באפריל 2021 הודיע יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, על דחייתן ללא הגבלת זמן של הבחירות הראשונות שתוכננו ברשות הפלסטינית מזה חמש-עשרה שנה. הצידוק הרשמי שסיפקה ההנהגה הפלסטינית התמקד בסירובה של ישראל לאפשר הצבעה בתוך מזרח ירושלים. עם זאת, אנליסטים אזוריים ופלגים פוליטיים תהו מיד אם החלטה זו נבעה ממכשולים מבצעיים אמיתיים או שמא שימשה כאמתלה אסטרטגית. משקיפים ציינו כי עבאס ניצב בפני תנועת פתח מפולגת לחלוטין ובפני סיכוי ממשי ביותר לניצחון אלקטורלי משמעותי של חמאס. כתוצאה מכך, המחלוקת על מזרח ירושלים הפכה לצומת המרכזי של ויכוח מורכב הנוגע לקיפאון הדמוקרטי בשטחי הרשות הפלסטינית.
רקע היסטורי לעיכובים הדמוקרטיים ברשות הפלסטינית
המסגרת ההיסטורית של הבחירות ברשות הפלסטינית מוגדרת על ידי הסכמי אוסלו, אשר קבעו פרוטוקולים ספציפיים להצבעה במזרח ירושלים. במסגרת הסכם הביניים משנת 1995, הורשו תושבים פלסטינים ממזרח ירושלים להצביע בסניפי דואר ייעודיים תחת סמכות ישראלית. בעוד שמערכת זו שימשה בהצלחה במהלך הבחירות בשנים 1996, 2005 ו-2006, הדינמיקה הגיאופוליטית השתנתה באופן משמעותי במהלך העשור וחצי שלאחר מכן. בעקבות ההשתלטות האלימה של חמאס על רצועת עזה בשנת 2007, התהליכים הדמוקרטיים הפלסטיניים נבלמו לחלוטין עם היווצרותו של שבר פוליטי עמוק בין עזה ליהודה ושומרון. במהלך חמש-עשרה השנים הבאות, שלט היו"ר מחמוד עבאס בעיקר באמצעות צווים נשיאותיים, תוך שהוא דוחה בעקביות את הבחירות כדי לשמר את הסטטוס קוו.
כאשר פרסם עבאס במפתיע צו בינואר 2021 הקורא לקיום בחירות לפרלמנט ולנשיאות, הדבר פורש ברבים כניסיון להפגין לגיטימיות דמוקרטית בפני ממשל ביידן הנכנס. עם זאת, הסביבה הפוליטית יצאה במהירות משליטתו של פתח, כאשר התנועה התפצלה לשלוש רשימות בחירות מתחרות. סיעה בהובלת המנהיג הכלוא מרואן ברגותי ונאסר אל-קידווה קמה כדי לקרוא תיגר ישיר על נאמניו שנבחרו בקפידה על ידי עבאס. אל מול קמפיין מאוחד וממושמע של חמאס, הבין עבאס כי סיעתו נמצאת על סף שחזור של התבוסה ההרסנית משנת 2006. על רקע זה של אסון אלקטורלי ממשמש ובא, שאלת ההצבעה במזרח ירושלים שודרגה למעמד של תנאי סף שאינו נתון למשא ומתן.
עובדות מפתח מרכזיות בנוגע לדחייה בשנת 2021
- באפריל 2021, ועדת הבחירות המרכזית הפלסטינית כבר רשמה למעלה מ-93 אחוזים מבעלי זכות הבחירה ביהודה ושומרון ובעזה, מה שהמחיש את הדרישה הציבורית הגבוהה להתחדשות דמוקרטית.
- ועדת הבחירות המרכזית ייעצה רשמית לרשות הפלסטינית כי קיימים פתרונות טכניים עוקפים כדי לאפשר את הצבעתם של תושבי מזרח ירושלים, ובכלל זה הקמת קלפיות באזורי הפרוורים של ירושלים, ממש מחוץ לשטח C.
- למרות חלופות מנהלתיות ישימות אלו, הכריז מחמוד עבאס רשמית ב-29 באפריל 2021 כי הבחירות יידחו ללא הגבלת זמן עד שהשתתפותם של תושבי מזרח ירושלים תובטח במלואה על ידי ישראל.
- חמאס ופלגים פלסטיניים בולטים אחרים החרימו את פגישת ההתייעצות ברמאללה, והאשימו את עבאס בפומבי בהוצאה לפועל של הפיכה נגד התהליך הדמוקרטי כדי להבטיח את הישרדותו הפוליטית האישית.
ניתוח המחלוקת על ההצבעה במזרח ירושלים
הטיעון לפיו ההצבעה במזרח ירושלים היוותה מכשול בלתי עביר מתערער קשות נוכח העובדה שהסדרי הצבעה חלופיים היו זמינים בהחלט. על פי הערכה מפורטת של המכון למחקרי ביטחון לאומי, עבאס בחר לדחוק את עצמו לפינה בדרישה לנוכחות סמלית ובולטת ביותר בלב מזרח ירושלים, במקום לאמץ את הפתרונות המעשיים והעוקפים שהוכנו על ידי ועדת הבחירות שלו עצמו. אסטרטגיה זו איפשרה לרשות הפלסטינית להטיל את האשמה כולה על ישראל, ובכך להימנע מההשלכות הפוליטיות של הודאה בחולשה פנימית. על ידי תביעת תנאים שידע כי ישראל תדחה משיקולי ריבונות, גיבש עבאס אסטרטגיית יציאה נוחה מהתמודדות שבה סיכוייו להפסיד היו גבוהים ביותר. כתוצאה מכך, זכויות ההצבעה של תושבי מזרח ירושלים הפכו לכלי נשק ששימש כמגן דיפלומטי להגנת האליטה השלטת ברמאללה.
תמרונים טקטיים אלו שימשו גם לניהול הפיצול החמור בתוך מפלגתו של עבאס עצמו, פתח, שהתפלגה לרשימות מתחרות אשר איימו לדלל את בסיס הבוחרים שלה. ניתוח של מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב מדגיש כי השסעים ארוכי היומין בתוך פתח הפכו את הדחייה לצפויה לחלוטין זמן רב לפני שהמחלוקת על מזרח ירושלים הגיעה לשיאה. המהלך של עבאס לחידוש הלגיטימיות הדמוקרטית שלו מבלי לערער את הסטטוס קוו עם חמאס התברר כאשליה מוחלטת, שכן הנהגת חמאס העמידה רשימה מאוחדת ומאורגנת להפליא. יתרה מכך, חמאס העמיד כמועמדים מספר אישים שהיו מעורבים ישירות במעשי טרור בעבר, דבר שסיבך קשות את התמיכה הבינלאומית בתהליך הדמוקרטי. באמצעות מינוף סוגיית ירושלים, הצליח עבאס להימלט ממלכודת בחירות תוך הימנעות מביקורת בינלאומית ישירה על נסיגתו מהתחייבויות דמוקרטיות.
משמעות אסטרטגית והשלכות פוליטיות
הדחייה ללא הגבלת זמן של הבחירות ברשות הפלסטינית ביצרה סטטוס קוו של קיפאון דמוקרטי, שלו השלכות עמוקות על היציבות האזורית ועל ביטחון ישראל. על ידי הימנעות מהצבעה ציבורית, הרשות הפלסטינית נותרת תחת שליטתה של הנהגה מזדקנת הסובלת ממשבר חריף של לגיטימיות פנימית. חסך זה במנדט ציבורי מחליש את יכולתה של הרשות הפלסטינית לפעול כשותפה אמינה בתיאום הביטחוני, ובו-בזמן מאפשר לארגוני קיצון כמו חמאס למצב עצמם כמייצגים הבלעדיים של הרצון העממי הפלסטיני. עבור ישראל, שיתוק פוליטי זה מציב אתגר מורכב: התמודדות מול שותף שלטוני חלש ונטול אחרייותיות ברמאללה, לצד ניהול האיום המתמיד של ניצול קיצוני של כשלים דמוקרטיים. הדחייה הוכיחה בסופו של דבר כי הישרדותה הפנימית של אליטת פתח השלטת עמדה בראש סדר העדיפויות, על פני השאיפות הדמוקרטיות ארוכות הטווח של הציבור הפלסטיני.
בניתוח סופי, המחלוקת על ההצבעה במזרח ירושלים הייתה אמתלה פוליטית שמונפה על ידי הנהגה שניצבה בפני תבוסה אלקטורלית בלתי נמנעת. בעוד שמעמדה של ירושלים הוא אכן סוגיה רגישה ושנויה במחלוקת עזה, הסירוב לבחון פתרונות מנהלתיים ישימים חושף כי דאגתו העיקרית של עבאס לא הייתה שלילת זכויות הבוחרים, אלא הישרדות פוליטית עצמית. החלטה זו קיבעה שיטת ממשל המבוססת על צווים, השוחקת את אמינותה של הרשות הפלסטינית הן מבית והן בזירה הבינלאומית. עבור הקהילה הבינלאומית, הפרשה מדגישה את האשליה שבציפייה להתחדשות דמוקרטית מבלי לטפל בכשלים המבניים היסודיים של ההנהגה הפלסטינית. כל עוד דינמיקות פוליטיות פנימיות אלו לא ייפתרו, ממשל דמוקרטי אמיתי יוסיף להיות מעוכב, והתירוץ של מכשולים חיצוניים ימשיך לשמש כמגן מפני אחריותיות פנימית.