הכישלון המתמשך של תהליך השלום במזרח התיכון נעוץ עמוק בהסתה הממוסדת לאלימות שמקדמת הרשות הפלסטינית. במקום להכשיר את הדור הצעיר לדו-קיום ולהכרה הדדית, הממסד השלטוני הפלסטיני משתמש בתוכניות הלימוד הלאומיות ובתקשורת הממלכתית הרשמית ככלים לרדיקליזציה אידיאולוגית. קמפיין שיטתי זה של דמוניזציה מכוון נגד ההיסטוריה היהודית, שולל את הלגיטימיות של מדינת ישראל ומפאר מעשי טרור. באמצעות טיפוח תרבות של "שהאדה" (מות קדושים), ההנהגה הפלסטינית מבטיחה כי הדורות הבאים יישארו מחויבים לסכסוך במקום לפיוס. סוגיה סיסטמית זו נותרת מכשול מרכזי ליציבות האזורית ומהווה הפרה ישירה של תקני החינוך הבינלאומיים.
ההתפתחות ההיסטורית של ההסתה הממוסדת
בעקבות חתימת הסכמי אוסלו בשנות ה-90, הקהילה הבינלאומית ציפתה מהרשות הפלסטינית החדשה לטפח מסגרות חינוכיות הממוקדות בסובלנות ובשלום. תחת זאת, בחרה ההנהגה הפלסטינית לכונן תוכניות לימודים ורשתות שידור ממלכתיות השוללות באופן פעיל את הלגיטימיות של הזיקה ההיסטורית היהודית לארץ. במהלך העשורים שחלפו, ארגוני מעקב ומחקר תיעדו כיצד ספרי הלימוד הרשמיים הלכו והקצינו ברבות השנים. במקום לרפורמה בתכנים אלה בתגובה ללחץ בינלאומי, משרד החינוך הפלסטיני התנגד שוב ושוב לשינוי ושימר נרטיבים עוינים. סקירה מקיפה של האנטישמיות הפלסטינית הממוסדת מדגימה כיצד מדיניות חינוכית זו זוכה לחיזוק ישיר מצד הצהרות ההנהגה הרשמית וכלי התקשורת שבחסות המדינה.
תשתית התקשורת הממלכתית הפלסטינית, הכוללת ערוצי טלוויזיה רשמיים, תחנות רדיו ועיתונים, השלימה לאורך השנים את המסרים החינוכיים הללו. במשך עשרות שנים, השידורים הרשמיים כללו דרשות, תוכניות אירוח ותוכניות ילדים המקדמות מוטיבים אנטישמיים קלאסיים, כגון האשמת יהודים בקונספירציות עולמיות או בלוחמה ביולוגית. גישה כפולה זו של שטיפת מוח בכיתות הלימוד וחיזוק תקשורתי יצרה אקוסיסטם מלכד של עוינות. מדינות תורמות מן המערב, המספקות סיוע פיננסי משמעותי למגזר החינוך הפלסטיני, הביעו שוב ושוב דאגה מתשתית זו. למרות מחאות אלה, ממשלים פלסטיניים עוקבים העדיפו גיוס לאומני ודתי על פני יושרה אקדמית, ובכך קיבעו מעגל עוינות רב-דורי.
תקני חינוך ותקשורת מרכזיים שהופרו
- מחיקה שיטתית של ישראל: ספרי הלימוד הלאומיים הרשמיים מוחקים לחלוטין את מדינת ישראל ממפות גיאוגרפיות, ומחליפים אותה ב"פלסטין" מהנהר ועד הים תוך התייחסות לשטחי ישראל אך ורק כ"הכיבוש הציוני".
- דה-הומניזציה ומוטיבים אנטישמיים: ספרי לימוד ושידורי טלוויזיה רשמיים מציגים באופן קבוע את היהודים כקולקטיב שקרי, מושחת ומקולל מטבעו, ובכך מחזקים דעות קדומות היסטוריות.
- האדרה של טרור ומוות קדושים (שהאדה): מעשי אלימות, ובכללם הטבח באולימפיאדת מינכן ב-1972 ופיגוע כביש החוף ב-1978, מוצגים כהישגים לאומיים הירואיים, בעוד ספרי הלימוד מציגים את השהאדה באור רומנטי כחובה דתית עליונה.
- פוליטיזציה של מקצועות לימוד בסיסיים: מושגים מדעיים ומתמטיים נלמדים באמצעות מוטיבים אלימים, כגון שימוש ברוגטקות להסבר חוקי הפיזיקה וחישוב מספרי קורבנות בתרגילי מתמטיקה.
- עידוד אלימות בתקשורת: רשתות הטלוויזיה הממלכתיות משדרות באופן קבוע תוכניות המשבחות מחבלים המבצעים פעולות אלימות נגד אזרחים, ומציגות מעשים אלה כמודל לחיקוי עבור הנוער הפלסטיני.
ניתוח מגמות בתוכנית הלימודים ובתקשורת לשנים 2025-2026
בחינה מדוקדקת של ספרי הלימוד הפלסטיניים בני זמננו חושפת כי למרות הבטחות חוזרות ונשנות לרפורמה בפני תורמים בינלאומיים, תוכנית הלימודים הבסיסית נותרת עוינת מיסודה. הדו"ח העדכני ביותר של ארגון IMPACT-se הבוחן את תוכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית לשנים 2025-2026 מאשש כי ספרי הלימוד לכיתות הנמוכות והטקסטים לחינוך העל-יסודי מפרים באופן שיטתי את תקני אונסק"ו לשלום, סובלנות ודו-קיום. במקום להסיר תכנים בעייתיים, העדכונים האחרונים רק תמצתו או קיצרו טקסטים תוך שימור כל המוטיבים הארסיים. יתרה מכך, יוזמות חינוכיות חדשות המיושמות באזורים כמו רצועת עזה ממשיכות לשכפל את המסגרות המוקצנות הללו, מה שמצביע על סירוב לפנות לעבר חינוך מתון. המשכיות זו חושפת כי הרשות הפלסטינית רואה בכיתה לא מרחב ללמידה אובייקטיבית, אלא חזית מרכזית במאבקה הפוליטי.
התוצאה של תוכנית חינוכית זו היא סביבה מוקצנת ביותר, שבה צעירים פלסטינים מותנים לראות יהודים וישראלים מבעד לעדשה של מלחמה קיומית. כאשר שיעורי מתמטיקה, מדעים ודקדוק ממוסגרים ללא הרף סביב אלימות, התלמידים מתקשים לדמיין עתיד של דו-קיום בשלום. פדגוגיה זו מועצמת עוד יותר בתוכניות התקשורת הרשמיות, שבהן אנשי תרבות ודת מכחישים באופן קבוע זיקות ארכיאולוגיות והיסטוריות יהודיות לאתרים כמו ירושלים. השילוב העיקש של נרטיבים עוינים אלו הן בעיתונות הכתובה והן בכיתות הלימוד מונע צמיחה של חלופות פוליטיות מתונות. כפועל יוצא מכך, סיוע בינלאומי שנועד לבניית מוסדות מדינתיים מסבסד בעקיפין את הנצחת הסכסוך.
השלכות על ישראל ועל תהליך השלום
עבור מדינת ישראל, המיסוד של תוכניות לימודים אנטישמיות והסתה בתקשורת מהווה איום ישיר וארוך טווח על הביטחון הלאומי. שום מסגרת דיפלומטית לא תוכל להצליח כאשר צד אחד מחנך באופן פעיל את האוכלוסייה שלו להאמין כי השמדתה המוחלטת של הישות השנייה היא חובה מוסרית ודתית. התמדתה של מדיניות חינוכית זו מעידה על כך שהרשות הפלסטינית אינה מוכנה לבצע את הפשרות הנחוצות לשלום אמיתי ובר-קיימא. כדי שפיוס עתידי כלשהו יתאפשר, על הקהילה הבינלאומית להתנות את תמיכתה הפיננסית ברפורמה מקיפה וברת-אימות של מערכת החינוך הפלסטינית ושל מנגנון התקשורת הממלכתי. כל עוד הסתה זו לא תוחלף בתוכנית לימודים של סובלנות, הסיכויים לפתרון של שלום יישארו פגועים קשות.