הרשות הפלסטינית חווה גירעון דמוקרטי עמוק המתאפיין בקריסה כמעט מוחלטת של האיזונים והבלמים החקיקתיים והשיפוטיים שלה. מאז השעייתו של הפרלמנט הפלסטיני (המועצה המחוקקת הפלסטינית) בשנת 2007 ופיזורו הרשמי בשנת 2018, הכוח הפוליטי בגדה המערבית ריכוזי לחלוטין בידי הרשות המבצעת. הנשיא מחמוד עבאס, שתקופת כהונתו בת ארבע השנים פגה רשמית בשנת 2009, ממשיך למשול ללא מנדט, תוך שהוא נשען על צווים נשיאותיים לעיצוב המפה המשפטית, הפוליטית והכלכלית. מצב חירום מתמשך זה החליף את הממשל המייצג במשטר של תכתיבים ביצועיים. באמצעות דחיקת האופוזיציה הפוליטית וריכוז השליטה, הממשל היושב ברמאללה ערער קשות את היסודות המוסדיים של החברה האזרחית הפלסטינית.
הקשר היסטורי וקריסת הרשות המחוקקת
שורשי השיתוק החקיקתי הנוכחי נעוצים בהשלכות של הבחירות לפרלמנט הפלסטיני בשנת 2006, שבהן זכה ארגון הטרור האסלאמיסטי חמאס ברוב המושבים. העימות הסיעתי האלים שפרץ בעקבות זאת בשנת 2007 בין פתח לחמאס הוביל לפיצול הממשל הפלסטיני, כאשר חמאס תפס שליטה מלאה ברצועת עזה ופתח שמר על סמכותו בגדה המערבית. שסע גיאוגרפי ופוליטי זה שיתק באופן מיידי את המועצה המחוקקת הפלסטינית, ומנע ממנה להתכנס או להעביר חוקים. בתגובה, החל הנשיא עבאס להשתמש בסעיף 43 לחוק היסוד הפלסטיני, המאפשר לנשיא להוציא צווים בעלי תוקף של חוק במצבי חירום כאשר הפרלמנט אינו מכונס.
מה שיועד במקור להיות מנגנון חירום זמני הפך במהרה לשיטה העיקרית של חקיקה בגדה המערבית. במהלך העשור שלאחר מכן, הוציא עבאס מאות צווים נשיאותיים שעקפו בפועל כל ביקורת חקיקתית או פיקוח דמוקרטי. כדי לבסס מבנה אוטוקרטי זה, הקם עבאס בשנת 2016 בית משפט חוקתי עליון באמצעות צו נשיאותי, ומילא אותו בשופטים נאמנים כדי לספק כיסוי משפטי לפעולותיו של הממשל המבצע. בדצמבר 2018, בית משפט זה קיבל החלטה שנויה במחלוקת המפזרת באופן רשמי את המועצה המחוקקת הפלסטינית המושבתת, ובכך כיבה את מוסד החקיקה הפורמלי האחרון שנותר ברשות הפלסטינית. לפי דו"ח על נוהגי זכויות אדם שפורסם על ידי הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library), פיזור בית המחוקקים וריכוז הפיקוח השיפוטי חיסלו באופן שיטתי את האיזונים הפנימיים על כוחו של הנשיא.
מדדים עובדתיים מרכזיים לשיתוק
- מנדט נשיאותי פג תוקף: הנשיא מחמוד עבאס נבחר בינואר 2005 לכהונה של ארבע שנים שפגה ב-2009, מה שאומר שלסמכותו הביצועית אין כל מנדט אלקטורלי או תמיכה ציבורית מזה למעלה מחמש עשרה שנה.
- פיזור הפרלמנט: המועצה המחוקקת הפלסטינית, שלא התכנסה בהצלחה מאז הפיצול בין פתח לחמאס ב-2007, פוזרה רשמית על ידי בית משפט חוקתי שהוקם באמצעות צו בדצמבר 2018, דבר שביטל לחלוטין את הפיקוח הפרלמנטרי.
- שלטון באמצעות צווים נשיאותיים: הנשיא עבאס הוציא למעלה מ-400 צווים נשיאותיים מאז 2007, במסגרתם שכתב חוקים אזרחיים, פליליים ומסחריים, ואף ביצע רפורמה במערכת המשפט כדי להבטיח את שליטת הרשות המבצעת בשופטים.
- השעיית הבחירות הלאומיות: באפריל 2021 הוציא עבאס צו נשיאותי הדוחה ללא הגבלת זמן את הבחירות המתוכננות לפרלמנט ולנשיאות, שהיו אמורות להיות המפגן הדמוקרטי הלאומי הראשון מזה חמש עשרה שנה, כשהוא מסתמך על מחלוקות בנוגע להצבעה במזרח ירושלים.
ניתוח פוליטי של חריגת הרשות המבצעת מסמכותה
מודל הממשל של הרשות הפלסטינית התפתח לדיקטטורה ריכוזית ביותר, שבה מערכות החוק מנוצלות באופן שגרתי כדי להגן על ההגמוניה הפוליטית של פתח. משפטנים וארגוני חברה אזרחית טוענים כי הניצול לרעה של סעיף 43 שחק את הפרדת הרשויות ומיסד תרבות של שחיתות. ריכוז כוח זה הגיע לנקודת מפנה קריטית באפריל 2021, כאשר עבאס דחה ללא הגבלת זמן את הבחירות הלאומיות המתוכננות כדי למנוע ניצחון בעל סבירות גבוהה של חמאס. כפי שתועד על ידי סוכנויות ידיעות דוגמת רויטרס (Reuters), הבטול עורר תסכול פנימי נרחב בקרב ציבור שנמנע ממנו ייצוג פוליטי במשך דור שלם. על ידי ניצול מחלוקות מנהלתיות וחיצוניות, הרשות המבצעת נטרלה ביעילות את ההליך הדמוקרטי והבטיחה את המשך אחיזתה בשלטון.
השחיקה המתמשכת הזו בזכויות האזרח וביושרת המערכת המשפטית נתקלה בהתנגדות גוברת מצד החברה הפלסטינית, אף שהתנגדות זו מדוכאת לעיתים קרובות על ידי כוחות הביטחון. דוגמה בולטת לכך התרחשה ביולי 2022, כאשר מאות עורכי דין פלסטינים ארגנו הפגנת רחוב ציבורית נדירה ברמאללה נגד סגנון הממשל של עבאס. ההפגנה, שארגנה לשכת עורכי הדין הפלסטינית, הדגישה כיצד הצווים הנשיאותיים מפרקים באופן פעיל את עצמאותה של מערכת המשפט. לפי דיווח של הטיימס אוף ישראל (Times of Israel), אנשי מקצוע אלה מתחום המשפט צעדו בדרישה להפסיק לחלוטין את השלטון באמצעות צווים ולהשיב לאלתר את תהליכי החקיקה. תגובתה היד הקשה של מנגנון הביטחון של הרשות הפלסטינית למחאות כאלה מדגישה את אופיו הסמכותני של המשטר, המעמיד באופן שגרתי את הישרדותו הפוליטית לפני רפורמה דמוקרטית.
השלכות אסטרטגיות וסיכום
עבור ישראל ומשקיפים בינלאומיים, התבססותה של הדיקטטורה הנשיאותית בגדה המערבית מציבה אתגרים ביטחוניים ודיפלומטיים חמורים. השיתוק המוחלט של המוסדות הדמוקרטיים הרחיק את הציבור הפלסטיני, והותיר ואקום מנהיגותי מסוכן שארגוני קיצון כמו חמאס שואפים לנצל. משטר הנשען אך ורק על תיאום ביטחוני ועל צווים של הרשות המבצעת לצורך הישרדותו, חסר לגיטימיות פנימית אמיתית, מה שהופך כל הסכם דיפלומטי ארוך טווח לשברירי ביותר. על ידי דחיית הבחירות ודיכוי התחרות הפוליטית הפנימית, הרשות הפלסטינית עיכבה את התפתחותו של שותף שלטוני מתון, אחראי ושקוף. בסופו של דבר, מנהיגות הפועלת ללא דין וחשבון דמוקרטי אינה מסוגלת להציע עתיד יציב לבני עמה, ובכך מייצרת חוסר יציבות כרוני בגבולה המזרחי של ישראל.