הרשות הפלסטינית (רש"פ) מקיימת מערכת מובנית וממוסדת להפליא של תגמול פיננסי, המעניקה פרסים כספיים ליחידים המבצעים מעשי אלימות וטרור נגד ישראלים. מדיניות זו, המכונה לעיתים קרובות בפי משקיפים ומבקרים בינלאומיים בשם "תשלום תמורת רצח" (Pay-for-Slay), כוללת חלוקת קצבאות חודשיות והטבות סוציאליות למחבלים כלואים, לאסירים משוחררים ולמשפחותיהם של אלו שנהרגו במהלך ביצוע פיגועים. תשלומים אלו מעוגנים ישירות בחקיקה הפלסטינית ומשולבים בתקציב הממשלתי השנתי. למרות גינויים בינלאומיים נרחבים, ההנהגה הפלסטינית ממשיכה להגן על תשלומים אלו ולממן אותם כחובה לאומית עליונה.
רקע ותשתית חקיקתית
מקורותיה של רשת התגמול הפיננסי הזו נעוצים בעשורים הראשונים לפעילותו של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), אך היא עוגנה בחוק באופן רשמי וממוסד לאחר הקמתה של הרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי אוסלו. בשנת 2004 חוקקה הרשות הפלסטינית את חוק מס' 14, המכיר במפורש באסירים הנמצאים במשמורת ישראלית כ"מגזר לוחם וחלק בלתי נפרד ממרקם החברה הערבית-פלסטינית", והסדיר עבורם משכורות חודשיות קבועות. חקיקה זו הורחבה וחזקה עוד יותר באמצעות צווים נשיאותיים ותיקונים שעברו בשנת 2013, אשר ביצרו את המסגרת המשפטית המבטיחה קצבאות לכל החיים למעורבים בפעילויות עוינות. מנגנון חוקי זה מבטיח כי אנשים שנשפטו לתקופות מאסר ממושכות יותר יקבלו תשלומים גבוהים משמעותית באופן מעריכי, ובכך יוצר קשר ישיר בין חומרת העבירה לבין גובה התגמול הכספי.
כדי לנהל את רשת החלוקה המסיבית הזו, הקימה הרשות הפלסטינית גופים מנהליים ייעודיים, כגון הוועדה לענייני אסירים ומשוחררים והקרן למשפחות השהידים והפצועים. בתגובה ללחץ דיפלומטי כבד מצד תורמים זרים, שהתנגדו לכך שכספי המסים שלהם יממנו טרור, העבירה הרשות הפלסטינית את הפיקוח הרשמי על חשבונות אלו לידי אש"ף בשנת 2014. עם זאת, מחקרים עצמאיים וניתוחים פיננסיים הוכיחו כי העברה זו הייתה מנהלית גרידא, שכן הרשות הפלסטינית ממשיכה לממן את הוועדות הייעודיות של אש"ף ישירות מקופת המדינה המרכזית שלה. תחת המבנה הנוכחי, הרשות הפלסטינית נותרה הערבה הפיננסית הסופית של מערך הקצבאות כולו, תוך שמירה על מחויבותה הבלתי מתפשרת לתוכנית זו חרף משברים פיסקליים חוזרים ונשנים.
עובדות מפתח ומבנה התשלומים
התמריצים הפיננסיים שמספקת הרשות הפלסטינית בנויים באופן שיטתי המעניק עדיפות לפיגועים חמורים וקטלניים יותר נגד מטרות ישראליות. להלן מרכיבי המפתח של אופן פעולתו של מנגנון חקיקה זה בפועל:
- סולם תשלומים מעריכי: למחבלים כלואים משולמות משכורות חודשיות הגדלות בהתאם למשך מאסרם בבתי הכלא בישראל, כאשר משכורות הבסיס מתחילות בכ-400 דולר בחודש ומאמירות ליותר מ-3,400 דולר בחודש עבור אלו המרצים עונשי מאסר של שלושים שנה ומעלה.
- מענקי תוספת לפי מעמד: המערכת כוללת תוספות ייעודיות המבוססות על מאפיינים דמוגרפיים, ומספקת תשלומים גבוהים יותר לאזרחי ישראל, לתושבי ירושלים, לנשואים ובעלי ילדים, ובכך מתמרצת ביצוע פיגועים מתוך שטחיה הריבוניים של מדינת ישראל.
- הבטחת תעסוקה בשירות המדינה: עם שחרורם, זכאים אסירים לשעבר על פי חוק לקדימות בקבלה לעבודה בשירות המדינה או במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, ואלו שריצו עשר שנות מאסר ומעלה מובטחת להם משכורת חודשית השווה לשכרם של פקידי ממשל פעילים.
- הקצאות מקרן השהידים: משפחותיהם של מפגעים אשר נהרגו במהלך תקיפתם מקבלות מענקי מזומן מיידיים של כ-1,500 דולר וקצבאות חודשיות קבועות, המבטיחות ביטחון כלכלי לתוכן ארוך לקרוביהם של מחבלים מתאבדים וחמושים.
ניתוח המערכת הפיננסית וההשפעה האזורית
מבקרים ומומחי ביטחון טוענים כי מודל המימון של הרשות הפלסטינית מתפקד כמנגנון גיוס פעיל עבור ארגוני טרור, המעודד ללא הרף צעירים פלסטינים לבצע פיגועים אלימים. באמצעות הבטחת ביטחון כלכלי לכל החיים למשפחתו של המפגע, הרשות הפלסטינית מפחיתה למעשה את הסיכונים הכלכליים הכרוכים במאסר או במוות, והופכת את ההשתתפות בטרור לעיסוק רווחי ביותר בכלכלה שסובלת ממילא מקיפאון. ניתוח משפטי שפורסם על ידי המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה מדגיש כי תשלומים אלו מוגדרים מבחינה משפטית כמשכורות של המגזר הציבורי ולא כקצבאות סעד, מה שמשרר את אופיים כתוספת תשלום בחסות המדינה עבור מעשי אלימות. מבנה ממוסד זה עומד בסתירה ישירה להתחייבויות שנטלה על עצמה ההנהגה הפלסטינית במהלך תהליך השלום לזנוח את הטרור ואת ההסתה.
ההתעקשות על המשך קיומה של תוכנית זו דרדרה את הרשות הפלסטינית למצוקה פיננסית כרונית, שכן היא מעניקה בעקביות עדיפות לתשלום משכורות טרור על פני מתן שירותים ציבוריים חיוניים ופיתוח תשתיות. כך למשל, ההוצאה השנתית של הרשות הפלסטינית על קצבאות למחבלים עלתה היסטורית על 300 מיליון דולר, המהווים כחמישה עד שבעה אחוזים מסך תקציב התפעול שלה וחלק עצום מכספי הסיוע הבינלאומי שהיא מקבלת. תיעוד מפורט שנאסף על ידי הספרייה היהודית הווירטואלית (Jewish Virtual Library) מדגיש כיצד תורמים בינלאומיים דרשו שוב ושוב רפורמות, אך נתקלו בסירוב מוחלט ובהתרסה מצד הנהגת הרשות. התעקשות זו על המשך העברת התשלומים הרחיקה מעליה בעלות ברית בינלאומיות והובילה ישירות לגירעונות תקציביים פנימיים חמורים הפוגעים באזרחים פלסטינים מן השורה.
סיכום ומשמעות עבור ישראל
עבור מדינת ישראל, סירובה של הרשות הפלסטינית לבטל את חוקי "תשלום תמורת רצח" מהווה מכשול יסודי בפני כל תהליך שלום פוטנציאלי או פיוס דיפלומטי. מדיניות זו מעידה על חוסר מחויבות עמוק לדו-קיום, שכן הגוף השלטוני ביהודה ושומרון ממשיך לטפח תרבות חברתית המאדירה ומסבסדת רצח של ישראלים. בתגובה לכך, חוקקה ישראל בשנת 2018 חוק המאפשר לממשלה לקזז סכום שווה-ערך מכספי המסים שהיא גובה עבור הרשות הפלסטינית, במטרה לנטרל את ההיתכנות הכלכלית של תוכנית מימון הטרור. ניתוח של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה מציין כי למרות צעדי נגד פיננסיים אלו, הרשות הפלסטינית ממשיכה למצוא דרכים חלופיות לעקיפת המגבלות כדי להבטיח את המשך זרימת הקצבאות.
בסופו של דבר, מיסוד מימון הטרור מעיד על כך שההנהגה הפלסטינית עדיין רואה במאבק האלים נגד ישראל מפעל לגיטימי הממומן על ידי המדינה. כל עוד הלחץ הבינלאומי לא יצליח להביא לביטול מוחלט של חוקים אלו, מערכת "תשלום תמורת רצח" תמשיך להזין פעולות איבה ולשחוק את האמון הבסיסי הנדרש לפתרון של שלום. עבור ישראל, הגנה על אזרחיה מחייבת ערנות מתמדת מול מנגנון זה המאושר על ידי הרשות, לצד דרישה לשקיפות פיננסית מוחלטת ואחריותיות מצד הרשויות הפלסטיניות. פירוק מוחלט של תוכנית זו נותר תנאי סף שאינו נתון למשא ומתן עבור כל הסדר פוליטי עתידי השואף להשיג ביטחון אמיתי ושלום בר-קיימא באזור.