מחמוד עבאס והגירעון הדמוקרטי הפלסטיני

מודל המשילות של הרשות הפלסטינית הידרדר לאוטוקרטיה ריכוזית, המתאפיינת בגירעון דמוקרטי חמור ובהיעדר בחירות לאומיות מזה למעלה מעשור וחצי. מאז פקיעת כהונתו הרשמית בת ארבע השנים של הנשיא מחמוד עבאס בינואר 2009, ההנהגה הפלסטינית ברמאללה מושלת ללא מנדט ציבורי, דבר המערער באופן חמור את הלגיטימיות הפנימית שלה. קיפאון זה ריכז את הכוח בידי אליטה פוליטית מצומצמת, תוך חניקה יעילה של השאיפות הדמוקרטיות ודחיקת החברה האזרחית לשוליים. כתוצאה מכך, היעדר משילות ייצוגית העמיק את השסעים הפוליטיים והותיר את הציבור הפלסטיני ללא ערוץ בדרכי שלום לביטוי פוליטי או לחילופי הנהגה.

שחיקת המוסדות הדמוקרטיים הפלסטיניים

מחמוד עבאס נבחר לנשיא הרשות הפלסטינית בינואר 2005 לכהונה בת ארבע שנים, בעקבות מותו של יאסר ערפאת. שנה לאחר מכן, בינואר 2006, זכה ארגון חמאס האסלאמיסטי ברוב בבחירות למועצה המחוקקת, מה שהצית מלחמת אזרחים אלימה בין פתח לחמאס. עימות זה הגיע לשיאו בפיצול הטריטוריאלי של שנת 2007, כאשר חמאס תפס את השליטה ברצועת עזה ופתח שמר על סמכותו ביהודה ושומרון. בעקבות קרע זה, החל עבאס למשול באמצעות צווים נשיאותיים, כשהוא עוקף בפועל את המועצה המחוקקת הפלסטינית ומקפיא את הליך החקיקה. כאשר פקעה כהונתו הנשיאותית הרשמית ב-15 בינואר 2009, האריך עבאס את כהונתו ללא הגבלת זמן, תוך שהוא מציג את השבר הפנים-פלסטיני המתמשך כהצדקה לכך.

במהלך השנים שלאחר מכן, פירקה הרשות הפלסטינית בהדרגה את מערכת האיזונים והבלמים המוסדית שנועדה למנוע ריכוז שלטון סמכותני. בשנת 2018 פיזר עבאס באופן רשמי את המועצה המחוקקת הפלסטינית, שהייתה רדומה מזה זמן רב, וריכז את סמכויות החקיקה כולן בידי הנשיאות והוועד הפועל של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). גופים שיפוטיים עצמאיים עברו אף הם קואופטציה שיטתית, באמצעות רפורמות משפטיות שנועדו להכפיף את בתי המשפט לשליטה ישירה של הרשות המבצעת. על פי מחקר שפרסם מכון וושינגטון, ריכוז מבני זה ביטל כל נתיב משפטי מקומי בר-קיימא לערעור על צווים נשיאותיים. כתוצאה מכך, מערכת המשפט הפלסטינית הפכה מרשות שלטונית עצמאית לכלי המשמש לדיכוי התנגדות פוליטית ולהבטחת הישרדותו של המשטר.

עובדות מפתח על כהונתו הנשיאותית של עבאס

• הנשיא מחמוד עבאס מכהן מזה למעלה מעשרים שנה בתפקיד שנועד במקור להיות כהונה בודדת של ארבע שנים בלבד, וזאת בעקבות ניצחונו בבחירות לנשיאות בינואר 2005.
• המועצה המחוקקת הפלסטינית לא התכנסה מאז מלחמת האזרחים בין פתח לחמאס בשנת 2007, ועבאס פיזר רשמית את הגוף המחוקק בצו שיפוטי בדצמבר 2018.
• באפריל 2021 דחה עבאס ללא הגבלת זמן את הבחירות הפרלמנטריות והנשיאותיות הראשונות שתוכננו מזה חמש עשרה שנים, החלטה שיוחסה באופן נרחב לחשש מפני תבוסה אלקטורלית קשה של תנועת הפתח בראשותו, כפי שדיווחה סוכנות הידיעות רויטרס.

ניתוח ביטול הבחירות ב-2021 והמשילות באמצעות צווים

דחיית הבחירות למועצה המחוקקת במאי 2021 היוותה נקודת מפנה קריטית, הממחישה את עומק הגירעון הדמוקרטי של הרשות הפלסטינית. עבאס תלה את הדחייה בסירובה של ישראל להתיר במפורש הצבעה במזרח ירושלים, אך משקיפים בינלאומיים ומבקרים מבית זיהו כי חולשות פוליטיות פנימיות היו המניע העיקרי לכך. בתוך פתח, פלגים מרכזיים התפצלו כדי להריץ רשימות עצמאיות, כולל רשימות בהובלת הדמות הפופולרית הכלואה מרואן ברגותי והדיפלומט לשעבר נאצר אל-קידווה. פילוגים אלה, בשילוב עם מכונת הבחירות המאורגנת של חמאס, איימו לפרק את המונופול הפוליטי של עבאס ולחשוף את פתח לתבוסה משפילה.

באמצעות ביטול הבחירות, שימרה ההנהגה ברמאללה את שליטתה המיידית אך פגעה קשות במעמדה הן בקרב האוכלוסייה המקומית והן בקרב התורמים הבינלאומיים. משילות באמצעות צווים נשיאותיים החליפה את שלטון המוסדות, והביאה למערכת שבה עבאס מחזיק בסמכות בלעדית על הביטחון, הקצאות התקציב ומינויים אזרחיים. על פי ניתוח אסטרטגי של המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוטוקרטיה ריכוזית זו הגבירה את התסכול הציבורי, והובילה לעלייה בתמיכה בפלגים קיצוניים כמוקדי כוח חלופיים. בהיעדר אפיקים דמוקרטיים, הרחוב הפלסטיני פנה יותר ויותר לתסיסה אזרחית ולתמיכה בארגונים חמושים, המציגות את עצמם כחלופה אותנטית לרשות פלסטינית שאינה מייצגת.

השלכות אסטרטגיות על היציבות האזורית ועל ישראל

הגירעון הדמוקרטי בתוך הרשות הפלסטינית מציב אתגרים ביטחוניים ומדיניים חמורים בפני ישראל והאזור כולו. ישראל נסמכת על שותף יציב ומשתף פעולה ברמאללה לצורך שמירה על התיאום הביטחוני ביהודה ושומרון ומניעת התרחבותן של רשתות טרור בחסות איראנית. עם זאת, היעדר הלגיטימיות מבית של הרשות הפלסטינית גורם לכך שהתיאום הביטחוני שלה עם ישראל נתפס בעיני הציבור הפלסטיני כבגידה ולא כאינטרס לאומי. דינמיקה זו מחלישה את סמכותם של מנגנוני הביטחון של הרשות, ומאלצת את ישראל לבצע פעילות סיכול טרור תכופה כדי למלא את הוואקום הביטחוני שמותיר אחריו משטר כושל.

בסופו של דבר, סירובו של עבאס לקיים בחירות יצר זירה פוליטית בלתי יציבה המקשה על כל חידוש פוטנציאלי של תהליך השלום. הנהגה נטולת מנדט דמוקרטי אינה יכולה לבצע את הפשרות ההיסטוריות והכואבות הנדרשות להסכם שלום בר-קיימא, שכן אין ביכולתה להבטיח את מחויבותו של הציבור להסכם חתום כלשהו. בעואס מתקרב לשנות התשעים לחייו ללא יורש מוגדר, ההסתברות למאבק כוח כאוטי ואף אלים עם עזיבתו גדלה מדי יום. עבור ישראל, ההיערכות למעבר הבלתי נמנע ביום שאחרי עבאס מחייבת ניהול של השלכות קריסתו של משטר בלתי פופולרי בעליל, אשר הקדיש כמעט שני עשורים להעדפת הישרדותו הפוליטית על פני מיסוד דמוקרטי.