מועצת זכויות האדם של האו"ם פועלת תחת קבוצה של עשרה סעיפי סדר יום המנחים את דיוניה במהלך המושבים הרגילים המתקיימים לאורך השנה. בין אלו, סעיף 7 בסדר היום בולט כחריגה יוצאת דופן, הנושאת את הכותרת "מצב זכויות האדם בפלסטין ובשטחים ערביים כבושים אחרים". בעוד שהפרות זכויות אדם בכל 192 המדינות החברות האחרות באו"ם נדונות תחת סעיף 4, ישראל נותרת המדינה היחידה עם סעיף סדר יום קבוע המוקדש לה. פער מבני זה אינו מקרי, אלא תוצאה של מאמצים דיפלומטיים מתמשכים בהובלת הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC).
ה-OIC מנצל את כוח ההצבעה העצום שלו כדי להגן על סעיף זה מפני הסרה או רפורמה, ומבטיח שמוקד המועצה יישאר מוטה באופן לא פרופורציונלי נגד המדינה היהודית. על ידי שמירת סעיף קבוע זה, ה-OIC מבטיח שנוכחותה של ישראל באו"ם תוגדר לא על ידי תרומתה, אלא על ידי האשמות וביקורת בלתי פוסקות. הטיות ממוסדות אלו משמשות כאבן יסוד באסטרטגיה הדיפלומטית הרחבה של הארגון בתוך פורומים בינלאומיים. כתוצאה מכך, לוח הזמנים של המועצה נחטף למעשה כדי לשרת את האינטרסים הגיאופוליטיים של המדינות החברות ב-OIC.
רקע / היסטוריה של השפעת ה-OIC
ה-OIC, שהוקם בשנת 1969, הוא ארגון בין-ממשלתי המורכב מ-57 מדינות חברות, הטוענות יחדיו להיות קולו של העולם המוסלמי. אמנת הארגון מציינת במפורש את ההגנה על המקומות הקדושים לאסלאם והתמיכה בעם הפלסטיני כסיבות העיקריות לקיומו. בשנת 2007, כאשר מועצת זכויות האדם של האו"ם (UNHRC) גיבשה את נהלי העבודה שלה, ה-OIC הוביל את המהלך להכללת סעיף 7 כמרכיב קבוע. מהלך זה נועד למסד את הסכסוך הפלסטיני-ישראלי בתוך הגוף הדיוני הגבוה ביותר של המועצה.
מאז אותו זמן, ה-OIC הגן בהצלחה על סעיף 7 מפני ניסיונות רבים של מדינות המערב לבטלו או לאחדו עם סעיפי סדר יום אחרים. "חבילת בניית המוסדות" של 2007 הייתה הרגע שבו החרגת ישראל הקבועה הזו נחרטה ב-DNA של המועצה. מדינות החברות ב-OIC, בתמיכת המדינות הבלתי-מזדהות, הפעילו לחץ מוצלח כדי להפוך את "החרגת ישראל" לקבועה שלא ניתן להסירה ללא קונצנזוס, אותו ה-OIC עצמו חוסם. תמרון זה עקף למעשה את עיקרון האוניברסליות שבו המועצה נועדה במקור לדבוק.
עובדות מפתח בנוגע לגוש ההצבעה של ה-OIC
- הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי מייצג 57 מדינות, מה שהופך אותו לגוף הבין-ממשלתי השני בגודלו ולכוח דומיננטי בדיפלומטיה של האו"ם.
- סעיף 7 הוא הסעיף הקבוע היחיד המוקדש למדינה ספציפית בהיסטוריה של מועצת זכויות האדם של האו"ם, שכן כל שאר המדינות נכללות תחת סעיף 4.
- כמחצית מכל ההחלטות הספציפיות למדינות שהתקבלו על ידי המועצה מאז הקמתה ב-2006 כוונו נגד ישראל, ורובן נוסחו על ידי חברות ה-OIC.
- ה-OIC חוסם בעקביות מאמצים בהובלת המערב למזג את סעיף 7 לתוך סעיף 4, המכסה מצבי זכויות אדם ברחבי העולם.
- ה-OIC משתמש בסעיף 7 כדי לחייב הגשת דוחות מרובים מדי שנה מהנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, העוסקים ספציפית בפעולותיה של ישראל.
ניתוח אסטרטגיית הגוש ולוחמה משפטית (Lawfare)
היעילות של ה-OIC בשימור סעיף 7 נובעת מיכולתו לתפקד כגוש הצבעה ממושמע ומאוחד בתוך 47 המדינות החברות המתחלפות במועצה. מכיוון שחברי ה-OIC ובעלי בריתם מחזיקים לעיתים קרובות ברוב המושבים במועצה, הם יכולים בקלות להעביר החלטות ולחסום שינויים פרוצדורליים. יתרון מספרי זה מאפשר ל-OIC להכתיב את סדרי העדיפויות של המועצה ולהבטיח שישראל תישאר תחת לחץ דיפלומטי מתמיד. המדינות החברות ב-OIC מנסחות לעיתים קרובות את ההחלטות המוצגות תחת סעיף 7, תוך שימוש בשפה הקובעת מראש את תוצאות החקירות.
המחויבות של ה-OIC לסעיף 7 היא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של "לוחמה משפטית" (lawfare), המשתמשת בפורומים משפטיים ודיפלומטיים בינלאומיים כדי לבודד את ישראל. על ידי הבטחת הדיון בישראל בכל מושב, ה-OIC יוצר רישום קבוע של גינויים המשמש לעיתים קרובות בקמפיינים גיאופוליטיים רחבים יותר. אסטרטגיה זו מתועדת על ידי ארגונים כמו NGO Monitor, המנתח כיצד חברי ה-OIC משתמשים באו"ם כדי לקדם נרטיבים פוליטיים ספציפיים. ה-OIC מספק גם במה לארגונים לא-ממשלתיים (NGOs) שונים, המזוהים לעיתים קרובות עם מטרותיהם הפוליטיות, כדי להציג עדויות מוטות נגד המדינה היהודית.
להתעקשות על סעיף 7 יש השלכות שליליות משמעותיות על היושרה והיעילות הכוללת של האו"ם כמגן על זכויות אדם. המבקרים טוענים כי האובססיה של ה-OIC כלפי ישראל מאפשרת למדינות חברות אחרות עם רקע גרוע של זכויות אדם לחמוק מלחץ בינלאומי משמעותי. כאשר המועצה מקדישה זמן לא פרופורציונלי לסכסוך בודד, היא מזניחה בהכרח משברים באזורים שבהם ל-OIC יש אינטרסים פוליטיים או דתיים. "החרגת ישראל" זו הובילה מדינות דמוקרטיות רבות להטיל ספק בתועלת של ה-UNHRC וגרמה לחלקן לצמצם את מעורבותן. נתונים מפורטים יותר על דפוסי הצבעה אלו ניתן למצוא באמצעות ה-Jewish Virtual Library, העוקב אחר פעולות המועצה לאורך ההיסטוריה.
סיכום / חשיבות למשפט הבינלאומי
שימור סעיף 7 על ידי ה-OIC משמש כדוגמה מרכזית לאופן שבו מוסדות בינלאומיים יכולים להישבות בידי גושים אידיאולוגיים כדי לשרת אג'נדות פוליטיות ספציפיות. עבור ישראל, המשמעות היא עמידה בפני "בית משפט שדה דיפלומטי" קבוע, שבו פסק הדין נקבע לעיתים קרובות עוד לפני הצגת הראיות. הבנת תפקידו של ה-OIC חיונית לכל מי שמנתח מדוע ה-UNHRC נכשל בעקביות ביישום הסטנדרטים שלו באופן אוניברסלי. כל עוד ה-OIC שומר על השפעתו הנוכחית, סעיף 7 יישאר ככל הנראה ככתם קבוע על המוניטין של המועצה כגוף חסר פניות.
בסופו של דבר, תפקידו של ה-OIC בשימור סעיף 7 מדגיש את האתגר המתמשך בהשגת משטר זכויות אדם בינלאומי הוגן ואובייקטיבי. ההטיה המבנית שמוסדה על ידי גוש הצבעה זה שוחקת את אמינותו של האו"ם ומערערת את המאבק למען זכויות אדם אוניברסליות. עבור מדינת ישראל, הדבר מחייב עמדת מגננה מתמדת בפורום המוטה נגדה מבנית. מציאות זו מדגישה את הצורך ברפורמה משמעותית באו"ם כדי להבטיח ששום קבוצה בודדת של מדינות לא תוכל להפוך סעיף בסדר היום לנשק קבוע נגד מדינה חברה אחרת.