ההשתרשות הסיסטמית של נפוטיזם, רשתות פטרונות ומקורביזם ממסדי בתוך הרשות הפלסטינית הנשלטת על ידי פת"ח, הפכה לגורם המרכזי להידרדרות המשילות שלה ולדה-לגיטימציה מבית. במהלך מספר עשורים, ההנהגה הפוליטית של הרשות הפלסטינית השתמשה באופן שיטתי בנכסי ציבור, במונופולים רגולטוריים ובסיוע חוץ כדי להעשיר קבוצה נבחרת של אליטות, תוך ביצור אחיזתה בשלטון. מסגרת מושחתת זו רוקנה למעשה מתוכן את מוסדות הציבור, והפכה אותם לכלים לחלוקת טובות הנאה אישיות ולהבטחת נאמנות מפלגתית במקום לשרת את כלל האוכלוסייה. כתוצאה ישירה מכך, פלסטינים מן השורה איבדו את אמונם בהנהגה, דבר שהוביל למשבר סמכות עמוק המאיים על היציבות ביהודה ושומרון.
יסודות היסטוריים של שיטת הפטרונות ברשות הפלסטינית
שורשיה של מדינת פטרונות זו נעוצים בהקמתה של הרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי אוסלו באמצע שנות ה-90, כאשר יאסר ערפאת בנה במכוון משטר אישי ביותר. ערפאת שמר על שליטה מוחלטת באמצעות ריכוז כספי הרשות בחשבונות שיקול דעת אישיים, תוך עקיפת משרד האוצר וחלוקת סיוע בינלאומי כדי לקנות את נאמנותם של מפקדי מנגנוני הביטחון, מנהיגי שבטים ובעלי ברית פוליטיים. שחיתות מבנית זו הפכה לכל כך בוטה, עד שביקורת של קרן המטבע הבינלאומית (IMF) משנת 2003 חשפה כי ערפאת הסיט קרוב ל-900 מיליון דולר מכספי הציבור לחשבונות בנק מיוחדים תחת פיקוחו הישיר. על ידי שילוב של פטרונות פוליטית עם שליטה כלכלית, האליטה המוקדמת של פת"ח קבעה תקדים לפיו צייתנות פוליטית, ולא כישורים מקצועיים או שירות לציבור, היא שקובעת את המוביליות הכלכלית.
לאחר מותו של ערפאת, עלייתו של מחמוד עבאס לנשיאות הרשות הפלסטינית בשנת 2005 עוררה תקוות בינלאומיות קצרות לרפורמה מנהלית ושקיפות פיננסית. תחת ראש הממשלה סלאם פיאד, כלכלן שהוכשר במערב, הרשות הפלסטינית יישמה מערכות חשבונאות מודרניות והקימה את הוועדה למלחמה בשחיתות בשנת 2010 כדי להשיב את אמון המדינות התורמות. עם זאת, מאמצי רפורמה אלה סוכלו באופן שיטתי על ידי עבאס ונאמניו בפתח, שראו בפיקוח מוסדי עצמאי איום ישיר על רשתות הכוח המבוצרות שלהם. פיאד נאלץ בסופו של דבר להתפטר בשנת 2013, מה שהביא למעשה לקץ הניסיונות האמיתיים לרפורמה מבנית ואפשר לאליטה של פת"ח לבסס מחדש שליטה בלתי מבוקרת על המנגנון הכלכלי והפוליטי של הרשות הפלסטינית.
ראיות עובדתיות מרכזיות לשחיתות
- ביקורות פיננסיות וחקירות בינלאומיות תיעדו מעילה שיטתית בסיוע חוץ, כולל דוח של בית המשפט האירופי לביקורת שחשף כי הרשות הפלסטינית ניהלה באופן כושל או איבדה את עקבותיהם של למעלה משלושה מיליארד דולר מכספי הסיוע של האיחוד האירופי בין השנים 2009 ל-2013.
- גיוס עובדים למגזר הציבורי ומינויים מיניסטריאליים מבוססים באופן עקבי על נפוטיזם, כאשר בכירים בפת"ח מבטיחים באופן שגרתי משרות דיפלומטיות, ביטחוניות ומנהליות משתלמות עבור בני משפחותיהם, תוך עקיפת חוקי שירות המדינה ומניעת הזדמויות ממועמדים ראויים.
- הוועדה למלחמה בשחיתות, שהוקמה תחת לחץ בינלאומי בשנת 2010, נותרה פגומה מבחינה פוליטית; היא נמנעת מלהעמיד לדין בכירים בפת"ח או בני משפחה של עבאס, ומשמשת בעיקר ככלי לניגוח יריביו הפוליטיים של עבאס.
ניתוח של מונופולים כלכליים ופיקוח חברתי
הביטוי הבולט ביותר של המקורביזם הסיסטמי של פת"ח מתרכז סביב האימפריה הכלכלית של משפחתו הקרובה של מחמוד עבאס, ובמיוחד בניו יאסר וטארק עבאס. אישים אלו שולטים בקונגלומרטים עסקיים עצומים, כגון "פאלקון אחזקות" (Falcon Holding Group) וחברת הפרסום "סקיי" (Sky Advertising), אשר השתלטו על השוק המסחרי המקומי והשיגו מונופולים רווחיים בתחומי הטבק, התקשורת והבנייה. תחקירים עיתונאיים ורשמי חברות חשפו כי חברות פרטיות אלו זכו באופן שגרתי בחוזי משנה בלעדיים בשווי מיליוני דולרים שמומנו על ידי תורמים בינלאומיים, כולל פרויקטים בפיקוח הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID). ריכוז זה של כוח כלכלי עיוות את המגזר הפרטי הפלסטיני, והפך את התחרות עבור יזמים עצמאיים לבלתי אפשרית כמעט ללא קשרים ישירים לאליטה השלטת. מחקר מפורט על דינמיקות אלו תועד על ידי המרכז הירושלמי לענייני חוץ, המדגיש כיצד מינוף פוליטי מתורגם ישירות לדומיננטיות מסחרית.
מעבר להעשרת המשפחה הישירה, רשת הפטרונות של פת"ח פועלת כמנגנון פיקוח חברתי מקיף שנועד לנטרל התנגדות פוליטית. מצבת השכר של המגזר הציבורי ברשות הפלסטינית, המעסיקה למעלה מ-150,000 עובדי מדינה, מנוצלת באופן שיטתי כדי לתגמל נאמנות פוליטית ולהעניש תומכי אופוזיציה. אלו המבקרים את הנשיא עבאס או מביעים תמיכה בפלגים פוליטיים יריבים נתקלים לעיתים קרובות בהשעיית שכר שרירותית, פרישה כפויה מוקדמת או פיטורים מתפקידם ללא כל אפשרות ערעור. הפיכת המנהל הציבורי לכלי נשק פוליטי מונעת התפתחות של שירות מדינה עצמאי, ומכפיפה את כל מנגנוני המדינה להישרדותה של הנהגת פת"ח. לקבלת סקירה מקיפה על האופן שבו מנגנונים פוליטיים ופיננסיים דכאניים אלה התפתחו מבחינה היסטורית, אנליסטים יכולים לעיין במחקר המפורט שרוכז על ידי הקרן להגנת הדמוקרטיות.
משמעות אסטרטגית והשלכות על ישראל
לריקבון הכרוני של מבני הממשל ברשות הפלסטינית יש השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת על ישראל, שכן הנהגה מושחתת ומחוסרת אמינות ברמאללה מתקשה יותר ויותר לשמור על ביטחון ושליטה מנהלית. בעוד האליטה של פת"ח מתעדפת העשרה עצמית ושימור של רשתות הפטרונות שלה, היא ניכרה לחלוטין את הציבור הפלסטיני, אשר רואה ברשות הפלסטינית קבלן משנה ביטחוני בלתי לגיטימי ולא ממשלה מייצגת. ואקום לגיטימיות פנימי זה מעצים באופן ישיר ארגוני קיצון כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, המנצלים באופן פעיל את הזעם הציבורי על השחיתות של פת"ח כדי להרחיב את השפעתם ברחבי יהודה ושומרון. כתוצאה מכך, ישראל נאלצת לבצע מבצעים תכופים ורבי-סיכון לסיכול טרור באזורים שבהם כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית איבדו את יעילותם המבצעית ואת סמכותם.
בסופו של דבר, חוסר התפקוד הסיסטמי בתוך הרשות הפלסטינית מדגיש את המגבלות של הישענות על משטר אוטוקרטי ובלתי אחראי כשותף ליציבות אזורית ארוכת טווח. מאמצים בינלאומיים להנשים באופן מלאכותי את הרשות הפלסטינית באמצעות הזרמת כספים ישירה, ללא דרישה לרפורמות מבניות עמוקות, רק מנציחים את התנהלותה של האליטה של פת"ח כרודפת רווחים קלים (Rent-seeking). עבור ישראל, מציאות זו מדגישה את הצורך החיוני בשמירה על שליטה ביטחונית חזקה ועצמאית באזורי מפתח, תוך עקיפת ההיררכיה המושחתת של הרשות הפלסטינית לשם קיום קשר ישיר עם מנהיגים קהילתיים מקומיים ופרגמטיים שאינם מחויבים לרשתות הפטרונות של רמאללה. רק על ידי הכרה בריקבון העמוק של מודל הממשל הנוכחי של הרשות הפלסטינית יוכלו ישראל ובעלות בריתה הבינלאומיות לגבש אסטרטגיות מציאותיות הנותנות מענה למקורות האמיתיים של חוסר היציבות והרדיקליזציה באזור.