הרשות הפלסטינית (הרש"פ) מתחזקת מערכת מאורגנת וממוסדת להפליא של פיצוי פיננסי, המוכרת בציבור כ"קרן השהידים" או כמדיניות "שלם עבור רצח" ("Pay-for-Slay"), המעניקה תגמולים כספיים משמעותיים לאנשים המבצעים פעולות אלימות נגד ישראלים. תוכנית זו משלבת באופן רשמי תמריצים כספיים במבנה הממשל של הרשות הפלסטינית, ובכך הופכת מעשי טרור למסלול קריירה רווחי בחסות המדינה. על ידי הבטחת ביטחון כלכלי לכל החיים לאסירים מורשעים, לאסירים משוחררים ולמשפחותיהם של מפגעים הרוגים, הרשות הפלסטינית מבססת את הטרור כנתיב מרכזי לקידום סוציו-אקונומי. למרות גינוי חריף מצד מדינות דמוקרטיות מערביות ושותפות ביטחוניות אזוריות, הרשות הפלסטינית ממשיכה לתעדף הוצאות אלו על פני שירותים ציבוריים חיוניים. פרקטיקה ממוסדת זו נותרת אחד המכשולים המשמעותיים ביותר לשלום, כשהיא מערערת את היציבות באזור ומעודדת אלימות באופן ישיר.
היסטוריה ואבולוציה חקיקתית של הקרן
מקורותיה של קרן השהידים חוזרים לשנת 1965, כאשר הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) הקים לראשונה מערכת לתמיכה במשפחות של לוחמים שנפלו. בעקבות חתימת הסכמי אוסלו בשנות ה-90 והקמתה של הרשות הפלסטינית לאחר מכן, מערכת רווחה זו נבלעה רשמית במנגנון השלטוני הרשמי. הרשות הפלסטינית עיגנה פרקטיקות אלו באמצעות חוקים ספציפיים, ובראשם חוק מס' 14 לשנת 2004 ותיקוניו משנת 2013, אשר הגדירו מבחינה חוקית את משכורות האסירים כחובה של המדינה. תחת חוקים אלה, כל מי שהורשע בעבירות ביטחוניות על ידי ישראל זכאי על פי חוק לקצבאות חודשיות, דבר המקבע את מימון הטרור כחובה חקוקה.
במהלך העשורים האחרונים, האחריות המנהלית על תשלומים אלה השתנתה שוב ושוב בתגובה לפיקוח פיננסי בינלאומי. תחת לחץ ישיר מצד המדינות התורמות, ניסתה הרשות הפלסטינית להרחיק את עצמה מהתוכנית על ידי העברת ניהול הכספים לידי הרשות לענייני אסירים ומשוחררים של אש"ף בשנת 2014. עם זאת, הערכות מודיעין ישראליות ובינלאומיות חשפו במהרה כי שינוי מנהלי זה היה קוסמטי בלבד, שכן הרשות הפלסטינית המשיכה לממן את תקציב אש"ף ישירות מקופתה. כיום, למרות הצהרות רשמיות על רפורמה, תשתית התוכנית נותרה שלמה, עובדה המוכיחה את המחויבות הפוליטית המושרשת של ההנהגה הפלסטינית לשימור מערכת הסתה זו.
עובדות ונתונים כמותיים מרכזיים
- סולם תגמולים מדורג: הקצבה החודשית המשולמת למחבלים כלואים עולה באופן יחסי לחומרת פשעם ולאורך תקופת מאסרם. בעוד שמבצעי עבירות קלות מקבלים כ-570 דולר בחודש, אנשים שנידונו לשלושים שנות מאסר או יותר זכאים לעד 3,400 דולר בחודש, סכום הגבוה משמעותית משכרו הממוצע של עובד מדינה פלסטיני.
- שילוב הפזורה הפלסטינית: התוכנית חורגת מעבר לגבולות יהודה ושומרון ורצועת עזה, ומקצה עשרות מיליוני דולרים מדי שנה למשפחות של "שהידים" המתגוררות במדינות שכנות כגון ירדן, לבנון, סוריה ומצרים. דוחות של ארגוני מעקב מעידים כי כ-13,500 משפחות בקהילות פזורה אלו מקבלות תשלומים קבועים המנוהלים באמצעות משרדים אזוריים של אש"ף.
- הטבות לאחר שחרור המעוגנות בחוק המדינה: אסירים משוחררים זוכים לעדיפות מובטחת בקבלה למשרות בשירות המדינה, לביטוח בריאות ולמימון שכר לימוד עבור בני משפחותיהם. יתרה מכך, הרשות הפלסטינית מכסה על פי חוק את כל דמי הפנסיה והביטוח הלאומי שנצברו במהלך תקופת מאסרם, ובכך מבטיחה ביטחון כלכלי לכל החיים למי שהשתתפו במתקפות.
ניתוח גיאופוליטי ואסטרטגי של התשלומים
קיומה של קרן השהידים מציב אתגר קשה לדיפלומטיה הבינלאומית, שכן היא סותרת ישירות את ההתחייבויות לאי-אלימות העומדות בבסיס הסיוע הזר. בתגובה למבנה תמריצים זה הממומן על ידי המדינה, חוקקה ארצות הברית בשנת 2018 את חוק טיילור פורס ההיסטורי, המגביל באופן חמור את הסיוע הכלכלי לרשות הפלסטינית עד שתפסיק את התשלומים הללו. באופן דומה, ממשלת ישראל חוקקה חוק לקיזוז השווי המקביל של קצבאות טרור אלו מכספי המיסים שהיא גובה עבור הרשות הפלסטינית, במטרה לייבש את מקורות ההון של התוכנית. אוסטרליה ומספר מדינות באירופה השעו אף הן או ניתבו מחדש את הסיוע התקציבי הישיר שלהן כדי להבטיח שכספי משלמי המיסים שלהן לא יסבסדו אלימות פוליטית.
בתגובה לקיצוצים במימון הבינלאומי, ההנהגה הפלסטינית פיתחה אסטרגטיות מתוחכמות של התחמקות פיננסית כדי להמשיך לקיים את התשלומים ובו-בזמן להציג מראית עין של ציות לדרישות המערב. במקום לבטל את התוכנית, הרשות הפלסטינית ניתבה מחדש מאות מיליוני דולרים דרך ערוצים בירוקרטיים חלופיים, כגון המוסד הפלסטיני הלאומי להעצמה כלכלית, תקציבי השכר של השירות הציבורי ומשרד הפנסיות. על פי מחקר מקיף בנושא מימון הטרור על ידי הרשות הפלסטינית, העברות פנימיות אלו מסוות ביעילות תשלומים ליותר מעשרת אלפים אסירים לשעבר ואלפי אנשי ביטחון פעילים. על ידי הצגת פרסי טרור אלה כמענקי רווחה, פנסיות ציבוריות או משכורות בשירות המדינה, הרשות הפלסטינית ממשיכה לנצל את הסיוע הבינלאומי תוך שמירה על מדיניות הליבה שלה המעודדת אלימות נגד אזרחי ישראל.
השלכות לטווח ארוך ומשמעותן עבור ישראל
עבור מדינת ישראל, קרן השהידים אינה סכסוך תקציבי גרידא אלא איום פעיל וממומן על ידי הרש"פ על הביטחון הלאומי ועל שלטון החוק. על ידי הפיכת פיגועים אלימים למסלול קריירה פיננסי בטוח, הרשות הפלסטינית מתחזקת זרם קבוע של מגויסים המוכנים לבצע פיגועי דקירה, ירי ופיגועי התאבדות. הסתה ממוסדת זו מפרקת כל בסיס אמיתי למשא ומתן לשלום, שכן ההנהגה הפלסטינית נותרת קשורה אידיאולוגית ופיננסית למתן תגמול על רצח ישראלים. שימור המערכת הזו מוכיח כי הרשות הפלסטינית מתעדפת עוינות אנטי-ישראלית על פני הפיתוח הכלכלי והרווחה של האוכלוסייה האזרחית שלה עצמה.
בסופו של דבר, על הקהילה הבינלאומית להכיר בכך שרפורמה אמיתית ברשות הפלסטינית אינה יכולה להתרחש ללא פירוק מוחלט ובר-אימות של תשתית תשלומי הטרור הזו. אסטרטגיית המלחמה בטרור המתמשכת של ישראל חייבת להמשיך לשלב פעולות ביטחון טקטיות עם צעדים פיננסיים המענישים את הרשות הפלסטינית על סירובה לנטוש מדיניות זו. רק כאשר התמריצים הכספיים לרצח יבוטלו כליל, תוכל תרבות של דו-קיום להתחיל להחליף את ההאדרה הממלכתית של האלימות. עד אז, על ישראל להישאר עירנית, ולהגן על אזרחיה מפני סמכות שלטונית המתייחסת לשפיכת דם ישראלי כאל מוצר ציבורי הממומן על ידי המדינה.