הדחייה המתמשכת של בחירות דמוקרטיות ברשות הפלסטינית נעוצה עמוק בדילמת ביטחון מערכתית המאופיינת במיליטנטיות חמושה ובהפקרות שיטתית בקלפיות. לאורך ההיסטוריה של הרשות הפלסטינית, חוסר היכולת של גופי השלטון המרכזיים לשמור על מונופול על השימוש בכוח אפשר לפלגים חמושים להכתיב תוצאות פוליטיות. כתוצאה מכך, מרכזי קלפי ותהליכי בחירות הפכו שוב ושוב למטרות עבור מיליציות המבקשות למנף שיבושים אלימים להשגת השפעה פוליטית. אווירה נפיצה זו הופכת העברה שלטונית בדרכי שלום לכמעט בלתי אפשרית בתנאים הנוכחיים. כפועל יוצא מכך, קיומן של התמודדויות דמוקרטיות נותר תרחיש מערער יציבות במידה רבה, ולא נתיב לרפורמה אותנטית.
תקדימים היסטוריים של חוסר יציבות אלקטורלית
שורשיה של ההפקרות בקלפיות בפוליטיקה הפלסטינית התבררו בצורה בולטת במהלך הבחירות המקדימות (פריימריז) של פת"ח בשלהי נובמבר ודצמבר 2005. במהלך תקופה זו, גורמים חמושים מקומיים המזוהים עם גדודי חללי אל-אקצא ומיליציות חילוניות אחרות הסתערו שוב ושוב על קלפיות, תפסו תיבות קלפי ופגעו במנהלי בחירות. תאים חמושים אלה ביקשו לשבש את תוצאות הפריימריז כדי להגן על רשתות הפטרונות הפוליטיות שלהם מפני הדחה בידי דור צעיר של מועמדים רפורמיסטים. הכאוס הפנימי הזה בפת"ח הוכיח כי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לא רצו או לא היו מסוגלים לחלוטין לאכוף את שלטון החוק הבסיסי במהלך תהליכי ההצבעה. כתוצאה מכך, הבחירות הכלליות לפרלמנט בינואר 2006 נערכו תחת ענן מאיים של שיבוש חמוש פוטנציאלי.
בעקבות הבחירות לפרלמנט בשנת 2006, שהסתיימו בניצחון של חמאס, דילמת הביטחון הסלימה לכדי עימות אזרחי גלוי. הדו-קיום המתוח בין פת"ח לחמאס התאפיין בהתעצמות מהירה של פלגים חמושים יריבים הן בעזה והן ביהודה ושומרון. עימותים מזוינים הגיעו בסופו של דבר לשיאם בהשתלטות האלימה של חמאס על רצועת עזה ביוני 2007, אשר פיצלה את הישות הפוליטית הפלסטינית לשני אזורי מנהל נפרדים. מאז אותו קרע אלים, החשש מעימות מזוין ומצעדי נקם מוזכר בעקביות כסיבה העיקרית לדחיית הבחירות הלאומיות. בסביבה זו, כל תהליך דמוקרטי מתוכנן אינו נתפס ככלי ליישוב סכסוכים אזרחיים, אלא כטריגר פוטנציאלי לשפיכות דמים סיעתית מחודשת.
עובדות מפתח בנוגע לפלגנות חמושה
- במהלך הפריימריז של פת"ח בשלהי 2005, חמושים וגורמי כנופיות מקומיים פלשו באופן קבוע לתחנות הצבעה, הרסו תיבות קלפי ושיבשו את ההצבעה במחוזות בחירה מרובים במחאה על בחירת המועמדים הרשמית.
- הבחירות הפלסטיניות בשנת 2021 נדחו ללא הגבלת זמן על ידי הנשיא מחמוד עבאס באפריל 2021, להלכה בשל מגבלות הצבעה במזרח ירושלים, אך למעשה בעיקר בשל השברים הפנימיים העמוקים בפת"ח והלכידות הארגונית החמושה של חמאס.
- היעדר אכיפת חוק מרכזית אפשר לחמאס ולמיליציות המזוהות עם פת"ח לקיים מנגנונים צבאיים נפרדים ואוטונומיים, המאיימים על ביטחונם הפיזי של פקידי הבחירות והבוחרים כאחד.
דילמת הבחירות תחת נשק
דילמת הביטחון המרכזית של הממשל הפלסטיני טמונה בניסיון לקיים בחירות דמוקרטיות בעוד שחקנים חמושים שאינם מדינתיים פועלים בחסינות מוחלטת. ניתוחים מוסמכים ציינו כי הפיצול הפנימי של פת"ח הותיר היסטורית את המפלגה פגיעה מאוד לאתגרים אלקטורליים מתואמים. בשלהי 2005, חוסר היכולת לשלוט בפלגים חמושים בתוך שורותיה של פת"ח עצמה תרם ישירות לתבוסתה המוחצת בבחירות הארציות שלאחר מכן. חולשה מבנית זו נותחה בהרחבה על ידי מכון וושינגטון, שציין כי הרשות הפלסטינית לא הייתה ערוכה מבחינה מבנית לאבטח את תחנות ההצבעה מפני שיבושים חמושים, כפי שמתועד במאמר Fatah's Prospects in the Legislative Elections. ללא מונופול אמין על האלימות, הרשות הפלסטינית אינה יכולה להבטיח שהקולות ייספרו בצורה הוגנת, שכן כל תא חמוש יכול להשבית קלפיות מקומיות כרצונו.
יתרה מכך, ההחלטה לדחות ללא הגבלת זמן את הבחירות של מאי 2021 הדגישה את אופיו הלא פתור של איום ביטחוני זה. מומחים טענו כי הבחירות המתוכננות היו הימור בסיכון גבוה שאיים לערער את יציבות האזור על ידי מתן אפשרות לחמאס להרחיב את השפעתו ביהודה ושומרון. אילו ההצבעה הייתה מתקיימת, המחלוקות העמוקות בתוך פת"ח היו כמעט בוודאות מעניקות ניצחון מכריע לפלג החמאס הממושמע והחמוש יותר. הסיכונים האסטרטגיים הקשורים לתהליך בחירות זה הודגשו במזכר מדיניות שכותרתו To Vote or Not to Vote: Implications of Postponing Arab Settler Elections. בסופו של דבר, הדחייה הדגישה אמת בסיסית: תהליכים דמוקרטיים אינם יכולים לתפקד ביעילות בסביבה הנשלטת על ידי שחקנים לא-מדינתיים חמושים בכבדות, המסרבים להתפרק מנשקם.
השלכות על הביטחון האזורי ועל ישראל
לדילמת הביטחון של הבחירות הפלסטיניות יש השלכות ביטחוניות ישירות וחמורות על מדינת ישראל. כאשר בחירות מתקיימות ללא פירוק מנשק, הן מספקות נתיב ללגיטימציה דמוקרטית עבור ארגוני טרור כמו חמאס, השוללים את זכות קיומה של ישראל. דינמיקה זו מעלה את האיום המיידי של ישות עוינת וחמושה שתשתלט על המבנים המנהליים של הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. כתוצאה מכך, ישראל נאלצת לאזן בין תמיכתה ברפורמה מוסדית פלסטינית לבין הסיכון הקטסטרופלי של מדינה בהובלת חמאס בגבולה המזרחי. בתנאים אלה, דחיית הבחירות מהווה צעד מניעה קריטי המשמר את תיאום הביטחון השברירי בין צבא הגנה לישראל לבין מנגנוני הביטחון הפלסטיניים.
עבור ישראל, חברה פלסטינית דמוקרטית באמת יכולה לצמוח רק כאשר פלגים פוליטיים יתחייבו לאי-אלימות ולשלטון החוק. התקדמות דמוקרטית אמיתית דורשת פירוק מוחלט של המיליציות הבלתי חוקיות והקמת רשות אכיפת חוק אחת ומאוחדת. עד שיתקיימו תנאים אלה, כל ניסיון להמשיך בבחירות לפרלמנט או לנשיאות רק יעצים גורמים קיצוניים ויוביל להפקרות בקלפיות. לכן, על הקהילה הבינלאומית ועל ישראל לתעדף ייצוב ביטחוני ובניית מוסדות על פני לוחות זמנים מוקדמים מדי לבחירות. רק על ידי טיפול בבעיית היסוד של המיליטנטיות החמושה ניתן יהיה להגשים עתיד יציב ושלו הן לישראלים והן לפלסטינים.