הקרב על אש"ף: פת"ח נגד חמאס

המאבק על הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) מייצג את ליבה של היריבות הפוליטית והאידאולוגית בין פת"ח לחמאס. בעוד שפת"ח משתמש במעמדו המוכר בינלאומית של אש"ף כ"נציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני" כדי לשמר רלוונטיות דיפלומטית, חמאס חותר לחדור לארגון ולעצב אותו מחדש כדי לבסס את הדומיננטיות הפוליטית שלו. פילוג יסודי זה שיתק את התנועה הלאומית הפלסטינית ויצר משבר תמידי של מנהיגות וממשל. כתוצאה מכך, לקרב על השליטה באש"ף יש השלכות ישירות על ביטחונה של ישראל ועל היציבות במזרח התיכון המורחב.

ההתפתחות ההיסטורית של היריבות בין פת"ח לחמאס

תחת הנהגתו של יאסר ערפאת, פת"ח ביסס את ההגמוניה שלו על אש"ף בסוף שנות ה-60, והפך את ארגון הגג לכלי המרכזי של הלאומיות הפלסטינית. לאורך עשורים של תמרונים דיפלומטיים והסכמים, ובראשם הסכמי אוסלו משנת 1993, זכה אש"ף בהנהגת פת"ח להכרה בינלאומית נרחבת. מעמד דיפלומטי זה אפשר לפת"ח להקים את הרשות הפלסטינית כגוף מנהלי, תוך שמירה על אש"ף כנציג הדיפלומטי הכולל. עם זאת, מבנה זה עוצב עוד לפני עלייתו של חמאס כמתחרה עוצמתי. תיעוד היסטורי מפורט, כגון ההיסטוריה והסקירה הכללית של פת"ח שפורסמו על ידי הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library), מתעד כיצד הדומיננטיות הזו של פת"ח אותגרה בעקביות מאז עלייתו של חמאס בבחירות.

חמאס הוקם בשנת 1987 במהלך האינתיפאדה הראשונה כשלוחה של האחים המוסלמים, והציג חלופה אסלאמיסטית קיצונית לאג'נדה הלאומית-חילונית של פת"ח. במשך עשורים דחה חמאס את הנתיב הדיפלומטי של אש"ף, וגינה את הכרתו בישראל ואת התנערותו מהאלימות. במקום זאת, ארגון הטרור טען כי מאבק מזוין הוא האמצעי הלגיטימי היחיד להשגת מטרותיו, תוך שרטוט קו אידאולוגי ברור בינו לבין הנהגת אש"ף. השסע החמיר באופן דרמטי בעקבות ניצחונו המפתיע של חמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית בשנת 2006, והשתלטותו הצבאית האלימה שלאחר מכן על רצועת עזה בשנת 2007. מאז אותו פילוג, התנועה הלאומית הפלסטינית שסועה גיאוגרפית ופוליטית, כאשר פת"ח מנהל את יהודה ושומרון באמצעות הרשות הפלסטינית וחמאס מקיים שליטה סמכותנית ברצועת עזה.

עובדות מפתח במאבק על הנהגת אש"ף

• אש"ף הוכר על ידי האומות המאוחדות והליגה הערבית בשנת 1974 כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני, מעמד שחמאס אינו נהנה ממנו כיום בזירה הבינלאומית.
• דרישות השילוב של חמאס מבוססות על ארגון מחדש של גופי ההנהגה של אש"ף, דוגמת המועצה הלאומית הפלסטינית, כך שישקפו את משקלו הפוליטי והצבאי של חמאס.
• פת"ח מתנה את כניסתו של חמאס להנהגה בהכרה מפורשת של הארגון בישראל, התנערות מטרור ופירוק הזרוע הצבאית שלו מנשקה.
• הסכמי פיוס מרובים, כולל הסכם קהיר משנת 2005 והצהרת בייג'ינג משנת 2024, נכשלו בגישור על הפער האידאולוגי בין פת"ח הלאומי-חילוני לחמאס האסלאמיסטי הקיצוני.

ניתוח העימות על הלגיטימיות המוסדית

האסטרטגיה של חמאס כלפי אש"ף התפתחה מדחייה מוחלטת לדרישה תקיפה לרפורמה ולשילוב בתנאים שלו. הארגון דורש ארגון מחדש מהותי של גופי קבלת ההחלטות באש"ף, ובמיוחד המועצה הלאומית הפלסטינית והוועד הפועל, כדי לשקף את מאזן הכוחות הנוכחי. באמצעות הבטחת נתח דומיננטי של ייצוג במוסדות אלה, חמאס שואף לחטוף את הלגיטימיות הבינלאומית של אש"ף מבלי להתחייב באופן מלא להסכמיו הדיפלומטיים. גישה זו תאפשר לארגון האסלאמיסטי לכוון את מדיניות החוץ הפלסטינית תוך המשך מחויבותו למאבק המזוין נגד ישראל.

דרישות שילוב אלו הועלו בעקביות במהלך סבבי פיוס שונים, החל מהסכם קהיר ב-2005 ועד לשיחות אחרונות בתיווך גורמים אזוריים. חמאס טוען כי אש"ף איבד את הלגיטימיות הייצוגית שלו מכיוון שהגוף המחוקק הראשי שלו לא קיים בחירות דמוקרטיות סדירות מזה עשורים. הארגון מדגיש כי אש"ף אינו יכול לטעון שהוא מייצג את כל הפלסטינים בעודו מדרר פלגים פוליטיים מרכזיים הנהנים מתמיכה ציבורית רחבה. ניתוח של מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון בנוגע למשטר הסמכותני של חמאס בעזה מדגיש כיצד הפלג משתמש בקריאות הללו לרפורמה דמוקרטית כדי להרחיב את השפעתו המוסדית מעבר למובלעת החוף החסומה.

בתגובה לאתגרים אלה, מחמוד עבאס והנהגת פת"ח הגנו בחירוף נפש על המונופול שלהם באש"ף כמקור ההשפעה הפוליטי האחרון שנותר להם. בפת"ח מבינים כי הפופולריות המקומית של התנועה נשחקה קשות בשל שחיתות פושה, ניהול כלכלי כושל וכישלון האסטרטגיה הדיפלומטית שלה. כתוצאה מכך, הלגיטימיות הבינלאומית של פת"ח כראש אש"ף היא המגן העיקרי המונע את דחיקתו המוחלטת לשוליים על ידי חמאס. כדי לשמר עמדה זו, עבאס הציב שוב ושוב תנאים לכניסת חמאס לאש"ף, אשר נועדו להיות בלתי קבילים עבור הארגון האסלאמיסטי.

סיכום והשלכות על היציבות האזורית

באופן ספציפי, פת"ח דורש מחמאס להכיר במפורש באש"ף כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני ולקבל את כל ההסכמים הבינלאומיים שנחתמו על ידי הארגון. תנאים אלו כוללים הכרה בזכות קיומה של ישראל והתנערות מטרור — תנאים שהאידאולוגיה הקיצונית של חמאס מסרבת לקבל. בנוסף, פת"ח מתעקש על עיקרון "רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד", אשר יחייב את חמאס לפרק מנשקה את הזרוע הצבאית שלו, גדודי עז א-דין אל-קסאם, ולהכפיף אותם לשליטת הרשות הפלסטינית. על פי מחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בשאלה האם אש"ף נותר הנציג היחיד של העם הפלסטיני, עמדתו הנוקשה של פת"ח היא מהלך הגנתי שנועד למנוע השתלטות עוינת שתשלול מאש"ף באופן מיידי את מעמדו הבינלאומי ואת התמיכה הפיננסית בו.

עבור ישראל, הפילוג המתמשך מבטיח כי אין גורם פלסטיני יחיד ומהימן המסוגל להתחייב להסכם שלום בר-קיימא או ליישמו. בעוד שהפילוג מונע חזית פלסטינית מאוחדת, הוא גם מנציח ואקום שלטוני שחמאס מנצל בעקביות כדי להרחיב את רשתות הטרור שלו ביהודה ושומרון. האתגר של המדיניות הישראלית טמון בניהול הפיצול הזה על ידי הרתעת התרחבותו האלימה של חמאס, ובו-זמנית מניעת קריסה מוחלטת של השירותים האזרחיים והמנהליים של הרשות הפלסטינית. בסופו של דבר, המאבק על אש"ף מדגיש כי הסכסוך אינו רק מחלוקת על טריטוריה, אלא התנגשות אידאולוגית יסודית על אופייה ועתיד מנהיגותה של התנועה הלאומית הפלסטינית.