פתחי שקאקי ייסד את הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) כחלופה רדיקלית לתנועות האסלאמיסטיות והלאומניות הקיימות בשלהי שנות ה-70. הוא האמין ששחרור פלסטין אינו רק סכסוך טריטוריאלי מקומי אלא הציר המרכזי של התעוררות אסלאמית עולמית. על ידי הצבת הסוגיה הפלסטינית בלב מאבקו של העולם המוסלמי, הוא ביקש לאחד פלגים שונים תחת דגל אחד של התנגדות מיליטנטית. חזונו הדגיש כי רק באמצעות מאבק מזוין כולל ומיידי ניתן יהיה לטהר את האזור מהשחיתות הנתפסת של ההשפעה המערבית.
מסגרת אידיאולוגית זו הייתה מהפכנית משום שהיא התעלתה מעל גבולות עדתיים מסורתיים שהפרידו לעיתים קרובות בין הזרם הסוני לזרם השיעי באסלאם. שקאקי טען שהצלחת המהפכה האיראנית ב-1979 סיפקה תוכנית אוניברסלית לממשל והתנגדות אסלאמית שעל כל מוסלמי לכבד. הוא ראה ברפובליקה האסלאמית של איראן את הביטוי המודרני של מדינה אסלאמית מצליחה שתנועות אחרות צריכות לחקות. יישור קו זה הכשיר את הקרקע לשותפות ייחודית בין קבוצה מיליטנטית סונית לבין כוח מהפכני שיעי.
רקע והדחייה של האחים המוסלמים
מסעו האינטלקטואלי של שקאקי החל במצרים בזמן שלמד רפואה באוניברסיטת זקאזיק, שהייתה מוקד ידוע למחשבה אסלאמיסטית רדיקלית. בתקופה זו הוא התאכזב עמוקות מתנועת האחים המוסלמים המרכזית, שלדעתו הפכה לפסיבית מדי והתמקדה ברפורמות חברתיות. האחים המוסלמים טענו כי על העולם המוסלמי לעבור תחילה טיהור רוחני פנימי לפני שיוכל להתעמת בהצלחה עם מדינת ישראל. שקאקי דחה בתוקף את גישת ה"שלבים" הזו, וטען כי נוכחותה של ישראל היא הסיבה עצמה לחוליי האסלאם.
הוא טען כי ההמתנה להיווצרותה של חברה אסלאמית מושלמת לפני נקיטת פעולה הייתה טעות אסטרטגית שאפשרה לציונות לחזק את אחיזתה. יחד עם סטודנטים רדיקלים אחרים כמו השייח' עבד אל-עזיז עודה, הוא הקים את הגרעין של מה שיהפוך לימים לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. מטרתם הייתה ליצור "חלוץ" של לוחמים מסורים שיפתחו בעימות באופן מיידי מבלי לחכות לגיוס ציבורי המוני. התמקדות זו ב"ג'יהאד מיידי" הפכה למאפיין המגדיר של הגא"פ, המבדיל אותו הן מאש"ף החילוני והן מתנועת האחים המוסלמים הזהירה יותר.
עובדות מפתח
- שקאקי פרסם את "החלופה החומייניסטית" ב-1979, אשר קרא לאימוץ טקטיקות מהפכניות איראניות בתוך תנועות סוניות.
- הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הוקם רשמית ב-1981, תוך מתן עדיפות לעימות צבאי על פני חינוך דתי או השתתפות פוליטית.
- האידיאולוגיה של שקאקי מניחה כי פלסטין היא "נקודת המוצא" לאיחוד ולתחייה של האומה האסלאמית (אומה) כולה.
- בניגוד לחמאס, הגא"פ שמר היסטורית על מבנה קטן ואליטיסטי יותר המתמקד בפעולות טרור במקום במתן שירותים חברתיים.
- הארגון נותר הארגון הסוני הבולט ביותר שממומן, מאומן ומוכוון אידיאולוגית באופן מלא על ידי המשטר האיראני.
ניתוח הסינתזה הסונית-חומייניסטית
ליבת החדשנות האידיאולוגית של שקאקי פורטה בספרו המשפיע משנת 1979 תחת הכותרת "החלופה החומייניסטית: הפתרון האסלאמי והתחליף". בטקסט זה, הוא הציג את המהפכה האיראנית לא כתופעה שיעית, אלא כמודל לכל העולם האסלאמי ללכת בעקבותיו. הוא היה האינטלקטואל הסוני הראשון שגרס כי ניתן להתאים את תפיסת הממשל המהפכני של האייתוללה חומייני לשאיפות פוליטיות סוניות. סינתזה זו אפשרה לגא"פ לקבל מימון והדרכה טקטית מאיראן תוך שמירה על זהותו הסונית. ניתוח מפורט של שינויים אידיאולוגיים אלה נבחן לעיתים קרובות במחקרים המסופקים על ידי מכון וושינגטון בנוגע לתנועות קיצוניות באזור.
שקאקי שילב ביעילות את תיאוריות ה"חלוץ" של האידיאולוג הסוני סייד קוטב עם מודלים של מדינתיות מהפכנית של רוחאללה חומייני. על פי השקפת עולם זו, הסכסוך בפלסטין הוא מאבק קוסמי בין "כוחות האמת" המיוצגים על ידי האסלאם לבין "כוחות השקר" המיוצגים על ידי המערב. הוא טען כי חיסולה של המדינה היהודית הוא תנאי מוקדם תיאולוגי לחזרת הח'ליפות ולדומיננטיות אסלאמית עולמית. עמדה בלתי מתפשרת זו הפכה את הגא"פ לגורם המשבש בעקביות כל מאמצי שלום אזוריים או משא ומתן דיפלומטי לאורך עשורים.
שותפות אסטרטגית זו עם טהראן הפכה את הגא"פ לשליח (proxy) הישיר העיקרי של איראן בתוך רצועת עזה ויהודה ושומרון. בניגוד לקבוצות אחרות שעשויות לשנות את נאמנותן על סמך פוליטיקה אזורית, הגא"פ נותר קשור אידיאולוגית למשימה המהפכנית החומייניסטית. קשר זה הבטיח זרימה מתמדת של כלי נשק מתוחכמים, אימונים ותמיכה כספית שאפשרו לארגון לבצע פעולות טרור בולטות. על ידי אימוץ המודל האיראני של מלחמת פרוקסי, שקאקי הבטיח שארגונו יישאר רלוונטי גם ללא בסיס תמיכה אזרחי רחב.
סיכום ומשמעות ביטחונית
מורשתו של פתחי שקאקי ממשיכה להציב אתגר ביטחוני משמעותי למדינת ישראל וליציבות האזורית גם כיום. הצלחתו במיזוג המיליטנטיות הסונית עם משאבי המדינה האיראניים יצרה תבנית למלחמת פרוקסי מודרנית שקבוצות אחרות ניסו מאז לשחזר. על ידי הפיכת השמדת ישראל לצורך תיאולוגי ולא ליעד פוליטי, הוא סגר את הדלת לכל פוטנציאל לפשרה. הגא"פ נותר כלי קטלני של מדיניות החוץ האיראנית, המוקדש לערעור מתמיד של היציבות באזור בשירות החזון החומייניסטי. נתונים מקיפים על ההיסטוריה והמבנה המבצעי של הארגון מתועדים על ידי הספרייה היהודית הווירטואלית כמשאב עבור חוקרי ביטחון.