קרב עזה בשנת 2007 מייצג נקודת מפנה קריטית בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון, אשר הובילה לפיצול אלים ועקוב מדם בין שני הפלגים הפוליטיים הפלסטיניים המרכזיים. סכסוך קצר אך בעל השלכות כבירות זה סדק לצמיתות את התנועה הלאומית הפלסטינית, והפריד בין רצועת עזה ליהודה ושומרון הן מבחינה פוליטית והן מבחינה גיאוגרפית. במהלך שבוע אחד בלבד, ארגון הטרור האסלאמיסטי חמאס הוציא לפועל מתקפה צבאית אכזרית ומתואמת היטב שהחריבה את כוחות הביטחון של מפלגת פת"ח החילונית. הפיצול הגיאופוליטי שנוצר בעקבות זאת הפך את רצועת עזה למובלעת קיצונית ועוינת, שינה לחלוטין את פרדיגמת הביטחון האזורית של ישראל וקץ את התקוות לממשל פלסטיני מאוחד ושוחר שלום.
רקע היסטורי למאבק הכוחות בין פת"ח לחמאס
שורשי העימות של 2007 נעוצים בשלהי שנות ה-80, כאשר חמאס צמח כמתחרה אסלאמיסטי פונדמנטליסטי לארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) החילוני והדומיננטי בהנהגת יאסר ערפאת. המתיחות בין הקבוצות גברה באופן דרמטי בעקבות הסכמי אוסלו ב-1993, אותם דחה חמאס מכל וכל תוך ביצוע פיגועי התאבדות רבים במטרה להכשיל את תהליך השלום. זרז מרכזי התרחש באוגוסט 2005, כאשר ישראל נסוגה באופן חד-צדדי מכוחותיה הצבאיים ומההתנחלויות האזרחיות ברצועת עזה, בניסיון להפחית את החיכוך ולבסס יציבות. במקום לטפח שלום, הנסיגה מוסגרה על ידי חמאס כניצחון למאבקו המזוין והאלים, דבר שחיזק את יוקרתו המקומית ופגע קשות באמינותה של הרשות הפלסטינית בהנהגת פת"ח.
בינואר 2006 השתנה המאזן הגיאופוליטי עוד יותר כאשר חמאס השתתף בבחירות לפרלמנט הפלסטיני וזכה ב-74 מתוך 132 המושבים, תוך שהוא מביס את פת"ח ללא תנאי. מהפך פוליטי זה הוביל למבוי סתום וממושך, שכן נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, סירב למסור שליטה מלאה על מנגנוני הביטחון לממשלה החדשה בראשות חמאס. למרות תיווך סעודי בתחילת 2007 שהוביל לממשלת אחדות לאומית קצרת ימים, עימותים בין מיליציות יריבות המשיכו להתפרץ ברחובות עזה. חמאס ניצל תקופה זו של מתיחות כדי להבריח כמויות עצומות של נשק, כסף מזומן וחומרי נפץ דרך מנהרות לאורך הגבול המצרי, כהכנה לעימות מזוין בלתי נמנע.
עובדות מפתח על הפיכת יוני 2007
- הפיכה אלימה ונפגעים: בין ה-7 ל-15 ביוני 2007, חמאס פתח במערכה צבאית מתוכננת שבה נהרגו לפחות 118 פלסטינים, כולל אנשי ביטחון של פת"ח שהושלכו מבניינים רבי-קומות או הוצאו להורג לעיני משפחותיהם.
- קריסת מערך הביטחון: למרות שכוחות פת"ח עלו במספרם על כוחות חמאס, מנגנוני הביטחון של פת"ח בעזה קרסו במהירות בשל חוסר חמור בהנהגה מרכזית, פיקוד מפוצל ומורל נמוך.
- פיצול גיאוגרפי ופוליטי: בעקבות התבוסה, נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס פיזר את ממשלת האחדות הלאומית, הכריז על מצב חירום ומינה ממשלת טכנוקרטים בראשות סלאם פיאד ביהודה ושומרון.
- תפיסת בני ערובה ונשק: חמאס תפס שליטה מוחלטת על כל מבני הממשלה, מפקדות הביטחון ומעברי הגבול בעזה, והניח את ידו על מצבורי נשק עצומים ומסמכי מודיעין של פת"ח.
ניתוח אסטרטגיית חמאס וההשפעה האיראנית
ניצחונו המהיר של חמאס על כוחותיו הגדולים יותר של פת"ח לא היה יד המקרה, אלא תוצאה של ארגון צבאי מעולה ותמיכה חיצונית משמעותית. מחקר של הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) מוכיח כי הרפובליקה האסלאמית של איראן שיחקה תפקיד מפתח באפשור ההפיכה על ידי אספקת מיליוני דולרים במזומן, נשק מתקדם ואימונים ייעודיים לחמאס. בחסותה של טהרן, חמאס הצליח להקים רשת ענפה של מנהרות הברחה לאורך ציר פילדלפי, תוך עקיפת בקרת הגבולות והפיכת עזה לבסיס צבאי מבוצר. חסות חיצונית זו איפשרה לכוח ממושמע של כמה אלפי מחבלי חמאס להכניע בקלות את כוחות הביטחון המפוזרים והדלים בציוד של פת"ח, שמנו כמעט עשרים אלף איש.
יתרה מזאת, כשלים בהנהגה הפנימית של פת"ח תרמו ישירות לתבוסתם המהירה במהלך שבוע הלחימה המכריע. חוקרים במכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב מציינים כי ההנהגה הבכירה של פת"ח נכשלה בגיוס כוחותיה העדיפים במספרם או ביציאה למתקפת נגד מתואמת להגנת מפקדותיה. מפקדים מקומיים נותרו במידה רבה להגן על עצמם לבדם, כאשר דמויות מפתח בפת"ח כמו מוחמד דחלאן שהו מחוץ לשטח בעיצומו של המשבר. חמאס פגע באופן שיטתי במבנה הפיקוד של פת"ח, תוך שימוש בטקטיקות אכזריות כמו הוצאות להורג פומביות וחיסול ממוקד של קצינים בכירים כדי לעורר פאניקה המונית ועריקה.
משמעות גיאופוליטית והשלכות על ישראל
הפיצול האלים של השטחים הפלסטיניים בשנת 2007 נשא השלכות מידיות וחמורות על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. על ידי הקמת ישות אסלאמיסטית עצמאית בגבולה הדרומי של ישראל, הפך חמאס את רצועת עזה לפלטפורמת שיגור לאלפי מתקפות רקטות המכוונות נגד אוכלוסייה אזרחית בישראל. התפתחות זו אילצה את ישראל ואת מצרים להטיל סגר ביטחוני הדוק על המובלעת החופית כדי למנוע יבוא נוסף של נשק כבד, רכיבי רקטות וחומרים צבאיים דו-שימושיים. האתגרים הביטחוניים הנובעים מהנהגה פלסטינית מפולגת זו מתועדים בהרחבה בניתוחים אסטרטגיים, כגון אלה שפורסמו על ידי מכון וושינגטון, המתארים את מציאות ההגנה עמה נדרשת ישראל להתמודד.
בטווח הארוך, הפיצול בין פת"ח לחמאס ניפץ לצמיתות את הקונצנזוס הבינלאומי סביב פתרון שתי המדינות, שכן אין עוד נציג פלסטיני יחיד ומאוחד המסוגל לשאת ולתת או ליישם הסכם שלום. בעוא הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון שומרת על תיאום ביטחוני עם ישראל ומקבלת סיוע בינלאומי, חמאס ממשיך לשלוט בעזה כמדינת טרור המוקדשת להשמדת ישראל. הפיכת 2007 הוכיחה כי כל נסיגה טריטוריאלית ישראלית ללא ערבויות ביטחוניות חזקות וארוכות טווח עלולה ליצור ואקום שלטוני שגורמים קיצוניים ינצלו בהכרח. בסופו של דבר, אירועי יוני 2007 קיבעו את עזה כחזית קדמית במלחמת הפרוקסי האזורית של איראן נגד ישראל, מציאות שממשיכה להכתיב את האסטרטגיה הצבאית והדיפלומטיה האזורית של ישראל.