הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית בשנת 2006 היוו נקודת מפנה היסטורית שסדקה את המונופול הפוליטי של תנועת פת"ח ועיצבה מחדש את הגאופוליטיקה של המזרח התיכון. במשך עשורים שימש פת"ח ככוח הדומיננטי בתוך הרשות הפלסטינית והארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), ופעל כמעט ללא אופוזיציה פוליטית מאורגנת. עם זאת, ריקבון ממסדי שיטתי, שחיתות פיננסית נרחבת וכישלון המשא ומתן המדיני יצרו ואקום שארגון חמאס האסלאמיסטי ניצל בהצלחה. תוצאת הבחירות לא רק ערערה את מבנה הכוח הפלסטיני הפנימי, אלא גם הציתה עימות פנימי עז ששם קץ לאפשרות של מנהל פלסטיני מאוחד.
רקע: שקיעת פת"ח ועליית חמאס
בעקבות הקמת הרשות הפלסטינית בשנת 1994, ביסס פת"ח את שליטתו במנהל האזרחי ובמנגנוני הביטחון תחת הנהגתו של יאסר ערפאת. עם זאת, תקופה זו התאפיינה ברכזיות כוח מהירה, ברשתות פטרונות נרחבות ובהסטת כספי סיוע בינלאומיים לכיסים פרטיים. הפלסטינים מן השורה חשו תסכול גובר והולך מהיעדר שירותים ציבוריים, מקיפאון כלכלי ומקריסת החוק והסדר, דבר שפגע קשות בלגיטימיות של פת"ח. במקביל, מותו של ערפאת בשנת 2004 הותיר חלל מנהיגותי עמוק, שיורשו, מחמוד עבאס, התקשה למלא על רקע הפלגנות הגוברת.
בניגוד לכישלונות המשילות הברורים של פת"ח, חמאס הציג את עצמו כחלופה נקייה וממושמעת. חמאס בנה רשת ענפה של שירותי רווחה, ארגוני צדקה ומוסדות חינוך שתמכו ישירות בפלסטינים מעוטי יכולת, בעיקר ברצועת עזה. באמצעות שילוב של מערך רווחה קהילתי זה עם שלילתו האידאולוגית את ישראל ואת הסכמי אוסלו, הצליח חמאס לפנות לאוכלוסייה שהייתה מאוכזבת עמוקות מהקיפאון הפוליטי של פת"ח. תוכנית ההתנתקות החד-צדדית של ישראל מעזה באוגוסט 2005 מוסגרה על ידי חמאס כניצחון לאסטרטגיית ההתנגדות המזוינת שלו, דבר שחיזק עוד יותר את הפופולריות שלו לקראת הבחירות המתוכננות למועצה המחוקקת.
עובדות מפתח: הבחירות של 2006 והעימותים בין הפלגים
- התבוסה ברשות המחוקקת: ב-25 בינואר 2006, הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית הניבו ניצחון מכריע לחמאס, שזכה ב-74 מתוך 132 המושבים במועצה המחוקקת הפלסטינית, בעוד פת"ח זכה ב-45 מושבים בלבד. מהפך אלקטורלי זה הדהים משקיפים בינלאומיים ושם קץ לשליטתו של פת"ח שנמשכה עשרות שנים במוסדות הפוליטיים הפלסטיניים.
- עקרונות הקוורטט: בתגובה לבחירות, דרש הקוורטט לענייני המזרח התיכון (ארצות הברית, רוסיה, האו"ם והאיחוד האירופי) כי הממשלה בהנהגת חמאס תתנער מהאלימות, תכיר בזכות קיומה של ישראל ותקבל את כל ההסכמים הישראליים-פלסטיניים הקודמים. סירובו של חמאס להיענות לדרישות אלו הוביל להשעיית הסיוע הבינלאומי ולניתוק המגע הישיר עם הקבינט החדש של הרשות הפלסטינית.
- ההסלמה המזוינת: המתיחות בין הפלגים היריבים התפרצה במהירות לכדי אלימות, כאשר שתי הקבוצות נאבקו על השליטה במשרדי הביטחון ובמוסדות האזרחיים. למרות מאמצי פיוס קצרי מועד, כמו הסכם מכה בתיווך סעודי בפברואר 2007, חמאס הוציא לפועל הפיכה צבאית אלימה ביוני 2007, תפס שליטה מלאה על רצועת עזה וגירש את כוחות הביטחון של פת"ח מהשטח.
ניתוח: סיבות השורש לפיצול ולקריסה הממסדית
סיבות השורש לפיצול בין פת"ח לחמאס טמונות בחוסר יכולתו של פת"ח לרפורמה במבנה הפנימי שלו ולטיפול בתדמיתו הנגועה בשחיתות ממסדית. במשך שנים, המשמרת הישנה של פת"ח סירבה לוותר על כוחה לטובת הדור הצעיר של מנהיגים מקומיים, מה שהוביל להליך בחירות מקדימות (פריימריז) כאוטי ולרשימת בחירות מפולגת ביותר שפיצלה את תומכיהם. פילוג זה התברר כקטלני תחת שיטת הבחירות האזורית, ואיפשר לתנועת חמאס המאוחדת והממושמעת ביותר לזכות במושבים ברוב יחסי פשוט. מחקרים אקדמיים ודוחות מדיניות שפורסמו על ידי מוסדות דוגמת מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב מדגישים כיצד הפיצול הפנימי בפת"ח סלל באופן ישיר את הדרך לעליית יריביו האסלאמיסטים.
יתרה מכך, חוסר ההתאמה האידאולוגי הבסיסי בין שתי התנועות הפך כל הסכם לחלוקת כוח לבלתי אפשרי כמעט. פת"ח נשען על המסגרת החילונית-לאומית של הרשות הפלסטינית, שהייתה תלויה מבנית בסיוע פיננסי בינלאומי ובתיאום ביטחוני עם ישראל. חמאס, כתנועה אסלאמיסטית, שלל יסודות דיפלומטיים אלו ותיעדף את המאבק המזוין, תוך שימוש בעזה כפלטפורמה לשיגור רקטות. כפי שמפורט בניתוחים היסטוריים של ה-הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library), פער מבני זה שיתק במהירות את ממשלת האחדות הלאומית והפך עימות אלים לבלתי נמנע. הפיצול לא היה רק מחלוקת על תיקים בקבינט, אלא התנגשות יסודית בין שני חזונות פוליטיים, חברתיים וצבאיים מנוגדים לחלוטין עבור החברה הפלסטינית.
סיכום: השלכות אסטרטגיות על הביטחון האזורי
להפרדה הפוליטית והגאוגרפית הקבועה בין הגדה המערבית בהנהגת פת"ח לבין רצועת עזה שבשליטת חמאס יש השלכות אסטרטגיות עמוקות על מדינת ישראל. האירועים האלימים של שנת 2007 שמו קץ למעשה לתפיסה של גוף מייצג פלסטיני יחיד המסוגל להוציא לפועל הסכמי שלום דו-צדדיים. במקום זאת, ישראל נאלצה להתמודד עם זירה בעלת איום כפול: רשות פלסטינית חלשה, מושחתת וחסרת לגיטימיות ברמאללה המתקשה לשמור על שליטה אזרחית, וישות טרור פעילה בעזה המאיימת ללא הרף על אוכלוסיית האזרחים בישראל. משילות מפולגת זו אפשרה לחמאס לבנות מעוז חמוש, ולהפוך את עזה לבסיס אזורי לערעור היציבות בחסות איראנית.
בסופו של דבר, התבוסה בבחירות לרשות המחוקקת ב-2006 המחישה את הסכנות החמורות שבקידום בחירות דמוקרטיות בחברות שבהן גורמים חמושים קיצוניים שאינם מדינתיים מורשים להשתתף מבלי להתפרק מנשקם. עבור ישראל, הדעיכה המשילותית של הרשות הפלסטינית מדגישה את חוסר התוחלת שבניהול משא ומתן עם הנהגה נטולת לגיטימיות דמוקרטית ושליטה טריטוריאלית באוכלוסייתה שלה. הפיצול המתמשך בין פת"ח לחמאס משמש כתמרור אזהרה לדרך שבה שחיתות ממסדית, קיצוניות אידאולוגית וכישלון מנהלי עלולים להרוס את המרקם החברתי של קהילה, ולהוביל למצב קבוע של פילוג ואנרכיה אלימה.