הקריסה הביטחונית הדרמטית בצפון הגדה המערבית, ובמיוחד בערים ג'נין ושכם, מהווה נקודת מפנה קריטית ביציבות האזורית ובמשילות הפלסטינית. במהלך השנים האחרונות ויתרה הרשות הפלסטינית במידה גוברת והולכת על השליטה המבצעית באזורים אלו, ובכך יצרה ואקום ביטחוני מסוכן. אל תוך החלל הזה נכנסו מיליציות אוטונומיות חמושות היטב, הפועלות במנותק מהמבנים הפוליטיים המסורתיים ומאתגרות ישירות הן את כוחות הרשות הפלסטינית והן את צה"ל. התמוטטות זו של החוק והסדר משקפת דעיכה מוסדית רחבה יותר, הניזונה משחיתות מערכתית, מהעדר לגיטימציה ציבורית וממאבקי ירושה גוברים והולכים בתוך ההנהגה שמושבה ברמאללה.
שורשים היסטוריים של הוואקום הביטחוני
מקורותיו של משבר ביטחוני זה טמונים בשחיקה ההדרגתית של סמכות הרשות הפלסטינית במובלעות המוניציפליות שהוקצו לה מאז שלהי שנות ה-2000. במסגרת הסכמי אוסלו, הוטל על הרשות הפלסטינית לשמור על הביטחון והסדר האזרחי בשטח A, אך קיפאון פוליטי ושחיתות נרחבת פגעו קשות באמינותה מבית. ככל שנשיא הרשות המזדקן, מחמוד עבאס, נכנס לעשור השני של כהונתו בת ארבע השנים, האוכלוסייה המקומית בערי הצפון ראתה יותר ויותר בממשל המרכזי גוף לא יעיל. כוחות הביטחון הרשמיים, שבעבר נהנו מסבסוד ואימון נרחבים, הפכו מהססים יותר ויותר להיכנס למחנות פליטים דוגמת אלו שבג'נין ובשכם, מפאת החשש מתגובה חמושה והיעדר רצון פוליטי.
נסיגה זו של המשילות הרשמית איפשרה לפלגים חמושים מקומיים לבסס בהדרגה את כוחם, לאגור נשק ולגייס צעירים מאוכזבים ומודרים. המצב הסלים באופן דרמטי בעקבות השקת מבצע "שובר גלים" על ידי צה"ל בשנת 2022, אשר נועד לבלום גל של פיגועי טרור פנימיים. בעוד מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית עמדו מן הצד במהלך הפעילות המבצעית, תאים חמושים מקומיים ניצלו את הזעם הציבורי כדי להציג את עצמם כמגינים היחידים של הרחוב הפלסטיני. כתוצאה מכך, קם דור חדש של לוחמים שאינם מחויבים לאף פלג היסטורי יחיד, דבר שיצר מציאות ביטחונית נפיצה ביותר שהרשות הפלסטינית אינה מסוגלת עוד לרסן.
מדדים מרכזיים להידרדרות הביטחונית
- עלייתן של בריתות מיליציה משותפות: קואליציות חמושות כמו "גדוד ג'נין" ו"גוב האריות" (ערין אל-אסוד) בשכם איחדו לוחמים שונים מפת"ח, חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני לכדי תאים מקומיים ומבוזרים מאוד.
- תפוצת נשק נרחבת: הברחת נשק לא חוקית, ייצור נשק מקומי וגניבת ציוד צבאי הובילו לריכוז חסר תקדים של נשק אוטומטי, ציוד טקטי ומטעני חבלה בערי צפון הגדה המערבית.
- דחיית השליטה של הרשות הפלסטינית: כוחות הביטחון של הרשות נתקלו בהתנגדות אלימה ובהתפרעויות ציבוריות כאשר ניסו לאכוף חוק וסדר או לעצור מבוקשים, דבר הממחיש אובדן כמעט מוחלט של הלגיטימיות המנהלית שלהם.
דעיכת המשילות והשפעה זרה
עלייתן של קבוצות חמושות עצמאיות בצפון הגדה המערבית מסתייעת רבות במימון חיצוני ובגיבוי פוליטי מצד רשתות טרור אזוריות. קבוצות כמו "גוב האריות", שמקורה בעיר העתיקה של שכם, עשו שימוש בקמפיינים מתוחכמים ברשתות החברתיות כדי לגייס ולהניע פלסטינים צעירים המנותקים מהפלגים הפוליטיים המסורתיים. מחקר אנליטי נרחב של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מדגיש כיצד פעילים עצמאיים אלה זוכים לעיתים קרובות לאספקה ולמימון מצד ארגוני טרור מבוססים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. גורמים אלו מנצלים את השיתוק של הרשות הפלסטינית כדי לייצא אלימות ולערער את היציבות באזור, תוך יצירת מוקדי כוח מקומיים המתנגדים באופן פעיל להנחיות הישירות מרמאללה.
יתרה מכך, השיתוק הפנימי בתוך הרשות הפלסטינית מוחרף בשל משבר הירושה המסתמן, כאשר בכירים ברשות ממצבים את עצמם כיורשים פוטנציאליים למחמוד עבאס הקשיש. כפי שמתועד במחקרים של מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, אף יורש פוטנציאלי אינו מעוניין להיות מזוהה עם פעולות ביטחוניות לא פופולריות נגד אחיו הפלסטינים, מה שמוביל לאינרציה מוחלטת בדרג המנהל. קיפאון פוליטי זה מונע מהרשות הפלסטינית לפרוס את כוחות הביטחון שלה ביעילות, שכן המנהיגים חוששים שדיכוי המיליציות המקומיות הפופולריות יחסל את סיכוייהם הפוליטיים שעוד נותרו. השיתוק שנוצר הותיר ערים כמו ג'נין ושכם תחת שליטה בפועל (דה פקטו) של ברוני מלחמה מקומיים וקבוצות חמושות מבוזרות.
השלכות על ביטחון ישראל
הקריסה הביטחונית בג'נין ובשכם מהווה איום ישיר ורב-ממדי על מדינת ישראל ועל היציבות האזורית. ללא שותף ביטחוני מתפקד בצפון הגדה המערבית, ישראל נאלצת לבצע פעולות תכופות לסיכול טרור בשטחי A כדי לשבש מזימות טרור ולמנוע פיגועים נגד אזרחים ישראלים. פעולות אלו, אף שהן חיוניות לניטרול איומים מיידיים, הן מורכבות ביותר בשל התוואי העירוני הצפוף וההתנגדות החמושה המיידית מצד המיליציות המקומיות. חוסר היציבות המתמשך מייצר גם כר פורה לגורמים עוינים כמו איראן להזרים כספים ואמצעי לחימה מתקדמים לשטח, מה שעלול להפוך את הגדה המערבית לחזית משנית פעילה.
בסופו של דבר, עלייתן של מיליציות אוטונומיות מסמלת את קריסת פרדיגמת הביטחון שלאחר הסכמי אוסלו ומחייבת תגובה אסטרטגית ישראלית נחרצת. ככל שהרשות הפלסטינית ממשיכה להתפורר תחת כובד משקלה של השחיתות המנהלית שלה וחוסר התפקוד המוסדי שלה, הסבירות לקריסה ביטחונית מוחלטת גוברת מדי יום. על ישראל לנווט בסביבה משתנה זו תוך שמירה על חופש פעולה להגנת אזרחיה, ובמקביל להיערך לאפשרות של התפרקות הרשות הפלסטינית. השבת ההרתעה ומאבק בהשפעתם של נותני חסות חיצוניים לטרור במובלעות פורעות חוק אלו נותרו יעדים עליונים להבטחת גבולותיה המזרחיים של ישראל.