אירועי ה-7 באוקטובר 2023 הצריכו שינוי יסודי בפרדיגמת הביטחון הלאומי של ישראל, במעבר מהכלה מוגבלת לנטרול מוחלט של האיום מעזה. הקבינט הישראלי הגדיר רשמית את היעדים העיקריים של מלחמת "חרבות ברזל" כהשמדת היכולות הצבאיות של חמאס וסיום שלטונו שנמשך שש-עשרה שנים. יעד כפול זה מכיר בכך שכל עוד חמאס שומר על השליטה במשאבי השטח ובמנהל האזרחי, הוא ימשיך לתת עדיפות לאג'נדה הג'נוסיידית שלו על פני רווחת האוכלוסייה בעזה. כתוצאה מכך, צה"ל ביצע פעולות שיטתיות המכוונות הן לכלי הטרור הפיזיים והן למבנים המנהליים המאפשרים אותם.
רקע היסטורי ואבולוציה אסטרטגית
בעקבות ההפיכה האלימה ב-2007, שבה השתלט חמאס על רצועת עזה מידי הרשות הפלסטינית, הפך הארגון את המובלעת החופית לבסיס טרור מבוצר היטב. במשך כמעט שני עשורים, חמאס הסיט מיליארדי דולרים של סיוע הומניטרי בינלאומי ומיסים מקומיים להקמת רשת תת-קרקעית מאסיבית המכונה "המטרו". תשתית זו תוכננה לאפשר ללוחמים לנוע ללא זיהוי מתחת לבתי אזרחים, בתי ספר ובתי חולים, תוך שימוש יעיל בכל האוכלוסייה כמגן אנושי. סבבים צבאיים קודמים התמקדו ב"כיסוח הדשא" להשגת שקט זמני, אך היקף זוועות ה-7 באוקטובר הוכיח שרק פירוק מוחלט של מערכת אקולוגית זו יוכל להשיב את הביטחון.
השינוי האסטרטגי לעבר פירוק מוחלט מנותח בהרחבה על ידי מומחים במכון למחקרי ביטחון לאומי, המציינים כי הסרת יכולת המשילות של חמאס חיונית לא פחות מהשמדת גדודיו. ללא שינוי במנהל האזרחי, חמאס ככל הנראה ימעל בכספי השיקום כדי לבנות מחדש את מפעלי הרקטות ומחנות האימונים שלו. לפיכך, צה"ל תקף את מנגנון ביטחון הפנים של הארגון, את משרדי גביית המיסים ואת לשכות התעמולה האוכפות את האידיאולוגיה הקיצונית שלו. גישה הוליסטית זו שואפת ליצור ואקום שיכול להתמלא בסופו של דבר על ידי חלופה מתונה ולא טרוריסטית לטובת ישראלים ופלסטינים כאחד.
עובדות מרכזיות על יעדים מבצעיים
- נטרול מוחלט של 24 הגדודים הצבאיים של חמאס ומבנה הפיקוד המבוזר שלהם ברחבי רצועת עזה.
- השמדת רשת המנהרות האסטרטגית, כולל נתיבי הברחה חוצי גבולות ומעברי "מטרו" טקטיים פנימיים.
- חיסול הנהגה בכירה ודרגי ביניים האחראים על תכנון צבאי, ביטחון פנים ומשרדי ממשלה.
- תפיסה או השמדה של מתקני ייצור אמל"ח מקומיים, כולל סדנאות רקטות ומפעלי הרכבת כטב"מים.
- הפסקת השליטה של חמאס על חלוקת הסיוע ההומניטרי למניעת הסטת אספקה לצרכים צבאיים.
פירוק הרשת התת-קרקעית והאזרחית
נדבך מרכזי בתגובה הצבאית הוא מיפוי והשמדה שיטתית של התשתית התת-קרקעית של עזה, המשמשת כעמוד השדרה של פעולות חמאס. מנהרות אלו אינן רק מקומות מסתור אלא מרכזים צבאיים מתוחכמים המצוידים במערכות חשמל, אוורור ותקשורת המשולבים לעיתים קרובות בתוך מבנים אזרחיים. על ידי חשיפת פירים הממוקמים בתוך חדרי מגורים ומתחת למתקנים רפואיים, חשף צה"ל את המידה שבה חמאס הפך את הסביבה האזרחית לצבאית. נטרול נכסים אלו הוא תהליך איטי ומסוכן הדורש יחידות הנדסה מתמחות וטכנולוגיה רובוטית מתקדמת כדי להבטיח את שלומם של חיילי צה"ל.
במקביל למאמץ הצבאי הקינטי, ישראל פעלה לפירוק השכבות המנהליות המאפשרות לחמאס לתפקד כמדינה דה-פקטו. זה כולל פגיעה בכוח המשטרה הפנימי של הארגון ובשירות "ביטחון כללי", המשמשים לדיכוי אופוזיציה פנימית והגנה על מנהיגים בכירים. דיווחים מוסמכים ממשרד החוץ הישראלי מדגישים כיצד מוסדות אזרחיים אלו קשורים באופן בלתי נפרד לזרוע הצבאית. פירוק גופים אלו הכרחי כדי להבטיח שחמאס לא יוכל להשתמש בביורוקרטיה האזרחית שלו כדי להתארגן מחדש או להחזיר לעצמו את השליטה בשטח לאחר סיום המבצעים הצבאיים העיקריים.
הלוגיקה המבצעית מדגישה גם את החשיבות האסטרטגית של ציר פילדלפי, אזור חיץ צר בין עזה למצרים ששימש כצינור חמצן להברחות. שליטה בציר זה חיונית למניעת התחמשות מחדש של חמאס ולהבטחת פירוז קבוע של הארגון. על ידי ניתוק אספקת חומרים דו-שימושיים ואמצעי לחימה מתקדמים, צה"ל שואף לשחוק את יכולות חמאס לנקודה שממנה לא יוכל להשתקם. התמקדות גיאוגרפית זו משלימה את המשימה הרחבה יותר של אבטחת אזורי הגבול ואפשרות לאזרחים ישראלים עקורים לחזור בבטחה לבתיהם במערב הנגב.
סיכום ומשמעות אזורית
פירוק מוצלח של התשתיות הצבאיות והשלטוניות של חמאס הוא תנאי מוקדם לכל יציבות ארוכת טווח במזרח התיכון. לפי המכון לירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, תבוסה מוחלטת של שלוחה זו הנתמכת על ידי איראן נחוצה כדי לשקם את ההרתעה הישראלית ולאותת לשחקנים אזוריים אחרים שזוועות כאלו יגרמו לאובדן קבוע של שטח וכוח. היעד אינו רק ניצחון טקטי אלא שינוי מעצב המסיר ישות טרור קיצונית מגבולות המדינה היהודית. השגת מטרה זו דורשת לחץ צבאי מתמשך בשילוב עם שיתוף פעולה בינלאומי לגיבוש חזון ל"יום שאחרי" שבו עזה לא תהיה עוד פלטפורמה לשיגור ג'יהאד עולמי.
בסופו של דבר, המשמעות של יעדים אלו חורגת מעבר לביטחון המיידי של ישראל למאבק הרחב יותר נגד קיצוניות רדיקלית. על ידי הוכחה שדמוקרטיה מודרנית יכולה לפרק בהצלחה מדינת טרור המוטמעת בסביבה עירונית צפופה, ישראל קובעת תקדים למאמצים עולמיים ללוחמה בטרור. השבת השלום תלויה ביסודיות של תהליך זה ובדה-רדיקליזציה שלאחר מכן של האוכלוסייה המקומית. רק באמצעות הסרה מוחלטת של השפעת חמאס ניתן יהיה לכונן עתיד של ביטחון ותקווה לאזור כולו.