ב-29 באפריל 2021, הודיע יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, על דחייתן ללא הגבלת זמן של הבחירות הלאומיות הראשונות מזה חמש עשרה שנים, שהיו אמורות להתחיל במאי 2021. כפי שדווח ב-רויטרס, החלטה זו דחתה את הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית שתוכננו ל-22 במאי, את הבחירות לנשיאות שתוכננו ל-31 ביולי, ואת הבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית שתוכננו ל-31 באוגוסט. אף שהרשות הפלסטינית ייחסה רשמית את העיכוב לסירובה של ישראל לאפשר הצבעה בתוך מזרח ירושלים, משקיפים מקומיים ובינלאומיים פירשו ברובם את הדחייה כתמרון פוליטי מחושב. תנועת הפת"ח השלטת של הנשיא עבאס עמדה בפני פילוגים פנימיים עמוקים, רשימות בחירות מתחרות מרובות, והאפשרות המאיימת של ניצחון מכריע בבחירות של ארגון הטרור האסלאמיסטי חמאס.
רקע על הקיפאון האלקטורלי
הרשות הפלסטינית לא קיימה בחירות דמוקרטיות לאומיות מאז הבחירות למחוקקים בינואר 2006, שהסתיימו בניצחון מפתיע של ארגון הטרור חמאס. בעקבות ההצבעה ב-2006, פרץ עימות אזרחי עקוב מדם בשנת 2007, שהגיע לשיאו בהשתלטות אלימה של חמאס על רצועת עזה והשארת פת"ח בשליטה בגדה המערבית. בחמש עשרה השנים הבאות, שתי התנועות שלטו בטריטוריות שלהן ללא מנדט מציבור הבוחרים, דבר שהוביל לקיפאון מוסדי נרחב. הצו הנשיאותי מ-15 בינואר 2021 שהוציא עבאס התקבל בתחילה בברכה כצעד פוטנציאלי לקראת פיוס והתחדשות דמוקרטית. הוא קבע לוח זמנים לבחירות רציפות לצורך בנייה מחדש של הגופים המחוקקים, המבצעים והמייעצים של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף).
עם זאת, הפתיחה הדמוקרטית חשפה במהירות סדקים עמוקים בתוך פת"ח, שהתפצל לשלוש רשימות מתחרות. הרשימה הרשמית של פת"ח שנתמכה על ידי עבאס עמדה בפני התנגדות עזה מצד רשימות עצמאיות בהובלת עריקים בולטים. בראש רשימה אחת עמד נאצר אל-קידווה, אחיינו של יאסר ערפאת, שחבר למנהיג הפופולרי והכלוא מרואן ברגותי, בעוד שרשימה אחרת נתמכה על ידי מוחמד דחלאן, ראש מנגנון הביטחון לשעבר של פת"ח בעזה. פילוגים פנימיים אלה פיצלו את קולות המתונים, והפכו את הסיכוי להקמת חזית מאוחדת מול רשימה אחת וממושמעת של חמאס לקלוש ביותר. על פי ניתוח של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), פיצולים מבניים אלה בתוך פת"ח איימו לערער לחלוטין את שליטתו של עבאס ברשות הפלסטינית.
עובדות מפתח על הדחייה
- ב-15 בינואר 2021, יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, הוציא צו נשיאותי הקובע בחירות למועצה המחוקקת ל-22 במאי, בחירות לנשיאות ל-31 ביולי ובחירות למועצה הלאומית ל-31 באוגוסט.
- עד לסגירת תקופת הרישום, 36 רשימות נפרדות נרשמו להתמודדות, בהן שלוש סיעות מתחרות שמקורן בתנועת הפת"ח השלטת, דבר המעיד על פילוג פנימי חמור.
- ב-29 באפריל 2021, כינס עבאס פגישה של הפלגים הפלסטיניים ברמאללה, שאותה חמאס החרים, והכריז רשמית כי הבחירות יידחו ללא הגבלת זמן.
- עבאס טען כי לא ניתן לקיים את הבחירות ללא ערבויות בכתב מישראל שיותר לתושבים הפלסטינים להצביע בתוך מזרח ירושלים, דרישה המבוססת על הסכמים קודמים.
- סקרי דעת קהל שבוצעו זמן קצר לאחר ההחלטה על ידי המרכז הפלסטיני למדיניות ולמחקר סקרים (PCPSR) גילו כי כ-65 אחוזים מהפלסטינים התנגדו לדחייה.
ניתוח האמתלה והמציאות הפוליטית
אנליסטים פוליטיים ומשקיפים בינלאומיים הגיעו למסקנה כי המחלוקת על ההצבעה במזרח ירושלים הייתה אמתלה פוליטית נוחה ולא מכשול שבלתי ניתן להתגבר עליו. היסטורית, פלסטינים במזרח ירושלים הצביעו בסניפי דואר במסגרת הסכמי אוסלו, הסדר שניתן היה להתאים או להרחיב. על ידי ריכוז הדיון כולו סביב ירושלים, ניסה עבאס להטיל את האשמה על הביטול על ישראל, תוך שמירה על מעמד הכוח שלו. אסטרטגיה זו איפשרה לרשות הפלסטינית להסיט את הזעם המקומי מהתפקוד הלקוי הפנימי של פת"ח ולהציג את הדחייה כהגנה על הריבונות הפלסטינית בעיר הקדושה.
ההחלטה הדגישה את הגירעון הדמוקרטי הכרוני בתוך הרשות הפלסטינית ואת ההתבססות המתמשכת של שלטונו האוטוקרטי של עבאס, שתקופת כהונתו בת ארבע השנים כנשיא פגה עוד בשנת 2009. ביטול הבחירות מנע מדור חדש של פלסטינים את ההזדמנות הראשונה שלהם להשתתף בפוליטיקה הלאומית, ושחק עוד יותר את הלגיטימיות של ההנהגה היושבת ברמאללה. קיפאון פוליטי זה שיחק היסטורית לידיו של חמאס, שניצל את האכזבה כדי להציג את עצמו כנציג האמיתי של ההתנגדות הפלסטינית. כפי שצוין על ידי מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, הדחייה לא רק פגעה במעמדה הבינלאומי של הרשות הפלסטינית, אלא גם העצימה את מאבק הכוחות הבסיסי בין הפלגים הפלסטיניים המתחרים.
סיכום ומשמעות אזורית
עבור ישראל, הדחייה ללא הגבלת זמן של הבחירות הציגה דילמה ביטחונית מורכבת. מצד אחד, גורמי ביטחון ישראלים היו מודאגים מאוד מכך שניצחון של חמאס בגדה המערבית יוביל להגברת פעילות הטרור ויערער את יציבות האזור, בדומה להפיכה שהתרחשה בעזה ב-2007. הסיכוי שחמאס ישיג שליטה על מוסדות הרשות הפלסטינית או על מנגנוני הביטחון שלה היווה איום ישיר על אזרחי ישראל והצריך תיאום הדוק עם כוחות הביטחון של פת"ח. כתוצאה מכך, מניעת סחף בחירות של חמאס ביהודה ושומרון נתפסה בעיני רבים בירושלים כהקלה ביטחונית לטווח קצר שמנעה הסלמה מיידית.
מצד שני, ההשעיה המתמשכת של תהליכים דמוקרטיים מנציחה הנהגה פלסטינית שבירה ובלתי פופולרית בעליל, חסרת לגיטימיות ציבורית. חוסר יציבות ארוך טווח זה פוגע בסיכויים לשלום בר-קיימא, שכן הרשות הפלסטינית נותרת חסרת יכולת לקבל התחייבויות מחייבות או לייצג את הרצון הקיבוצי של עמה. בסופו של דבר, דחיית הבחירות של 2021 קיבעה את משבר המשילות המתמשך בשטחים הפלסטיניים, והותירה את האוכלוסייה ללא נתיב שלום לחילופי שלטון פוליטיים. עד שיכוננו רפורמות דמוקרטיות אמיתיות ושקיפות מוסדית, האזור ניצב בפני מעגל תמידי של שיתוק פוליטי ותנודתיות ביטחונית.