ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ), ובאופן ספציפי הזרוע הצבאית שלו המכונה "פלוגות אל-קודס", עבר אבולוציה משמעותית מארגון טרור יבשתי גרידא לאיום רב-זירתי. במהלך העשור האחרון, הציב הארגון בעדיפות עליונה את פיתוחה של יחידה ימית מקצועית שנועדה לנהל לוחמה א-סימטרית נגד האינטרסים הימיים של ישראל. יחידות חבלה ימיות אלו אינן רק יוזמות מקומיות, אלא חלק מאסטרטגיה איראנית רחבה יותר שמטרתה לכתר את ישראל ביכולות של שלוחות מתוחכמות ("פרוקסי"). באמצעות מעבר מעבר לירי רקטי פשוט, שואף הגא"פ לפגוע בליבת הנכסים הכלכליים והאסטרטגיים של ישראל בזירה הימית.
הפילוסופיה המבצעית של היחידה הימית של הגא"פ מתמקדת בתפיסה של "גרילה ימית", שבה צוותים קטנים ומאומנים היטב מנצלים את מרחבי הים כדי לעקוף הגנות יבשתיות מסורתיות. יחידות אלו מתמקדות בחדירה, בחבלה תת-מימית ובפריסת כלי שיט מתאבדים בלתי מאוישים. בניגוד לחמאס, המחזיק בכוח קומנדו ימי גדול ופומבי יותר, הזרוע הימית של הגא"פ פועלת תחת מעטה סודיות קיצוני, ולעיתים קרובות משמשת כחוד החנית הישיר של איראן ברצועת עזה. התמקדות ייעודית זו הופכת אותם לאיום ייחודי ותנודתי על יציבות מזרח הים התיכון.
רקע והקשר האיראני
פיתוח היכולות הימיות של הגא"פ הוא תוצאה ישירה של תמיכה מקיפה מצד כוח קודס של משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC). בעוד שפלגים פלסטיניים אחרים מקבלים דרגות שונות של תמיכה חיצונית, הגא"פ ייחודי בתלותו הפיננסית והאידיאולוגית המוחלטת בטהרן. דוחות מודיעיניים מצביעים על כך שחברים בכירים ביחידה הימית של פלוגות אל-קודס עברו אימונים מתקדמים בבסיסים ימיים של משמרות המהפכה באיראן ובלבנון. אימונים אלו כוללים טכניקות צלילה מתקדמות, ניווט ימי והרכבה של מטעני חבלה ימיים מאולתרים (WBIEDs).
הקשר האיראני משתרע גם על אספקת חומרה ייעודית שאינה זמינה בדרך אחרת ברצועת עזה הנתונה תחת סגר. זה כולל מערכות נשימה במעגל סגור (rebreathers), המאפשרות לצוללנים לפעול מתחת למים מבלי לשחרר בועות אוויר המסגירות את מיקומם אל פני השטח. יתרה מכך, משמרות המהפכה חלקו את טכנולוגיית "סירות הנפץ" שלהם, המאפשרת לגא"פ להסב כלי שיט סטנדרטיים לפלטפורמות נפץ המופעלות מרחוק. על פי דיווח של מכון וושינגטון, הנהגת הגא"פ מקיימת דיאלוג רציף עם טהרן לצורך תיאום ההתקדמות הטקטית הזו. הדבר מבטיח שהאסטרטגיות הימיות של הארגון יישארו בהלימה אחת עם היעדים האזוריים של איראן לשיבוש הסחר הימי וביטחון האנרגיה.
עובדות מרכזיות: יכולות וטקטיקות
- חדירה תת-מימית: הגא"פ משתמש בציוד צלילה ייעודי וב"מנהרות ימיות" המאפשרות ללוחמי הקומנדו לצאת ישירות אל הים התיכון מבונקרים תת-קרקעיים נסתרים, ובכך לחמוק ממעקב חופי.
- רחפנים ימיים מתאבדים: הארגון בחן בהצלחה כלי שיט בלתי מאוישים (כש"מים) עמוסי חומרי נפץ, שנועדו לפגוע בכלי שיט של חיל הים הישראלי ובתשתיות מול החוף.
- מוקשי עלוקה: צוללני הגא"פ מאומנים להצמיד מוקשי עלוקה מגנטיים לגופי ספינות או לרגליים של אסדות נפט וגז, תוך חיקוי הטקטיקות המשמשות את משמרות המהפכה במפרץ הפרסי.
- מודיעין חופי: היחידה הימית מפעילה רשת של נקודות תצפית לאורך חופי עזה, תוך שימוש במצלמות ברזולוציה גבוהה ורדאר כדי לעקוב אחר תנועות חיל הים הישראלי (צה"ל).
- חימוש נגד ספינות: מעבר לטקטיקות תת-מימיות, הגא"פ מחזיק במלאי של טילים משוגרי כתף וטילים נגד טנקים (נ"ט) המיועדים ספציפית לתקיפת מטרות ימיות סמוך לחוף.
ניתוח אסטרטגי של האיום הימי
היעד האסטרטגי העיקרי של היחידות הימיות של הגא"פ הוא לאתגר את היתרון הצבאי האיכותי של ישראל בים. באמצעות פגיעה בנכסים בעלי ערך גבוה כגון אסדות הגז "תמר" ו"לווייתן", שואף הארגון לגרום לנזק כלכלי קטסטרופלי ולעורר משבר אנרגיה בתוך ישראל. שדות גז אלו חיוניים לביטחון הלאומי ולכלכלה של ישראל, מה שהופך אותם למטרות אטרקטיביות לחבלה בהכוונת איראן. הגא"פ מבין שגם ניסיון כושל לפגוע בתשתית כזו יכול לגרום לבהלה פסיכולוגית משמעותית ולהעלות את עלויות הביטוח והאבטחה הימיים.
יעד מרכזי שני הוא שיבוש נתיבי השיט החיוניים של ישראל וערי נמל כגון אשדוד ואשקלון. נמלים אלו מטפלים ברוב המכריע של היבוא לישראל, וכל תחושת חוסר ביטחון במים אלו עלולה להוביל להאטה משמעותית בסחר הבינלאומי. ההתמקדות של הגא"פ בתקיפות תת-מימיות "שקטות" מדאיגה במיוחד כיוון שהיא מחייבת את צה"ל לשמור על מערך הגנה קבוע ועתיר משאבים לאורך כל קו החוף. מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית ציין כי הגא"פ יוזם לעיתים קרובות את הפרובוקציות הימיות הללו בתקופות של הסלמה כדי להוכיח את הרלוונטיות הצבאית שלו בפני פטרוניו האיראנים.
יתרה מכך, המבצעים הימיים של הגא"פ משמשים לעיתים קרובות כזרז לסכסוך אזורי רחב יותר. כיוון שהם פועלים כשלוחה ישירה, פעולותיהם נתפסות לעיתים קרובות על ידי ישראל כהרחבה של מדיניות המדינה האיראנית. דבר זה יוצר סולם הסלמה מסוכן שבו תקיפה ימית מצד הגא"פ עלולה להוביל לתגובות קינטיות ישירות נגד נכסים איראניים במקומות אחרים. נכונותו של הארגון לפעול ללא תלות ברשויות החמאס השולטות מוסיפה רובד נוסף של נפיצות לחזית הימית העזתית, שכן הם פחות מוגבלים על ידי האחריות שבניהול האוכלוסייה האזרחית.
סיכום ומשמעות לביטחון ישראל
נוכחותן של יחידות החבלה הימית של הגא"פ מייצגת שינוי קבוע בארכיטקטורת הביטחון של רצועת עזה. ישראל הגיבה לאיום המתפתח הזה באמצעות הקמת מכשול ימי "חכם" ומסיבי ופריסת מערכות סונאר מתקדמות לזיהוי תנועה תת-מימית. עם זאת, האופי הא-סימטרי של טקטיקות הגא"פ פירושו שהאיום נותר עיקש וסתגלן. עבור ישראל, נטרול יחידות אלו דורש לא רק אמצעי הגנה אלא גם מודיעין יזום לסיכול הברחות של טכנולוגיה איראנית אל תוך המובלעת. הערכת צה"ל הרשמית מדגישה כי כל עוד המימון האיראני זורם לפלוגות אל-קודס, החזית הימית תישאר מוקד חיכוך קריטי לביטחון ישראל.
בסופו של דבר, האיום הימי של הגא"פ הוא מיקרוקוסמוס של מלחמת הצללים הרחבה יותר בין איראן לישראל. כל התקדמות בטכנולוגיית מטעני חבלה תת-מימיים או ביכולות רחפנים ימיים בעזה היא שיקוף של החדשנות של משמרות המהפכה. הבטחת בטיחות המים הטריטוריאליים של ישראל מחייבת גישה רב-שכבתית הכוללת לחץ בינלאומי על המשטר האיראני וחדשנות טכנולוגית מתמדת מצד חיל הים הישראלי. חשיבותן של יחידות אלו אינה טמונה רק בציוד הנוכחי שלהן, אלא בתפקידן כשדה ניסויים ללוחמה ימית א-סימטרית בתכנון איראני שעלולה להיפרס בסופו של דבר בחזיתות אחרות במזרח התיכון.