ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) צמח בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 כחלופה רדיקלית לתנועות האסלאמיסטיות הממוסדות ולתנועות הלאומיות החילוניות. תקופה זו התאפיינה בזינוק בהתעוררות דתית ברחבי המזרח התיכון, שניזונה מדעיכת הפאן-ערביות ועליית המחשבה האסלאמית המהפכנית. בניגוד לארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), שהיה חילוני ולאומני, או לתנועת האחים המוסלמים, שהתמקדה בשינוי חברתי ארוך טווח, הגא"פ ביקש ליצור סינתזה מיידית בין דת למאבק לאומי. מיזוג זה יצר חוד חנית מיליטנטי ייחודי שהציב את השמדת מדינת ישראל בראש סדר העדיפויות, מעל לכל מטרה חברתית או דתית אחרת.
רקע וההשפעה המצרית
התנועה הוקמה על ידי פתחי שקאקי ועבד אל-עזיז עודה, שני סטודנטים פלסטינים שלמדו באוניברסיטת זקאזיק במצרים בסוף שנות ה-70. במהלך לימודיהם, הם נחשפו לתסיסה האינטלקטואלית של האחים המוסלמים במצרים ולקבוצות הקיצוניות יותר שפרשו מהם. בעוד שהיו חברים באחים המוסלמים בתחילה, הם הפכו למתוסכלים יותר ויותר מהגישה הסבלנית של הארגון לשינוי פוליטי וחברתי. הם טענו כי הדגש של האחים המוסלמים על אדיקות אישית ורפורמה חברתית היווה הסחת דעת מהדרישה הדחופה למאבק מזוין בשטחים הפלסטיניים.
שקאקי הושפע עמוקות מכתביו של סייד קוטב, ובמיוחד ממושגיו לגבי "חוד החנית" של המאמינים החייבים להתעמת עם ה"ג'אהיליה", או מצב הבערות. עם זאת, שקאקי האמין כי המאבק המרכזי של העולם האסלאמי המודרני ממוקם ספציפית בפלסטין, אותה ראה כחזית נגד האימפריאליזם המערבי. ציר אידיאולוגי זה הבחין בין הקבוצה שלו לבין אסלאמיסטים מצריים אחרים שהתמקדו בהפלת משטרים ערביים מקומיים. על ידי הצבת הסכסוך עם ישראל במרכז, סיפק שקאקי הצדקה תיאולוגית למצב מלחמה קבוע שעקף מאמצים מסורתיים לבניית מדינה.
עובדות מפתח
- הוקם במצרים על ידי הסטודנטים הפלסטינים פתחי שקאקי ועבד אל-עזיז עודה.
- נפרד מהאחים המוסלמים בשל התמקדותם של האחרונים בהפצה חברתית לא-אלימה (דעוה).
- קיבל השראה מהמהפכה האיראנית של 1979 כמודל מוצלח לשלטון אסלאמיסטי מיליטנטי.
- מתעדף פעולה צבאית על פני השתתפות פוליטית או תשתית רווחה חברתית.
- נותר שלוחה ישירה ובולטת ביותר של המשטר האיראני בתוך רצועת עזה כיום.
ניתוח הקרע האידיאולוגי
הקרע המכריע בין הנהגת הגא"פ העתידית לבין האחים המוסלמים התרחש בעקבות המהפכה האיראנית של 1979. שקאקי היה אחד ההוגים הסונים הבודדים שחגגו בגלוי את הצלחת האייתוללה חומייני, בראותו בכך הוכחה לכך שמיעוט נחוש יכול להביס מעצמה צבאית עדיפה. הערצה זו למהפכה שיעית הרחיקה את הזרם המרכזי של האחים המוסלמים הסונים, שראו במודל האיראני מקור לחשד. חיבורו המכונן של שקאקי, "החלופה החומייניסטית", טען כי על התנועה הפלסטינית לאמץ את אותה התלהבות מהפכנית ועמדה בלתי מתפשרת נגד הסדר הנתמך על ידי המערב.
כאשר שקאקי ועודה גורשו לבסוף ממצרים בעקבות רצח הנשיא אנואר סאדאת, הם חזרו לעזה כדי לארגן את תנועתם החדשה. הם מצאו קהל אוהד בקרב צעירים פלסטינים שהיו מאוכזבים באופן דומה מהתמקדותם של האחים המוסלמים בבניית מסגדים ובעבודות צדקה. הגא"פ החל להקים תאים קטנים וסודיים המוקדשים ל"ג'יהאד אסלאמי", מונח שהם פירשו אך ורק כעימות אלים עם ישראל. תיעוד מפורט של תמורות מוקדמות אלו ניתן לחקור באמצעות ה-ספרייה היהודית הווירטואלית, המדגישה את המסלול המיליטנטי המוקדם של הקבוצה.
הפילוסופיה המבצעית של הגא"פ הייתה אליטיסטית באופן מובהק, והתמקדה בפיגועי טרור בעלי השפעה רבה ולא בגישת התנועה ההמונית של האחים המוסלמים. המשמעות הייתה שבעוד שהאחים המוסלמים התפתחו בסופו של דבר לחמאס – ארגון עם שירותים חברתיים נרחבים – הגא"פ נותר ישות צבאית רזה. חוסר זה בבסיס חברתי הפך אותם לתלויים לחלוטין במימון חיצוני, שאיראן שמחה לספק. דחיית הארגון את גישת ה"שלבים" של האחים המוסלמים לשחרור ביססה את תפקידו כמחבל קבוע בכל תהליך דיפלומטי או פוליטי אזורי.
סיכום ומשמעות עבור ישראל
הבנת מקורותיו של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בשנות ה-80 חושפת מדוע הקבוצה ממשיכה להתנהג כשלוחה צבאית טהורה ולא כשחקן פוליטי. ה-DNA היסודי שלו מושרש בדחיית פשרה ובתיעדוף האינטרסים האיראניים על פני הרווחה הפלסטינית המקומית. כיוון שהגא"פ אינו מנהל אוכלוסייה אזרחית, הוא אינו נתון לאותם לחצי ממשל המגבילים לעיתים קבוצות מיליטנטיות אחרות. דבר זה הופך את הגא"פ לאיום מתמיד ובלתי צפוי הפועל מחוץ למסגרות המסורתיות של יציבות אזורית.
עבור מדינת ישראל, הגא"פ מייצג את הביטוי הישיר ביותר להשפעה האיראנית על גבולותיה, מורשת שהחלה עם עזיבתו של שקאקי את האחים המוסלמים. סירובה של הקבוצה להשתתף בתהליך הפוליטי הפלסטיני מבטיח שמיקודה היחיד יישאר הסלמת האלימות. מידע נוסף בנוגע למעמדם המבצעי המודרני כשלוחה ניתן למצוא דרך מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית, העוקב אחר המימון ומבנה הפיקוד שלהם. בסופו של דבר, הפיצול של שנות ה-80 יצר ישות המשמשת כחוד חנית לשאיפותיה האזוריות של טהרן בלבנט.