקיצוניות, המיליציות המזוהות עם איראן זכו להכרה רשמית מהמדינה ולתקציבי עתק ממשלתיים, תוך שהן שומרות על נאמנות בלעדית למפעיליהן בטהראן. בעקבות הסיכול הממוקד של קאסם סולימאני ושל מנהיג אל-חשד אל-שעבי אבו מהדי אל-מוהנדס בשנת 2020, התאים כוח קודס את מבנה הפיקוד והשליטה שלו. כוח קודס מינה את אסמאעיל קאאני לנהל את היחסים המורכבים ולעיתים המתוחים בין המיליציות. תחת פיקוחו של קאאני, כוח קודס הטמיע מנגנון שליטה בירוקרטי יותר כדי להבטיח ציות מוחלט להנחיות האסטרטגיות של טהראן.

מנגנוני הפלגים העיקריים ותשתית טכנולוגית

• חדרי פיקוד משותפים ומרוכזים: כוח קודס עושה שימוש במרכזי מבצעים פעילים של פיקוד משותף הממוקמים בבגדאד ולאורך הגבול הסורי-עיראקי, בייחוד סביב המרכז האסטרטגי באל-בוכמאל, לצורך הכוונת מבצעים ולוגיסטיקה.
• תשתית טרור במימון מדינתי: השלוחות העיראקיות המרכזיות מנצלות את מעמדן הרשמי בתוך "אל-חשד אל-שעבי" (PMF) הממומן על ידי המדינה כדי להבטיח מיליארדי דולרים במשכורות ממשלתיות עיראקיות, דבר המסבסד בעקיפין את מסעות הלחימה האזוריים של איראן.
• העברות אמצעי לחימה מתקדמים: טהראן מספקת באופן שיטתי לשלוחותיה בעיראק טכנולוגיה צבאית מתקדמת ביותר, כולל טילי שיוט מונחים מדויקים, כטב"מים מתאבדים מסוג סמאד וציוד סיור מיוחד.
• גוף התיאום "אל-תנסיקיה": הוועדה לתיאום ההתנגדות העיראקית פועלת כמנגנון קישור קריטי, המתרגם את המנדטים האסטרטגיים רמי הדרג של כוח קודס למתקפות טקטיות קונקרטיות ומסונכרנות.

ניתוח אסטרטגי של מסגרת הפיקוד והשליטה (C2)

ניתוח מעמיק יותר של מבנה הפיקוד של כוח קודס מגלה כי מערכת היחסים בין טהראן לבין שלוחותיה בעיראק אינה היררכית לחלוטין ואינה מבוזרת לגמרי, אלא מהווה מערכת היברידית של תלות מנוהלת. כוח קודס של משמרות המהפכה מפעיל שליטה באמצעות שלושה וקטורים עיקריים: מינוף פיננסי, תלות טכנולוגית מוחלטת וזיקה אידיאולוגית. על פי מחקר מפורט שנערך על ידי מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, כוח קודס מתאם את המותג "ההתנגדות האסלאמית בעיראק" כדי להטמיע ולטשטש את זהותן של הקבוצות האינדיבידואליות בעת ביצוע תקיפות רגישות במיוחד. מבנה מבצעי זה מונע ממיליציה בודדת להתמודד עם פעולת תגמול הרסנית, ומאפשר לקואליציה כולה לשמור על לחץ צבאי קבוע נגד אויבים משותפים. יתרה מכך, אסטרטגיה קולקטיבית זו מאפשרת לכוח קודס לכויל את ההסלמה האזורית בדיוק רב, תוך התאמת היקף התקיפות בהתאם ליעדים הדיפלומטיים הרחבים יותר של טהראן.

למרות יריבויות פנימיות מעת לעת ותחרות על השפעה מקומית בין מנהיגי המיליציות, כוח קודס שומר על זכות וטו מוחלטת לגבי החלטות אסטרטגיות מרכזיות. מציאות זו הוכחה בבירור במהלך משא ומתן אזורי רגיש, כאשר מפקד כוח קודס, אסמאעיל קאאני, נסע לבגדאד כדי להכתיב באופן אישי הפוגות מבצעיות ושינויים בבחירת המטרות. לצורך ניתוח עומקה של רשת זו וההיסטוריה האישית של מנהיגי שלוחות אלו, הוועד היהודי-האמריקאי (AJC) מספק סקירה מקיפה המפרטת כיצד קבוצות כמו עסאיב אהל אל-חק נותרות מחויבות ללא תנאי לאג'נדת מדיניות החוץ של טהראן. בסופו של דבר, קבוצות אלו אינן יכולות לשרוד ללא הסיוע הטכנולוגי, הלוגיסטי והמודיעיני המסופק על ידי היחידות הצבאיות הייעודיות של איראן. תלות מוחלטת זו מבטיחה כי למרות השתלבותן במדינה העיראקית, נאמנותן העיקרית נותרת איתנה לרפובליקה האסלאמית.

סיכום והשלכות ביטחוניות על ישראל

ביסוס הפיקוד של כוח קודס של משמרות המהפכה על השלוחות העיראקיות מייצג עליית מדרגה משמעותית באיום הרב-זירתי הנשקף למדינת ישראל. שטח עיראק אינו משמש עוד רק כגשר יבשתי לוגיסטי להעברת אמצעי לחימה לחזבאללה בלבנון; הוא הפך לכן שיגור פעיל למבצעים התקפיים ישירים. שלוחות כגון גדודי סייד אל-שוהדאא (כתאאב סייד אל-שוהדא) שיגרו שוב ושוב כטב"מים מתאבדים וטילי שיוט ארוכי טווח המכוונים לעבר אתרים אסטרטגיים בדרום ובצפון ישראל, כולל עיר הנמל אילת. מבצעים אלו משולבים בקפידה במערכה הרחבה יותר של "ציר ההתנגדות", שנועדה להכריע את מערכות ההגנה האווירית של ישראל באמצעות תקיפות רוויה רב-כיווניות. על ידי פיזור אתרי שיגור ברחבי השטח הנרחב של מערב עיראק, כוח קודס שואף להקשות על איסוף המודיעין ויכולות התגובה של ישראל.

כדי לסכל איום מזרחי גובר זה, על מתכנני הביטחון של ישראל להתייחס לשלוחות העיראקיות לא כאל שחקנים מקומיים, אלא כאל גייסות צבאיים ישירים של הרפובליקה האסלאמית של איראן. כל אסטרטגיית הגנה מקיפה חייבת לטפל בצינורות המימון והלוגיסטיקה העוברים מטהראן, דרך המדבר העיראקי, ועד לגבולות הלבנט. שיבוש מנגנוני הפיקוד והשליטה של כוח קודס דורש תיאום מודיעיני הדוק עם בעלות ברית אזוריות וסיכול ממוקד של משלוחי נשק מתקדם. בעלא המשטר האיראני ממשיך למנף את שלוחותיו כדי להימנע מאחריות ישירה, חשיפת המנגנונים המדויקים של הכוונת כוח קודס נותרת חיונית לשמירה על היתרון הצבאי האיכותי של ישראל ולהבטחת ההגנה הלאומית. על ישראל להישאר מוכנה להטיל אחריות ישירה הן על נותני החסות בטהראן והן על מסייעיהם בבגדאד בגין כל הפרה של גבולותיה הריבוניים.