מערכת היחסים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן לבין ארגוני הטרור הפלסטיניים ברצועת עזה נתפסת לעיתים קרובות כברית מונוליטית, אך קיים הבדל מהותי בין חמאס לבין הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ). בעוד שחמאס מקבל תמיכה משמעותית מטהראן, הוא שומר על מידה מסוימת של אוטונומיה הנובעת מתפקידו כגוף שלטוני בעל שיקולים פוליטיים פנימיים. לעומת זאת, הג'יהאד האסלאמי פועל כ"פרוקסי טהור" – ארגון התלוי לחלוטין במימון, הכוונה והשראה אידיאולוגית איראנית לצורך השגת מטרותיו. הבחנה זו מאפשרת לטהראן להשתמש בגא"פ ככלי מדויק להסלמה אסטרטגית, לעיתים קרובות ללא קשר לאקלים הפוליטי הרחב בעזה.
עבור ההנהגה האיראנית, התועלת של שלוח נמדדת במידת היענותו לפקודות ובהיעדר אינטרסים מתחרים. חמאס, השולט ברצועת עזה מאז 2007, נאלץ לאזן בין מטרותיו המיליטנטיות לבין הצורך בתחזוקת תשתית אזרחית, ניהול אוכלוסייה אזרחית וניווט בדיפלומטיה אזורית מורכבת. הג'יהאד האסלאמי אינו סובל ממגבלות כאלה, שכן אין לו זרוע אזרחית, רשת רווחה חברתית או אחריות מנהלית. המיקוד המבני הייחודי הזה בלוחמה קינטית הופך אותו לחיל החלוץ האידיאלי עבור משמרות המהפכה האסלאמית (משה"מ) להפעלה בכל עת שהם מבקשים לשבש את היציבות האזורית או להפעיל לחץ על ישראל.
יסודות היסטוריים ואידיאולוגיים
הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הוקם בשנת 1981 על ידי פתחי שקאקי ועבד אל-עזיז עודה, בהשראתה הישירה של המהפכה האסלאמית באיראן מ-1979. בניגוד לחמאס, שצמח מתוך תנועת האחים המוסלמים הסונית, מייסדי הגא"פ הושפעו עמוקות מהמודל הח'ומייניסטי של מאבק מהפכני. זיקה אידיאולוגית זו יצרה קשר ייחודי בין הגא"פ הסוני לבין המשטר השיעי בטהראן, מה שהוביל את הגא"פ לאמץ ברוחו את תפיסת ה"וילאית אל-פקיה" (שלטון חכם ההלכה), תוך הכרה במנהיג העליון של איראן כסמכות מרכזית עבור התנועה האסלאמית העולמית. התלכדות זו מבטיחה שהיעדים האסטרטגיים של הגא"פ יישארו מסונכרנים כמעט לחלוטין עם מדיניות החוץ האיראנית.
לאורך שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, בעוד שפלגים פלסטיניים אחרים לקחו חלק מדי פעם בתהליכים פוליטיים או בהפסקות אש, הגא"פ נותר איתן בסירובו לכל פתרון דיפלומטי. עמדה בלתי מתפשרת זו חוזקה על ידי זרם קבוע של סיוע איראני, שהפך מסיוע פיננסי גרידא לטכנולוגיה צבאית מתקדמת ואימונים. על פי דיווחים של מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, הגא"פ נחשב לגורם הנאמן והאמין ביותר ב"ציר ההתנגדות" של איראן בתוך השטחים הפלסטיניים. נאמנות זו נקנית ומתוחזקת על ידי תקציב שמקורו בכמעט 100% הוא כוח קודס של משמרות המהפכה.
עובדות מפתח בנוגע לגא"פ ואיראן
- הגא"פ הוא ארגון הטרור השני בגודלו ברצועת עזה, אך הוא נותר המושפע ביותר מדוקטרינת הלחימה האיראנית.
- בניגוד לחמאס, הגא"פ אינו משתתף בבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית ואינו מחזיק בתשתית רווחה חברתית או "דעוה".
- הנהגת הגא"פ הנוכחית, כולל זיאד אל-נח'אלה, יושבת בעיקר בדמשק ובביירות, מה שמאפשר קשר ישיר ויומיומי עם מפקדי משמרות המהפכה.
- הארגון משמש כגורם משבש ("ספוילר") במשא ומתן אזורי, ולעיתים קרובות יוזם ירי רקטי בתקופות דיפלומטיות רגישות כדי להביא לקריסת הפסקות אש שבירות.
- מסמכים שנתפסו הראו כי תוכניות פיתוח הרקטות של הגא"פ מפוקחות ישירות על ידי מהנדסים איראנים כדי להבטיח השפעה מקסימלית נגד ריכוזי אוכלוסייה ישראליים.
ניתוח התפקיד האסטרטגי כ"גורם משבש"
הערך האסטרטגי של הגא"פ עבור טהראן טמון ביכולתו לשמש כ"הדק" לעימותים גדולים יותר שחמאס עשוי לרצות להימנע מהם. במספר הזדמנויות, הגא"פ יזם סבבי אלימות מול ישראל על ידי שיגור רקטות או ביצוע פיגועי גדר ללא אישור מוקדם של הנהגת חמאס. מצב זה מעמיד את חמאס בפני "דילמת המגן": עליו להצטרף לעימות כדי לשמור על מעמדו כתנועת התנגדות, או לרסן את הגא"פ ולהתמודד עם האשמות בשיתוף פעולה עם ישראל. המתכננים האיראנים מנצלים את החיכוך הזה כדי להבטיח שרצועת עזה תישאר "חזית פעילה" קבועה, ללא קשר לרצון הפוליטי המקומי.
ראיות לדינמיקה זו נראו במהלך מבצעים כגון "חגורה שחורה" ב-2019 ו"עלות השחר" ב-2022, שבהם ישראל תקפה באופן ממוקד תשתיות של הגא"פ בעוד שחמאס נותר במידה רבה מחוץ לסבב. מסמכים פנימיים שנתפסו על ידי צה"ל ונותחו על ידי מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית חושפים כי מנהיגי חמאס הביעו לעיתים קרובות תסכול מהתנהלותו ה"סוררת" של הגא"פ. עם זאת, מכיוון שהגא"פ ממומן על ידי אותו מקור שתומך בחמאס, האחרון לעיתים קרובות אינו יכול או אינו רוצה לפרק לחלוטין את יכולות הארגון. הדבר מאפשר לטהראן לנהל מדיניות דו-מסלולית: תמיכה בשלוח שלטוני בדמות חמאס ובשלוח צבאי טהור בדמות הגא"פ.
יתרה מכך, העצמאות הטקטית של הגא"פ מספקת לאיראן "יכולת הכחשה סבירה" כאשר היא מבקשת לנקום על פעולות שננקטו נגדה במקומות אחרים במזרח התיכון. אם מדען איראני מחוסל או מתקן גרעין מחובל, טהראן יכולה לאותת לגא"פ להסלים את המצב מעזה מבלי לערב ישירות את כוחותיה שלה או את הפרוקסי האזורי העיקרי שלה, חזבאללה. זה יוצר סביבת איומים רב-שכבתית עבור ישראל, שבה סכנת ההסלמה נוכחת תמיד ואינה קשורה תמיד למצב המיידי בשטח בשטחים הפלסטיניים. על ידי שימור הגא"פ ככוח רזה וצבאי בלבד, איראן מבטיחה שתמיד תהיה לה אצבע על ההדק בלבנט.
חשיבות לביטחון ישראל
נוכחותו של שלוח איראני טהור ברצועת עזה פירושה שלא ניתן לפתור את אתגרי הביטחון של ישראל אך ורק באמצעות משא ומתן עם גורמי הממשל המקומיים. כל עוד הגא"פ קיים כישות צבאית ממומנת היטב, כל הסדר ארוך טווח עם חמאס נותר שביר מטבעו. הארגון מייצג את "הבסיס הקדמי" של משמרות המהפכה על סף דלתה של ישראל, שנועד לכלות משאבים ישראליים ולערער את מורל האוכלוסייה האזרחית באמצעות התשה מתמדת. הבנת הקשר בין הגא"פ לטהראן חיונית לפיתוח אסטרטגיה מקיפה המטפלת באיום האיראני במקורו ולא רק בסימפטומים שלו בעזה.
על המודיעין והמבצעים הצבאיים של ישראל להמשיך ולהבחין בין השחקנים הללו, תוך הכרה ביד האיראנית המכוונת שמעליהם. פגיעה בהנהגת הגא"פ ובצינורות המימון שלו אינה רק מאמץ נגד טרור; זוהי התמודדות ישירה עם ההתפשטות האזורית האיראנית. עבור הקהילה הבינלאומית, הכרה בגא"פ כשלוחה של המדינה האיראנית היא קריטית להטלת סנקציות אפקטיביות ולחץ דיפלומטי. כפי שמפורט בניתוח של המכון למחקרי ביטחון לאומי, יציבות האזור תלויה בניטרול היכולת של שחקנים חיצוניים כמו איראן להשתמש בעזה כשדה ניסוי לשאיפותיהם הגיאופוליטיות הרחבות יותר.