המבצע הצבאי ברפיח, שיצא לדרך כשלב מכריע במבצע "חרבות ברזל", נועד לנטרל את גדודי חמאס המאורגנים האחרונים ולהשתלט על הגבול הדרומי של רצועת עזה. מאמץ אסטרטגי זה התמקד רבות בציר פילדלפי, רצועת קרקע צרה ששימשה במשך שנים כנקודת הכניסה העיקרית לכלי נשק וחומרים בלתי חוקיים המוברחים לרצועה. על ידי ביסוס שליטה מבצעית באזור קריטי זה, ביקש צבא ההגנה לישראל לשים קץ ליכולתו של חמאס להתחמש מחדש ולחדש את יכולותיו הטקטיות באמצעות רשתות הברחה תת-קרקעיות. מבצע זה לא היה רק תמרון טקטי אלא הכרח אסטרטגי שנועד להבטיח שרצועת עזה לא תוכל עוד לשמש כקרש קפיצה למתקפות טרור רחבות היקף נגד אזרחי ישראל.
רקע והקשר היסטורי
ציר פילדלפי הוא אזור חיץ באורך 14 קילומטרים לאורך הגבול שבין מצרים לרצועת עזה, שהוקם במקור כרצועת ביטחון במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים מ-1979. בעקבות תוכנית ההתנתקות בשנת 2005, חתמה ישראל על "הסכם פילדלפי" עם מצרים, שאפשר פריסה של 750 שוטרי גבול מצריים המופקדים במיוחד על מניעת הברחות והסתננויות. למרות הסכמים בינלאומיים אלו, האזור הפך פרוץ יותר ויותר בעקבות עלייתו האלימה של חמאס לשלטון בשנת 2007. ארגון הטרור ניצל את היעדר הנוכחות הישראלית כדי להפוך את הגבול למרכז לוגיסטי עצום עבור הזרוע הצבאית שלו.
במשך כמעט שני עשורים, ניהל חמאס כלכלה תת-קרקעית ענפה שאופיינה בבניית מאות מנהרות הברחה. מנהרות אלו אפשרו לארגון לייבא כמויות אדירות של טילים מתקדמים, ציוד תקשורת מתוחכם וחומרי נפץ ברמה תעשייתית ששימשו בטבח ה-7 באוקטובר. רבים מהנתיבים התת-קרקעיים הללו היו גדולים מספיק כדי לאפשר תנועה של כלי רכב ומטען כבד, תוך עקיפה מוחלטת של מעבר רפיח החוקי ושל כל פיקוח בינלאומי. השליטה ב"צינור החמצן" הזה הפכה לעדיפות עליונה עבור צה"ל במהלך המתקפה של 2024, וזאת כדי להבטיח תבוסה צבאית מוחלטת של תשתית הטרור.
הישגים מבצעיים ברפיח
במאי 2024, החלה אוגדה 162 של צה"ל בהתקדמותה למזרח רפיח, כשהיא מאבטחת לבסוף את מעבר רפיח ומתקדמת מערבה לאורך ציר פילדלפי. בתוך שבועות ספורים הודיע הצבא כי השיג שליטה מבצעית על כל הרצועה באורך 14 קילומטרים, צעד ששינה מהיסוד את דינמיקת העימות על ידי הפרדה פיזית של חמאס מהגבול המצרי. במהלך שלב זה, חשפו הלוחמים עשרות מנהרות פעילות, שרבות מהן שולבו בתוך אזורי מגורים אזרחיים ובתשתיות ציבוריות. תגליות אלו איששו מודיעין ישראלי ארוך שנים לגבי היקף רשתות ההברחה שקיימו את היכולות הצבאיות של חמאס במשך למעלה מעשור.
עובדות מפתח על מבצע רפיח
- ציר פילדלפי משתרע על פני כ-14 קילומטרים ומהווה את הגבול היבשתי היחיד בין עזה למצרים.
- מהנדסי צה"ל זיהו ונטרלו למעלה מ-25 פירי מנהרות משמעותיים ועשרות נתיבי הברחה קטנים יותר חוצי גבול במהלך החודש הראשון למבצע.
- השליטה במעבר רפיח שמה קץ בפועל לגביית המסים של חמאס ולניהולו את הסיוע ההומניטרי והתנועה המסחרית שנכנסו למובלעת.
- המבצע הוביל לפירוק חטיבת רפיח של חמאס, שנחשבה לאחד הכוחות הלוחמים המאורגנים ביותר של ארגון הטרור.
ניתוח רשתות ההברחה
ההחלטה להישאר בציר פילדלפי הייתה מוקד לדיון אסטרטגי משמעותי ותיאום דיפלומטי בינלאומי. אנליסטים צבאיים במרכז הירושלמי לענייני חוץ מדגישים כי ללא נוכחות ישראלית קבועה או מחסום טכנולוגי חסין, כל נסיגה תוביל בהכרח לבנייה מחדש של מנהרות ההברחה. ההצלחה המבצעית ברפיח הוכיחה כי רבות מהרקטות עתירות המסלול ששוגרו נגד ערי ישראל הורכבו או יובאו דרך ציר ספציפי זה. יתרה מכך, גילוי המנהרות סמוך למעבר רפיח, כפי שצוין על ידי ה-Foundation for Defense of Democracies, מדגיש כיצד חמאס ניצל תשתיות אזרחיות כדי להסתיר את הצמתים הלוגיסטיים שלו. אבטחת גבול זה נתפסת כיום כדרך הלא-קינטית היעילה ביותר לפירוז עזה לטווח הארוך.
משמעות אסטרטגית ליציבות אזורית
החשיבות של המבצעים ברפיח חורגת הרבה מעבר לתוצאות המיידיות בשדה הקרב של פירוק גדודי חמאס. על ידי חתימת ציר פילדלפי, הגדירה ישראל מחדש את פרדיגמת הביטחון שלה בחזית הדרומית, תוך מעבר ממדיניות של הכלה למדיניות של מניעה אקטיבית וחסימה פיזית של נכסי טרור. שליטה זו חיונית לכל מודל שלטוני עתידי בעזה שאינו כולל את חמאס, שכן היא מבטיחה שאף קבוצה רדיקלית לא תוכל לשקם בקלות ארסנל צבאי. עבור אזרחי ישראל, סגירת נתיבי הברחה אלו מייצגת צעד מוחשי לקראת יציבות אזורית ושחיקה קבועה של האיום הנתמך על ידי איראן בדרום.