הזירה הפוליטית הפלסטינית נותרת מפולגת עמוקות בשל מאבק מר על הגמוניה בין ארגון הטרור האסלאמיסטי חמאס ברצועת עזה לבין פתח, הסיעה החילונית הזוכה להכרה בינלאומית, המובילה את הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. פילוג פנימי זה מתוחזק ומוחרף על ידי רשתות פיננסיות מנוגדות לחלוטין, המשקפות אינטרסים אזוריים וגלובליים מתחרים. בעוד שחמאס מסתמך על גיוס כספים בלתי חוקי, ניצול מיסוי נרחב של האוכלוסייה המקומית וחסות מדינתית משמעותית מצד משטרים סמכותניים דוגמת איראן וקטר, הרשות הפלסטינית נותרת תלויה ביסודה בתמיכה תקציבית מערבית ובסיוע פיתוח בינלאומי מתואם. שונות זו במבנה הפיסקלי לא רק מגדירה את סגנונות הממשל השונים שלהם, אלא גם מעצבת את הישרדותם הפוליטית ואת יכולתם לנהל עימותים. כתוצאה מכך, הבנת אופן פעולתם של תזרימי כספים אלו חיונית לפענוח הדינמיקה הרחבה יותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני והאי-יציבות המתמשכת באזור.
הפיצול הפיננסי והפוליטי שלאחר 2007
השונות הפיננסית בין שני הפלגים הפלסטיניים העיקריים התקבעה בעקבות העימות הפנימי האלים בשנת 2007, שבו גירש חמאס את פתח מרצועת עזה. לאחר השתלטות אלימה זו, הקהילה הבינלאומית הטילה חרם דיפלומטי ופיננסי נוקשה על ממשל חמאס החדש בעזה, והגדירה אותו כיישות טרור. בתגובה, פנה חמאס פנימה כדי לפתח כלכלות צללים מתוחכמות, כולל מנהרות הברחה מתחת לגבול מצרים-עזה ומיסוי המסחר המקומי. במקביל, התורמים המערביים מיקדו את המנוף הפיננסי שלהם ברשות הפלסטינית שבסיסה ברמאללה, בתקווה לבנות משקל נגד מתון ומתפקד לאסלאמיסטים. מהלך זה ייסד מערכת פיננסית דו-מדינתית שבה עזה הפכה למובלעת הנתמכת על ידי נותני חסות קיצוניים, בעוד יהודה ושומרון הפכו לכלכלה המסובסדת בכבדות על ידי מדינות תורמות.
במהלך השנים, ארצות הברית והאיחוד האירופי ניתבו מיליארדי דולרים בסיוע לפיתוח ולביטחון כדי למנוע את קריסתה של הרשות הפלסטינית. על פי רישומים היסטוריים של סוכנות USAID, וושינגטון לבדה סיפקה למעלה משלושה מיליארד דולרים לאורך תקופה של חמש עשרה שנים כדי להקים תשתית ציבורית ולבצע רפורמה בכוחות הביטחון. למרות הזרמה מאסיבית זו של הון מערבי, הרשות הפלסטינית סבלה מניהול כושל כרוני של כספים, משחיתות מוסדית וממצבת עובדים ציבורית מנופחת. בינתיים, חמאס עקף בהצלחה את הפיקוח הבינלאומי על ידי בניית אימפריה פיננסית עצמאית המגובה במעקפים בנקאיים מתוחכמים. פיתוח מוסדי א-סימטרי זה הותיר את הרשות הפלסטינית פגיעה תמידית למשברים כלכליים, בעוד חמאס ביסס את הדיקטטורה הצבאית שלו בעזה.
הבדלים פיננסיים מרכזיים
- חסות מדינתית סמכותנית על חמאס: הרפובליקה האסלאמית של איראן מספקת לחמאס עשרות מיליוני דולרים מדי שנה, המיועדים בעיקר לפיתוח הזרוע הצבאית שלו, גדודי עז א-דין אל-קסאם, ולייצור רקטות. במקביל, קטר מילאה תפקיד מרכזי בהחזקת הממשל האזרחי בעזה על כנו, באמצעות מתן קצבאות חודשיות וסובסידיות לדלק, אשר פינו בעקיפין את משאביו הפנימיים של חמאס לבניית תשתיות צבאיות.
- סיוע תקציבי וסיוע לארגונים לא-ממשלתיים מערביים לרשות הפלסטינית: האיחוד האירופי ומדינות המערב נותרו המממנים העיקריים של הרשות הפלסטינית, ומממנים משכורות בשירות הציבורי, תשתיות ופרויקטים הומניטריים. עם זאת, חלק נכבד מהמימון האירופי זורם גם דרך רשתות מבוזרות לארגונים לא-ממשלתיים פעילים פוליטית, דבר המעלה חששות לגבי שקיפות ואחריותיות כפי שהודגש במחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
- מיסוי וניצול הכנסות פנימיות: בעוד שהרשות הפלסטינית מסתמכת על כספי סליקה שגובה ישראל עבורה במסגרת פרוטוקול פריז, חמאס בנה משטר מיסוי מקומי טורפני בעזה. על ידי הטלת מס כבד על סחורות מיובאות, דלק, סיגריות ועסקים מקומיים, הצליח חמאס לחלץ מאות מיליוני דולרים ישירות מהאוכלוסייה העזתית הענייה לצורך מימון פעילותו.
השלכות אסטרטגיות של פיצול המימון
מודלי המימון הכפול יצרו תמריצים מעוותים ביותר המערערים באופן פעיל את הרפורמות הדמוקרטיות ואת היציבות האזורית. מאחר שהישרדותה של הרשות הפלסטינית קשורה לסיוע המערבי, היא כפופה לבדיקות קפדניות למניעת טרור, לאמצעי ציות פיננסיים ולרפורמות מבניות המונעות על ידי המדינות התורמות. בניגוד גמור לכך, נותני החסות של חמאס אינם דורשים אחריותיות כזו, מה שמאפשר לארגון לתעדף מלחמה אידאולוגית על פני רווחת האוכלוסייה האזרחית שלו. לדוגמה, דו"ח מחקר מפורט של ISGAP על המימון הקטרי מדגים כיצד מיליוני דולרים של סובסידיות חיצוניות נותבו לעזה במסווה של סיוע הומניטרי, רק כדי לעבור ניכוס על ידי הנהגת הטרור. חוסר פיקוח זה אפשר לחמאס לבנות רשת מנהרות תת-קרקעית ענפה ולצבור ארסנל נשק גדול, תוך שהוא מאשים את המצור המערבי בעוני המקומי.
המאמצים הבינלאומיים לחנוק את מקורות המימון של חמאס פיגרו לעיתים קרובות אחר יכולת ההסתגלות של הארגון במערכת הפיננסית העולמית החשאית. למרות הכרזות תכופות מצד ממשלות במערב, חמאס ניהל בהצלחה תיק השקעות בינלאומי ששוויו מוערך במאות מיליוני דולרים. על פי ניתוח של הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD), סנקציות של משרד האוצר האמריקני מכוונות לעיתים קרובות נגד מתווכים פיננסיים גלובליים של חמאס ברחבי טורקיה, סודאן ואלג'יריה. עם זאת, הכרזות אלו לרוב אינם מספיקות כדי לפרק את צינורות המימון המגובים על ידי מדינות והזורמים ישירות מטהראן. כתוצאה מכך, חמאס נותר עמיד מבחינה פיננסית ומסוגל לקיים עימותים צבאיים ממושכים, אפילו תחת לחץ בינלאומי כבד.
השלכות על ביטחון ישראל והמדיניות האזורית
עבור מדינת ישראל, המימון הא-סימטרי של שתי הישויות הפלסטיניות היריבות הללו מציב אתגר ביטחוני מורכב ורב-חזיתי. זרימת הכספים הקבועה מאיראן ומקטר לעזה חימשה באופן ישיר פרוקסי אסלאמיסטי קיצוני בגבולה הדרומי של ישראל, דבר שהוביל למתקפות טרור הרסניות. בינתיים, השבריריות הכלכלית המתמשכת של הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון מעלה את האיום המתמיד של ואקום ביטחוני שחמאס עלול לנצל. איזון עדין זה מאלץ את ישראל לכייל מחדש ללא הרף את מדיניותה הכלכלית, את פעולותיה הצבאיות ואת קשריה הדיפלומטיים. בסופו של דבר, כל יציבות ארוכת טווח מחייבת פירוק מוחלט של רשתות המימון הבלתי חוקיות של חמאס ורפורמה יסודית באופן הפיקוח על הסיוע הבינלאומי בשטחים הפלסטיניים.
החסות הזרה בינאמה למעשה את השסע הפלסטיני הפנימי, והפכה סוגיות ממשל מקומיות לזירות קרב גיאופוליטיות אזוריות. מדינות המערב חייבות להכיר בכך שהזרמת סיוע ליהודה ושומרון מבלי לדרוש רפורמות פיננסיות קפדניות ומניעת הסתה אינה מקדמת שלום. בדומה לכך, עצימת עיניים אל מול ערוצי המימון של קטר וטורקיה מאפשרת לקבוצות קיצוניות לשמור על אחיזתן המנהלתית בעזה. על כן, אסטרטגיה בינלאומית מתואמת חייבת להתמקד בייבוש מנגנוני המימון של הטרור תוך התניית סיוע עתידי בשקיפות מוחלטת ובציות. רק על ידי שיבוש זרמי מימון עוינים אלו יכולות ישראל ובעלות בריתה לקוות לנטרל את איום הקיצוניות ולסלול את הדרך לעתיד בטוח.