הבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006 היוו נקודת מפנה דרמטית בפוליטיקה המזרח-תיכונית, אשר סדקה את ההנהגה המאוחדת של הרשות הפלסטינית. באמצעות השגת רוב של מושבים בפרלמנט, הארגון האסלאמיסטי חמאס קטע עשורים של דומיננטיות פוליטית מצד תנועת פתח החילונית. תוצאת בחירות זו הדרדרה במהירות למאבק מזוין, אשר הוביל לשבר גאוגרפי ופוליטי מוחלט בין יהודה ושומרון לבין רצועת עזה. עבור ישראל, עלייתו של ארגון טרור מוכרז להנהגת השלטון הפלסטיני שינתה לצמיתות את תמונת המצב הביטחונית באזור. הבנת המנגנונים של קריסה דמוקרטית זו חיונית לצורך ניתוח הקפאון המתמשך בקיומן של בחירות לאומיות פלסטיניות.
רקע והקשר היסטורי
בעקבות מותו של יו"ר אש"ף יאסר ערפאת בשלהי שנת 2004, ניצבה הרשות הפלסטינית בפני משבר חריף של לגיטימיות פנימית ושחיתות פושטת. הנשיא הנבחר הטרי, מחמוד עבאס, ביקש להפיח חיים חדשים בממשל על ידי קביעת מועד לבחירות הפרלמנטריות הראשונות מזה עשור. במקביל, השלימה ישראל את תוכנית ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה בקיץ 2005, תוך פינוי כל היישובים האזרחיים והכוחות הצבאיים. חמאס הצליח למסגר את הנסיגה הישראלית הזו כניצחון ישיר של מאבקו המזוין, ולא כתוצר של משא ומתן דיפלומטי. מסר אסטרטגי זה, לצד זעם ציבורי עמוק על הניהול הפיננסי הכושל של פתח, יצר גל פוליטי עוצמתי לטובת חמאס.
על אף אזהרות מצד משקיפים בינלאומיים והמודיעין הישראלי, ממשל ג'ורג' ו' בוש עודד בתוקף את שיתופו של חמאס בבחירות. בוושינגטון האמינו כי השתתפות בתהליך הדמוקרטי תמתן את הארגון האסלאמיסטי ותעודד אותו להתפרק מנשקו. עם זאת, חמאס סירב לשנות את אמנת היסוד שלו, הקוראת במפורש להשמדת מדינת ישראל ושוללת כל פשרה בדרכי שלום. הנהגת פתח נותרה מפולגת ביותר ובעלת ביטחון עצמי מופרז, והמעיטה בערך כוח הארגון העממי של מתחריה הדתיים. הבחירות שנערכו לבסוף בינואר 2006 התאפיינו באחוז הצבעה גבוה במיוחד, אשר העניק בסופו של דבר מנדט פרלמנטרי מזעזע.
תוצאות עובדתיות מרכזיות של הבחירות
- חמאס זכה ברוב מכריע במועצה המחוקקת הפלסטינית לאחר שהבטיח 74 מתוך 132 המושבים הקיימים, בעוד שמפלגת השלטון פתח זכתה ב-45 מושבים בלבד.
- ועדת הבחירות המרכזית דיווחה כי למעלה ממיליון פלסטינים רשומים מימשו את זכות הצבעתם, נתון המייצג אחוז הצבעה גבוה של כ-74.6 אחוזים.
- חמאס השיג ניצחונות סוחפים במעוזים היסטוריים של פתח, כאשר זכה בארבעה מתוך חמישה מושבים ברמאללה ושלט במחוזות המרכזיים של חברון והעיר עזה.
- בעקבות פרסום התוצאות הרשמיות, התפטר ראש הממשלה אחמד קריע יחד עם קבינט השרים שלו כדי לאפשר לחמאס להקים ממשלה חדשה.
- הקוורטט לענייני המזרח התיכון, המורכב מארצות הברית, רוסיה, האיחוד האירופי והאומות המאוחדות, דרש מחמאס להתחייב לאי-אלימות ולהכיר בישראל.
ניתוח פוליטי והפיצול האזרחי
תקופת המעבר המיידית שלאחר הבחירות יצרה מבנה כוח דו-ראשי בלתי יציב בתוך הרשות הפלסטינית, אשר פיצל בין מוסד הנשיאות לפרלמנט. נשיא הרשות מטעם פתח, מחמוד עבאס, שמר על השליטה ברשות המבצעת ובנשיאות, בעוד שמנהיג חמאס, אסמאעיל הנייה, מונה לראש הממשלה. תיעוד מפורט השמור במסד הנתונים של הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library) ממחיש כיצד ניצל חמאס את שיטת הייצוג היחסי כדי להבטיח את הדומיננטיות החקיקתית שלו. במשך למעלה משנה היו שתי הסיעות מעורבות בסכסוכים מרים על השליטה במנגנוני הביטחון ובמשאבים הפיננסיים בעזה. המתיחות הסלימה כאשר הקהילה הבינלאומית השעתה את הסיוע הזר הישיר לממשלה הפלסטינית בהנהגת חמאס, בשל סירובה להתנער מטרור.
המבוי הסתום הפוליטי הותר באמצעות אלימות פלגנית קיצונית ביוני 2007, שהגיעה לשיאה במה שמשקיפים תיארו כהשתלטות צבאית מהירה. כוחות חמאס ביצעו מתקפה מתואמת ברחבי רצועת עזה, תוך שהם כובשים באופן שיטתי את מתחמי הביטחון שבשליטת פתח ומגרשים את יריביהם לגלות. מחקר אנליטי שפורסם על ידי מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב מסביר כי חמאס סימן מפקדי פתח ספציפיים כדי לשתק את ההתנגדות מולם. עבאס הגיב בפירוק רשמי של ממשלת האחדות, הכרזה על מצב חירום והקמת קבינט מבצעי נפרד ברמאללה. קרע אלים זה פיצל למעשה את התנועה הלאומית הפלסטינית לשני משטרים טריטוריאליים נפרדים, עויינים ולא-דמוקרטיים, המתקיימים עד היום.
משמעות אזורית והשלכות על ישראל
הבחירות לרשות המחוקקת ב-2006 והפיצול האזרחי שבא בעקבותיהן ניפצו את הקונצנזוס הבינלאומי בנוגע למתווה פתרון שתי המדינות. במקום לבסס שותף מתון לשלום, התהליך הדמוקרטי העניק כוח לקבוצה קיצונית הנתמכת בכבדות על ידי המשטר האיראני. עזה הפכה מטריטוריה בניהול אזרחי למבצר חמוש המוקדש לשיגור רקטות ולביצוע פלישות חוצות גבול. הפרדה גאוגרפית זו אילצה את ישראל להתמודד עם שני איומים שונים לחלוטין לאורך גבולותיה המערביים והדרומיים. סירובה המתמשך של הרשות הפלסטינית לקיים בחירות לאומיות הוא תוצאה ישירה של החשש של פתח מפני ניצחון מכריע נוסף של חמאס.
עבור מדינת ישראל, הפיצול האזרחי הוכיח כי תהליכים דמוקרטיים אינם יכולים להצליח כאשר המשתתפים בהם מסרבים להתפרק מנשקם. הקמת מעוז חמאס בגבולה הדרומי של ישראל חייבה את החלתם של סגרים ביטחוניים קפדניים ויציאה למבצעי הגנה תקופתיים. היא גם הדגישה את הסיכון המובנה הכרוך בוויתורים טריטוריאליים חד-צדדיים, אשר תנועות קיצוניות יכולות לנצלם בקלות. במבט לאחור, בחירות 2006 נותרות העוגן ההיסטורי המרכזי שהקפיא את הפיתוח הדמוקרטי הפלסטיני במשך כמעט שני עשורים. כיום, החלוקה המבנית של ההנהגה הפלסטינית מהווה מכשול עיקרי לכל ייצוב אזורי פוטנציאלי או משא ומתן דיפלומטי.