ארכיטקטורת הביטחון ביהודה ושומרון מוגדרת על ידי מערכת דואליסטית ומורכבת: התיאום הביטחוני הרשמי בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית, ומנגד, ההתנגדות האלימה למודל זה מצד פלגים קיצוניים בהובלת חמאס. מנגנון דו-צדדי זה, שהוקם במסגרת הסכמי אוסלו, שואף לנהל את היציבות היומיומית, להילחם בטרור ולמנוע את קריסת הסדר האזרחי. בעוד הרשות הפלסטינית רואה בשיתוף פעולה זה צורך פרגמטי להישרדותה ולבניית מוסדות המדינה, חמאס ובעלי בריתו דוחים אותו לחלוטין. תחת זאת, הם מקדמים דוקטרינה של התנגדות חמושה בלתי פוסקת, ורואים בכל שיתוף פעולה עם ישראל בגידה במאבק הלאומי הפלסטיני.
המקורות והאבולוציה של מודל הביטחון
המסגרת המוסדית לתיאום הביטחוני הוקמה לראשונה באמצעות הסכם הביניים מ-1995 בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, המוכר בכינויו הסכם אוסלו ב'. הסכם היסטורי זה חילק את יהודה ושומרון לאזורים A, B ו-C, והעניק לרשות הפלסטינית שזה עתה הוקמה שליטה מנהלית וביטחונית במרכזים העירוניים הגדולים. תחת תנאי ההסכם, שני הצדדים התחייבו להקים ועדות קישור משותפות לניהול סוגיות ביטחוניות, למלחמה ברשתות הטרור ולמניעת פעולות עוינות. השנים הראשונות של מודל זה התאפיינו בחוסר יציבות עמוק ובאי-אמון, שהגיעו לשיאם בקריסה מוחלטת של שיתוף הפעולה במהלך האינתיפאדה השנייה. למידע נוסף על הסכמים היסטוריים אלה, הקוראים מוזמנים לעיין ב-הסכמים עם הפלסטינים המקוטלגים בספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library).
לאחר סיום האינתיפאדה השנייה והשתלטותה האלימה של חמאס על רצועת עזה בשנת 2007, יזם ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, סלאם פיאד, רפורמה מקיפה במגזר הביטחון. מאמץ זה נועד להפוך את מנגנוני הביטחון הפלסטיניים למקצועיים יותר ולהשיב את החוק והסדר לערים ביהודה ושומרון כמו שכם וג'נין. כדי לסייע בטרנספורמציה זו, הקימה ארצות הברית את משרד מתאם הביטחון האמריקאי לישראל ולרשות הפלסטינית (USSC). גנרל קית' דייטון פיקח על משימה בינלאומית זו לאימון מחדש של הכוחות הפלסטיניים, כפי שמפורט במחקר על תפקידה של אמריקה בפיתוח הביטחון שפורסם על ידי מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון. תהליך רפורמה זה השיב את האמון הישראלי ביכולתם של הכוחות הפלסטיניים, והחיה מחדש תיאום מבצעי פעיל.
מרכיבים מבצעיים מרכזיים של התיאום
כדי להבין את התפקוד המעשי של מודל זה, יש לבחון את האינטראקציות היומיומיות בין צבא הגנה לישראל לבין מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. מערכת זו אינה פועלת על בסיס זהות פוליטית, אלא על בסיס אינטרסים פרגמטיים משותפים, ובמיוחד הרצון ההדדי למנוע השתלטות של חמאס על יהודה ושומרון. המקצועיות של כוחות אלה אפשרה לרשות הפלסטינית לקחת אחריות על שיטור מקומי, תוך שהיא מאפשרת לישראל להתמודד עם איומים אסטרטגיים.
- שיתוף מודיעין ולוחמה בטרור: מרכיב מרכזי במודל הביטחוני הוא חילופי מודיעין דו-צדדיים בנוגע לחוליות טרור, הברחות נשק והעברות כספים. סוכנויות הביטחון הישראליות והפלסטיניות פועלות באופן אקטיבי לסיכול התשתיות המבצעיות של חמאס ושל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, השואפים לערער את היציבות באזור ולהפיל את הממשל שבהובלת פת"ח.
- מניעת חיכוך וכניסה לשטחים עירוניים: צבא הגנה לישראל שומר על חופש פעולה לכניסה לשטח A שבשליטה פלסטינית כדי לעצור חשודים בטרור בעלי ערך גבוה בעת הצורך. דרך ערוצי התיאום המבוססים, מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית מקבלים הנחיה לסגת ולחזור לקסרקטיניהם במהלך מבצעים אלה, ובכך נמנעות התנגשויות חמושות מקריות בין שני הכוחות.
- חילוץ חירום והחזרות בטוחות: מסגרת התיאום מספקת מנגנון חיוני להחזרתם הבטוחה של אזרחים ישראלים הנכנסים בשוגג לערים שבשליטת הרשות הפלסטינית. כוחות הביטחון הפלסטיניים מאתרים, מגנים ומלווים בבטחה באופן קבוע מאות ישראלים תועים בחזרה לרשויות הישראליות, ובכך מונעים מעשי לינץ' פוטנציאליים ומצבי בני ערובה שעלולים להצית הסלמה צבאית רחבה יותר.
ההתנגדות של חמאס ומודל ההתנגדות החמושה
התנגדותו של חמאס למודל התיאום הביטחוני נעוצה באמנת היסוד שלו, הדוגלת במפורש בהשמדת ישראל באמצעות ג'יהאד חמוש. הארגון רואה במודל הביטחוני לא מנגנון מייצב, אלא סוג של שיתוף פעולה ביטחוני המשרת את האינטרסים הישראליים על חשבון השאיפות הלאומיות הפלסטיניות. בתעמולה של חמאס, כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית מוקעים לעיתים קרובות כקבלני משנה של צבא הגנה לישראל. שסע אידאולוגי זה הזין עימותים אלימים, כפי שניתן לראות כאשר כוחות פלסטיניים עצרו פעילי חמאס שניסו להקים חוליות לייצור רקטות או לבצע פיגועי התאבדות מתוך יהודה ושומרון.
הניגוד האסטרטגי בין שני המודלים הפך בולט במיוחד בעקבות פרוץ המלחמה בעזה. על פי מחקר מפורט על האבולוציה של כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית מטעם מכון וושינגטון, מנגנון התיאום התמקד היסטורית בהרחקת חמושים מהרחובות ובניהול מסע הגנה קשוח נגד חמאס. למרות לחץ ציבורי עצום ברחובות רמאללה, הרשות הפלסטינית שמרה על התיאום הביטחוני כדי להגן על הישרדותה המוסדית מפני חדירת חמאס. עבור חמאס, המשך קיומו של מודל זה מהווה את המכשול העיקרי להרחבת ריבונותו ולפתיחה באינתיפאדה חמושה מאוחדת ברחבי יהודה ושומרון.
משמעות אסטרטגית ליציבות האזורית
עבור ישראל, שימור מודל התיאום הביטחוני הוא בעל חשיבות אסטרטגית עליונה. בעוד הדו-שיח המדיני בין מנהיגים ישראלים ופלסטינים נקלע לא פעם למבוי סתום, שיתוף הפעולה המבצעי בשטח פעל כבולמי זעזועים קריטיים, המונעים מחיכוכים מקומיים להסלים לכדי כאוס נרחב. מנגנון זה מאפשר לצבא הגנה לישראל למקד את משאביו העיקריים באיומים חיצוניים, מתוך ביטחון כי מנגנון פלסטיני מקצועי פועל לשמירה על החוק והסדר בתוך ערי יהודה ושומרון.
בסופו של דבר, מאבק הכוחות בין המודל השיתופי של הרשות הפלסטינית לבין דוקטרינת ההתנגדות החמושה של חמאס יעצב את עתיד הממשל הפלסטיני. קריסה של מודל התיאום הביטחוני לא רק תסכן את יציבותן של ירדן ויהודה ושומרון, אלא גם תיצור ואקום ביטחוני שחמאס משתוקק לנצל. חיזוק המרכיבים המקצועיים והלא-פוליטיים של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים נותר אינטרס חיוני עבור ישראל ובעלות בריתה הבינלאומיות. על ידי שמירת חציצה ברורה מפני אלימות קיצונית, מודל זה מספק את החלופה המעשית היחידה למסלול ההרסני של סכסוך נצחי שבו דוגל חמאס.