המסלול הפוליטי של טורקיה המודרנית תחת מפלגת הצדק והפיתוח, הידועה בשם AKP, שורשיו נעוצים עמוק באידאולוגיה של מילי גורוש (Milli Görüş), תנועת היסוד של האסלאם הפוליטי בטורקיה. המילי גורוש, שהוקמה בשלהי שנות ה-60 על ידי נג'מטין ארבקאן, צמחה ככוח פאן-אסלאמיסט ואנטי-מערבי שביקש לפרק את המבנה המדינתי החילוני של טורקיה ולכוון מחדש את מדיניות החוץ שלה כלפי העולם האסלאמי. אף על פי שמפלגת ה-AKP הציגה את עצמה בתחילה בפני משקיפים מערביים כמפלגה דמוקרטית-שמרנית מתונה לאחר ניצחונה בבחירות בשנת 2002, הנהגת הליבה שלה שמרה בעקביות על מורשתה האידאולוגית. במהלך שני העשורים האחרונים, שושלת אידאולוגית זו באה לידי ביטוי בברית מערכתית עם הרשת העולמית של האחים המוסלמים, שהפכה את טורקיה לנותנת החסות המדינתית העיקרית של תנועות אסלאמיסטיות ברחבי המזרח התיכון.
המקורות ההיסטוריים של תנועת המילי גורוש
המסע האידאולוגי של האסלאמיזם הטורקי החל בהדרכתו של נג'מטין ארבקאן, פיזיקאי שהפך לפוליטיקאי, אשר חיבר את מניפסט המילי גורוש והקים שורה של מפלגות פוליטיות אסלאמיסטיות. תנועתו של ארבקאן דחתה את השילוב במערב, את החילוניות ואת החברות בברית נאט"ו, ותמכה במקום זאת באיחוד העולם האסלאמי תחת הנהגה טורקית ובחזרה לערכים עות'מאניים-אסלאמיים. התנועה התאפיינה גם בהתנגדות עזה לציונות ולמדינת ישראל, אותה תיאר ארבקאן תדיר ככלי של האימפריאליזם המערבי. למרות התערבויות צבאיות-חילוניות רצופות שפירקו את הסיעות הפוליטיות הללו, רשת המילי גורוש הכשירה בהצלחה דור חדש של פעילים אסלאמיסטים, ובראשם רג'פ טאיפ ארדואן.
תחת חסותו של ארבקאן, ארדואן עלה לגדולה במפלגת הרווחה, וכיהן כראש עיריית איסטנבול באמצע שנות ה-90 לפני שנאסר בגין הסתה לשנאה דתית באמצעות שירה לוחמנית. לאחר שחרורו והוצאתה של מפלגת הרווחה מחוץ לחוק בעקבות זאת, הקים ארדואן יחד עם רפורמטורים צעירים אחרים את מפלגת ה-AKP בשנת 2001 במטרה לעקוף את המגבלות המשפטיות החילוניות. אף על פי שהם טענו בפומבי כי ניתקו קשר עם עברם במילי גורוש ואימצו דמוקרטיה פרו-אירופית המבוססת על שוק חופשי, מיתוג מחדש זה היה אסטרטגיה פרגמטית להשגת שלטון. ברגע שה-AKP ביססה את שליטתה בצבא ובמערכת המשפט, המפלגה חזרה בהדרגה לשורשיה האסלאמיסטיים המכוננים, ורתמה את מנגנוני המדינה של טורקיה לטובת רשתות אסלאמיסטיות חוצות-גבולות.
עובדות מפתח על התפנית האסלאמיסטית של טורקיה
- החניכה תחת נג'מטין ארבקאן: רג'פ טאיפ ארדואן וצוות ההנהגה הבכיר שלו, כולל ראש הממשלה לשעבר אחמט דבוטואולו ושר החוץ האקאן פידאן, הודרכו ישירות על ידי מייסד המילי גורוש.
- המיתוג מחדש האסטרטגי: מפלגת ה-AKP הוקמה בשנת 2001 כפילוג טקטי מתנועתו של ארבקאן, במטרה להגן על הסיעה האסלאמיסטית מפני איסורים שיפוטיים חילוניים תוך בניית קואליציית בחירות שמרנית רחבה.
- תמיכה מדינתית בחמאס: בעקבות ביסוס שלטונה של ה-AKP, אנקרה פתחה את שעריה בפני חמאס, הזרוע הפלסטינית של האחים המוסלמים, וסיפקה להנהגתו מקלט בטוח, דרכונים טורקיים ורשתות פיננסיות.
- נקודת המפנה של האביב הערבי: ההתקוממויות האזוריות בשנת 2011 איפשרו למפלגת ה-AKP לתמוך בגלוי בשלוחות של האחים המוסלמים, כגון ממשלתו של מוחמד מורסי במצרים, כחלק ממאמץ להקים סדר אזורי בהובלת טורקיה.
ההיערכות הגיאופוליטית מחדש והברית עם האחים המוסלמים
הסינרגיה האידאולוגית בין מורשת המילי גורוש של ה-AKP לבין האחים המוסלמים העולמיים הפכה גלויה לחלוטין במהלך האביב הערבי בשנת 2011, כאשר טורקיה מיקמה את עצמה כפטרונית של התקוממויות אסלאמיסטיות אזוריות. על פי דו"ח ניתוח של ה-Foundation for Defense of Democracies, מפלגת ה-AKP משקפת את עקרונות היסוד של אידאולוגיית האחים המוסלמים, בדחותה חילוניות מוסדית ובראותה בהליכים דמוקרטיים אמצעי בלבד לביסוס הגמוניה אסלאמיסטית. ברית זו באה לידי ביטוי בתמיכתה הדיפלומטית, הפיננסית והפוליטית המהירה של טורקיה בממשלו של מוחמד מורסי במצרים, שארדואן הציג כמודל לאזור כולו. בעקבות הדחתו של מורסי בשנת 2013, הפכה טורקיה למקלט עבור מנהיגי האחים המוסלמים המצרים הגולים, ואיפשרה להם להפעיל ערוצי תקשורת ולתכנן פעילויות מאיסטנבול.
מערכת יחסי פטרון-לקוח שיטתית זו משתרעת ישירות אל ארגון חמאס, המהווה מבחינה היסטורית ואידאולוגית את הזרוע הפלסטינית של האחים המוסלמים. תחת שלטון ה-AKP, טורקיה הפכה מתומכת סמלית בלבד בעניין הפלסטיני לבסיס לוגיסטי ומבצעי קריטי עבור הנהגת חמאס, תוך שהיא מארחת דמויות כמו ח'אלד משעל ואיסמעיל הנייה. מחקר שפורסם על ידי ה-Washington Institute for Near East Policy מדגיש כי מדיניות החוץ של ה-AKP מונעת מזה זמן רב ממחויבות אידאולוגית לקבוצות אלו, ולא מאינטרסים מדינתיים מסורתיים. באמצעות הענקת אזרחות, מתן חסינות דיפלומטית והקלת זרמים פיננסיים עבור פעילי חמאס, מדינת טורקיה אפשרה באופן פעיל את התשתית הצבאית והפוליטית של הארגון, תוך קריאת תיגר ישירה על הביטחון המערבי והאזורי.
סיכום והשלכות אסטרטגיות על ישראל
פיכתה של טורקיה תחת מפלגת ה-AKP מבעלת ברית מערבית וחילונית למרכז אסלאמיסטי מציבה אתגר אסטרטגי עמוק בפני מדינת ישראל והיציבות האזורית. תפיסת העולם של המילי גורוש, הרואה את ישראל מבעד לעדשה עוינת וקונספירטיבית עמוקה, מכתיבה כיום את מדיניות המדינה ואת השיח הציבורי בטורקיה. עוינות זו אינה רק רטורית; היא מגובה בתמיכה בחסות המדינה בישויות טרור ובמאמץ מתמשך לעשות דה-לגיטימציה לישראל בזירה הבינלאומית. עבור ישראל, בריתה של טורקיה עם האחים המוסלמים מייצגת התגבשות של חזית צפונית עוינת המשתפת פעולה עם יריבים אזוריים במטרה לערער את ביטחון ישראל.
יתרה מכך, התיישרותה של טורקיה לצד האחים המוסלמים הרחיקה ממנה את שותפותיה המסורתיות במערב, והפכה את המדינה החברה בנאט"ו לשחקנית בלתי אמינה ולעיתים עוינת. על ידי קידום האסלאם הפוליטי, אירוח מפקדי טרור ושיתוף פעולה עם מעצמות רוויזיוניסטיות כמו איראן וקטאר, פעלה מפלגת ה-AKP באופן אקטיבי לשחיקת ארכיטקטורת הביטחון בהובלת ארצות הברית במזרח התיכון. עבור קובעי המדיניות בירושלים ובוושינגטון, הבנת מקורות המילי גורוש של ה-AKP חיונית כדי להכיר בכך שמדיניות החוץ העוינת של טורקיה אינה סטייה זמנית. במקום זאת, מדובר במאפיין קבוע של משטר אידאולוגי מבוסס היטב, המבקש לבנות מחדש את השפעתו האזורית באמצעות קידום אסלאמיזם חוצה-גבולות.