עזיבתו הקרבה של מחמוד עבאס, נשיאה הוותיק של הרשות הפלסטינית, יצרה ואקום מנהיגותי קריטי בגדה המערבית המאיים לערער את היציבות באזור. במשך כמעט שני עשורים, ריכז עבאס את הכוח בידיו בתוך פת"ח והארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), תוך דחייה חוזרת ונשנית של בחירות דמוקרטיות. העדר זה של התחדשות דמוקרטית שחק באופן חמור את הלגיטימיות המקומית של הרשות הפלסטינית, והותיר אותה פגיעה ביותר לזעזועים חיצוניים ופנימיים. כתוצאה מכך, חילופי השלטון בעידן שלאחר עבאס מהווים נקודת מפנה גיאופוליטית מכרעת, כאשר חמאס מתמרן באופן אקטיבי כדי לנצל את הפיצול הפנימי בפת"ח לצורך הרחבת אחיזתו המנהלית והצבאית ביהודה ושומרון.
יריבות היסטורית ופיצול הכוח
שורשי המשבר הנוכחי נעוצים בבחירות ההיסטוריות לפרלמנט בשנת 2006, שבהן ניצח חמאס, ובהשתלטות האלימה שבאה בעקבותיהן של חמאס על רצועת עזה בשנת 2007. פילוג אלים זה הותיר את הפוליטיקה הפלסטינית מפולגת עמוקות, כאשר פת"ח שומר על שליטה מנהלית בגדה המערבית וחמאס שולט בעזה. מאז, הרשות הפלסטינית תחת הנהגתו של מחמוד עבאס ניצבת בפני אתגרים כרוניים לסמכותה, כשהיא מתקשה לספק ממשל חזק או לשמור על הביטחון. למרות ניסיונות קצרים לפיוס לאומי, היחסים בין שני הפלגים המרכזיים נותרו עוינים ביותר, ומאופיינים בחשדנות הדדית ובמסעות מעצרים. כישלונו של עבאס לבסס מודל ממשל יציב ומבוסס קונצנזוס רק העמיק את תפיסת הציבור לגבי פת"ח כאליטה שלטונית מבודדת ומשרתת את עצמה.
בעוד הנשיא עבאס נכנס לשלהי שנות השמונים לחייו, היעדרו של תהליך דמוקרטי פתוח הפך את דיון הירושה למאבק בעל סיכון גבוה בין יורשיו הפוטנציאליים. המבנה הפנימי של פת"ח מפולג יותר ויותר בין דמויות ביטחוניות ופוליטיות מרכזיות, ובהן חוסיין א-שייח', מחמוד אל-עלול, ג'יבריל רג'וב ומאג'ד פארג'. כל אחד ממתמודדים אלה נהנה מנאמנויות אישיות, משאבי ביטחון או רשתות תמיכה מקומיות, מה שמגביר את איום הקנטוניזציה או סכסוך אזרחי מקומי במקרה של מעבר שלטוני בלתי מבוקר. באוקטובר 2025 הודיע מחמוד עבאס כי אם ימות או יתפטר, סגנו, חוסיין א-שייח', יקבל לידיו את הנהגת הרשות הפלסטינית למשך עד תשעים יום עד לקיום בחירות. עם זאת, מכיוון שא-שייח' נתפס בעיני הציבור הרחב כמי שחסר לגיטימיות דמוקרטית, אנליסטים רבים נותרו סקפטיים ביותר לגבי הסיכוי שמעבר מנוהל זה יעבור בצורה חלקה ללא התנגדות פנימית משמעותית.
עובדות מפתח על משבר הירושה והביטחון
- השחיקה המהירה של הסמכות המרכזית בצפון הגדה המערבית הקלה על צמיחתן של מיליציות חמושות מקומיות, כגון גדוד ג'נין וגוב האריות בשכם, הפועלות במידה רבה מחוץ לשליטתם של מנגנוני הביטחון הרשמיים של הרשות הפלסטינית.
- אף על פי שתוכנית מעבר השלטון הרשמית של פת"ח מייעדת את חוסיין א-שייח' לנשיא זמני למשך עד תשעים יום, סקרי דעת קהל מראים על תמיכה זניחה בהנהגתו, דבר החושף נתק עמוק בין המשמר הוותיק של פת"ח לבין האוכלוסייה הפלסטינית הצעירה יותר.
- חמאס מנהל אסטרטגיה דו-מסלולית מאורגנת היטב, השואפת לבסס את השפעתו המנהלית ובמקביל לממן באופן פעיל, לחמש ולכוון תאי טרור ברחבי יהודה ושומרון כדי לערער באופן שיטתי את התיאום הביטחוני של הרשות הפלסטינית עם ישראל.
הניצול האסטרטגי של חמאס את חולשת פת"ח
האסטרטגיה של חמאס בגדה המערבית מחושבת בקפידה כדי להאיץ את קריסת ארכיטקטורת הביטחון הנשלטת על ידי פת"ח. הארגון מבין כי היריבויות העזות בין מנהיגי פת"ח מונעות מהם להציג תגובה מאוחדת לאיומים ביטחוניים. באמצעות גישת "הפרד ומשול" מתוחכמת, שואף חמאס לבודד את נאמני הביטחון של פת"ח תוך הצעת שיתוף פעולה למפקדי פלגים המוכנים להעלים עין מפעילותו. מסגרת מבצעית זו מאפשרת לחמאס לבנות רשת תת-קרקעית חזקה של מאגרי נשק ודירות מסתור מבלי לעורר תגובה מתואמת ומיידית מצד הרשות הפלסטינית. אסטרטגיה זו נועדה למצב את חמאס ככוח הפוליטי והצבאי הלכיד היחיד המסוגל להשתלט על השטח עם עזיבתו של עבאס.
יתרה מכך, חמאס מנצל את הקיפאון הכלכלי החמור של הרשות הפלסטינית ואת השחיתות המערכתית הנתפסת בה כדי לזכות בתמיכתו של הציבור הפלסטיני המתוסכל. על ידי מיצוב עצמו כנציג האותנטי של המאבק הלאומי, חמאס מציג את עקביותו האידיאולוגית אל מול התיאום הביטחוני של פת"ח עם ישראל, שרבים מהמקומיים רואים בו שיתוף פעולה. דוחות ניתוח שפורסמו על ידי מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון (The Washington Institute for Near East Policy) מצביעים על כך שההתלכדות של עזיבת עבאס עם העדר יורש לגיטימי עלולה להוביל במהירות לקנטוניזציה תפקודית של הגדה המערבית. פיצול זה ייצור ואקום מנהלי שחמאס ערוך למלא, דבר המהווה אתגר ישיר לשלמות הטריטוריאלית של כל ממשל עתידי של הרשות הפלסטינית. בנוסף, סקירות היסטוריות של הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library) מדגימות כיצד כישלונות העבר בפתרון הקרע הפנימי בין פת"ח לחמאס איפשרו שוב ושוב לחמאס לתרגם הזדמנויות פוליטיות להישגים צבאיים קבועים, המציבים אתגר מתמשך ליציבות האזורית.
חשיבות אסטרטגית והשלכות על ישראל
עבור ישראל, משבר הירושה שלאחר עידן עבאס מייצג אתגר ביטחוני חריף העלול לשנות מן היסוד את מפת האיומים. קריסה מוחלטת של התיאום הביטחוני מצד הרשות הפלסטינית תאלץ את צבא ההגנה לישראל לבצע פעולות סיכול טרור תכופות ועמוקות בהרבה בתוך אזורים עירוניים פלסטיניים. עלייתה של גדה מערבית נטולת חוק ומחולקת לקנטונים תאפשר לחמאס להקים מתקני ייצור מתוחכמים ביותר של רקטות וחומרי נפץ, בדומה לאלה שפותחו בעבר ברצועת עזה. כתוצאה מכך, המיקוד האסטרטגי של המודיעין הישראלי חייב להישאר מכוון לסיכול מנע של ניסיונות חמאס לקשר בין תאיו במחוזות הצפוניים והדרומיים. מניעת קשרים אלה חיונית כדי להימנע ממצב שבו מרכזי אוכלוסייה אזרחית בישראל יימצאו תחת איום מתמיד של ירי רקטות מיהודה ושומרון.
בסופו של דבר, מנגנון ביטחון פלסטיני חזק, שעבר רפורמה ואינו עוסק בהסתה, הוא אינטרס ארוך טווח של מתכנני הביטחון בישראל המבקשים לצמצם את המעורבות הצבאית הישירה במינהל האזרחי. עם זאת, חוסר היכולת המערכתי של פת"ח לנהל את מחלוקותיו הפנימיות פירושו שישראל חייבת להיערך למגוון רחב של תרחישים נפיצים, כולל קריסה מוחלטת של הרשות הפלסטינית. שיתוף פעולה מתמשך עם שותפים ערבים באזור ובעלי ברית בינלאומיים יהיה חיוני להובלת תהליך מעבר יציב ולמניעת ניצול של חמאס את הכישלונות המנהליים של פת"ח. באמצעות שמירה על הרתעה ביטחונית פעילה ותמיכה בזרמים פרגמטיים המתנגדים לקיצוניות, יכולה ישראל להגן ביעילות על גבולה המזרחי ולמנוע מהגדה המערבית להפוך לקרש קפיצה לטרור אזורי.