דיכוי אזרחי פלסטיני ורציחתו של ניזאר בנאת

הריקבון המוסדי של הרשות הפלסטינית הגיע לשלב קריטי, המאופיין בשחיקה שיטתית של נורמות דמוקרטיות, שחיתות פיננסית נרחבת ודיכוי אלים של קולות מתנגדים. בעדו שפלג הפתח השולט תחת הנהגתו של מחמוד עבאס דוחה שוב ושוב את הבחירות לפרלמנט ולנשיאות, כוחות הביטחון הפלסטיניים נשענים יותר ויותר על טקטיקות סמכותניות כדי לשמר את שליטתם ולחנוק את האופוזיציה הפוליטית. הביטוי הבולט והטרגי ביותר של דיכוי פנימי זה היה רציחתו ללא משפט ביוני 2021 של ניזאר בנאת, מבקר פופולרי ברשתות החברתיות ומועמד לפרלמנט. מותו חשף את הממדים הקיצוניים שאליהם מוכן המשטר השולט להגיע כדי להשתיק ביקורת על ממשלו ולשמור על אחיזתו בשלטון. התפתחות זו עוררה אכזבה ציבורית נרחבת, שחקה עוד יותר את הלגיטימיות של ההנהגה היושבת ברמאללה, והעלתה חששות כבדים לגבי היציבות העתידית של האזור כולו.

נסיגה דמוקרטית ועלייתו של ניזאר בנאת

כדי להבין את ההקשר הפוליטי של הרצח, יש לבחון את הדחייה הכרונית של התהליכים הדמוקרטיים בתוך הרשות הפלסטינית. בתחילת שנת 2021, פרסם הנשיא מחמוד עבאס צו לקיום הבחירות הלאומיות הראשונות מזה חמש-עשרה שנים, ובכך פתח צוהר קצר של תקווה דמוקרטית עבור אוכלוסייה מתוסכלת. עם זאת, באפריל 2021, ביטל עבאס ללא הגבלת זמן את הבחירות המתוכננות לפרלמנט ולנשיאות, כשהוא מאשים רשמית מחלוקות בנוגע להצבעה במזרח ירושלים. אנליסטים ומבקרים מבית זיהו באופן נרחב החלטה זו כתמרון אסטרטגי שנועד למנוע ניצחון סוחף צפוי של חמאס ושל פלגי פתח אלטרנטיביים. ביטול זה סגר למעשה את כל הערוצים הסלולים לרווחה לרפורמה פוליטית בדרכי שלום, וריכז את הכוח בידיה של רשות מבצעת חסרת דין וחשבון ושנואה באופן גובר על הציבור.

על רקע זה של מידור מערכתי, צמח ניזאר בנאת כקול בולט וחסר פחד של התנגדות ציבורית ברשתות החברתיות. הוא היה מועמד למועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם רשימת "חופש וכבוד" העצמאית, וקרא תיגר ישיר על השחיתות של האליטה הפוליטית. בנאת השתמש בפייסבוק ובפלטפורמות מקוונות אחרות כדי לפרסם ביקורות נוקבות על חוסר השקיפות הפיננסית של הממשל, כולל עסקת חילופי חיסוני הקורונה השנויה במחלוקת עם ישראל. הפופולריות שלו בקרב הציבור הרחב צמחה במהירות ככל שנתן ביטוי לתסכול העמוק של אזרחים מן השורה שמאסו בנפוטיזם ובקיפאון הכלכלי. על ידי חשיפת כשלים מנהליים אלה, הפך בנאת לקוץ טורדני במיוחד בבשרה של מערכת הביטחון, שראתה בו איום ישיר על הישרדות המשטר.

אירועים עובדתיים מרכזיים סביב מעצרו ומותו של ניזאר בנאת

אירועי יוני 2021 זיעזעו את האוכלוסייה המקומית ועוררו תגובה בינלאומית מיידית בנוגע להפרות זכויות אדם. המשפט הצבאי שבא בעקבותיהם לקצינים הנאשמים והטיפול הרשמי באירוע הפכו למוקדי עניין מרכזיים עבור פעילי זכויות אדם. התפתחויות אלו הדגישו את הקושי הקיצוני בהשגת אחריות משפטית ודין וחשבון בתוך המערכת הפוליטית הנוכחית של רמאללה. העובדות המרכזיות המפורטות להלן מתעדות את ציר הזמן ואת ההליכים המשפטיים הקשורים לפגיעה קשה זו בחירויות האזרח.

• ב-24 ביוני 2021, כוח של ארבעה-עשר קצינים ממנגנון הביטחון המסכל פשט על בית מגורים בחברון שבו מצא בנאת מקלט, ולאחר מכן הכניע אותו במכות פיזיות קשות באמצעות אלות ומוטות ברזל.
• נתיחה שלאחר המוות שבוצעה זמן קצר לאחר מותו אישרה כי בנאת לא מת מסיבות טבעיות, אלא נכנע לפציעות חריפות מרובות, לרבות חבלות נרחבות, צלעות שבורות והלם טראומטי שנגרם כתוצאה מהתקיפה.
• בעקבות הפגנות ציבוריות המוניות וזעם בינלאומי, התביעה הצבאית הגישה כתבי אישום נגד ארבעה-עשר קציני ביטחון בדרגות נמוכות, אך אלו שוחררו מאוחר יותר בערבות ביוני 2022 – החלטה שגונתה על ידי משפחתו של בנאת וארגוני סיוע משפטי כעיוות דין מוחלט.

ניתוח הריקבון המוסדי והעדר הדין והחשבון

רציחתו של ניזאר בנאת אינה מקרה מבודד אלא סימפטום למשברים מערכתיים עמוקים יותר המלווים את המשילות הפלסטינית כיום. על פי דיווחים של מחלקת המדינה של ארצות הברית, שירותי הביטחון הנתונים לשליטת הרשות הפלסטינית מבצעים לעיתים קרובות מעצרים שרירותיים, עינויים, ומניעת זכויות משפטיות בסיסיות מאזרחים. הרשות המבצעת הכפיפה באופן שיטתי את מערכת המשפט, ובכך הפכה את מוסדות החוק המקומיים לבלתי מסוגלים להטיל אחריות על בכירי מערכת הביטחון בגין הפרות. היעדר מוחלט זה של איזונים ובלמים מוסדיים טיפח תרבות של חסינות מפני עונש, שבה קצינים זוטרים מוגנים באופן שגרתי מפני פיקוח שיפוטי אמיתי. על ידי חסימת נתיבים של דרכי שלום להשגת דין וחשבון, פגעה הממשלה הנוכחית קשות באמינותה מבית ומחוץ.

הדחיות החוזרות ונשנות של ישיבות בית המשפט בהמשך ממחישות עוד יותר כיצד המערכת המשפטית משמשת ככלי נשק להגנה על מנגנוני המדינה. חקירה מקיפה שפורסמה ב-ג'רוזלם פוסט תיארה כיצד דחיות בית המשפט המתמשכות ושחרורם בסופו של דבר של החשודים בערבות נתפסו כניסיון שיטתי לקבור את התיק. במקום לאפשר ביקורת שיפוטית עצמאית ושקופה, ההנהגה הפוליטית השתמשה בסמכות המדינה כדי להשתיק עדים ולדכא את נציגיהם המשפטיים של בני משפחת בנאת. כתוצאה מכך, חסימה מתמשכת זו אילצה ארגוני חברה אזרחית לעקוף כליל את בתי המשפט המקומיים, ולפנות ישירות לגופים בינלאומיים כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי. חוסר מתמיד זה ברפורמה פנימית מצביע על כך שהממסד השולט אינו מסוגל מבחינה מבנית לטפל בכשליו המערכתיים שלו, ובכך מחזק את התפיסה של מודל של מדינה כושלת.

השלכות אסטרטגיות על הביטחון האזורי ועל ישראל

עבור ישראל ובעלי עניין אזוריים, קריסת הלגיטימיות הדמוקרטית בתוך הרשות הפלסטינית מציבה אתגרים אסטרטגיים רציניים. ככל שהציבור מאבד אמון לחלוטין באליטה השלטת של פתח, קבוצות קיצוניות, ובמיוחד חמאס, מנצלות בהצלחה את ואקום המשילות ואת המיאוס האזרחי הגובר. מותו של ניזאר בנאת והדיכוי שלאחר מכן של מפגינים בדרכי שלום הוכיחו כי הממשל הנוכחי נשען יותר ויותר על אלימות כפייתית ולא על הסכמה ציבורית אמיתית כדי לשרוד. אם היכולת המנהלתית של רמאללה תמשיך להתדרדר, ישראל עלולה לעמוד בפני מצב נפיץ ביותר המאופיין בקריסה מוחלטת של המשילות במגזרים מנהליים מרכזיים. לכן, הבנת הדינמיקות הפנימיות הללו של שחיתות ודיכוי סמכותני היא קריטית לגיבוש מדיניות ביטחונית יעילה שתצפה מראש את תקופת המעבר הבלתי נמנעת שלאחר עידן עבאס.