המושב ה-197 של הוועד המנהל של אונסק"ו באוקטובר 2015 הפך למוקד של חיכוך דיפלומטי עז בנוגע למעמדה של העיר העתיקה בירושלים. במהלך תקופה זו, מספר מדינות חברות הגישו טיוטת החלטה שנועדה להגדיר מחדש את המעמד המשפטי והדתי של רחבת הכותל המערבי. יוזמה זו נתפסה רבות כניסיון לשנות את הנרטיב ההיסטורי של האתר על ידי מזעור משמעותו היהודית. הזעקה הבינלאומית שפרצה בעקבות זאת הדגישה את המחלוקות העמוקות בתוך הארגון בנוגע למורשת תרבותית וקידום אינטרסים פוליטיים. החלטות מעין אלו משתמשות לעיתים קרובות בשפה טכנית כדי להסוות שינויים משמעותיים בייחוס ההיסטורי ובזהות הדתית.
רקע והקשר היסטורי
מבחינה היסטורית, הכותל המערבי נותר האתר המשמעותי ביותר לתפילה יהודית, המשמש כשריד לכותל התמך של בית המקדש השני שנבנה על ידי הורדוס הגדול. במשך מאות שנים, הוא הוכר בעולם כולו כסמל להמשכיות יהודית ולמסירות דתית בלב ירושלים. ההכרזה על העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 נועדה להגן על היסטוריה רב-גונית זו עבור האנושות כולה. עם זאת, טיוטת ההחלטה משנת 2015 ביקשה לסווג את רחבת הכותל המערבי באופן ספציפי כשלוחה של מסגד אל-אקצא. מהלך זה הגיע לאחר שנים של מתיחות גוברת סביב ניהול האתרים הקדושים ומעמדם של חפירות ארכיאולוגיות באזור הסובב.
העיר העתיקה של ירושלים הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בעקבות הצעה של ירדן, אך מעמדה נדון ללא הרף בפורומים בינלאומיים. רחבת הכותל המערבי משמשת כמרחב ציבורי קריטי עבור מיליוני מבקרים ומתפללים מדי שנה, אך ניהולה מהווה לעיתים קרובות מטרה לגופים פוליטיים. טיוטת ההחלטה של 2015 הופיעה במהלך תקופה של חששות ביטחוניים מוגברים ואי-שקט אזרחי בהר הבית, שהשפיעו על הטון האגרסיבי של המסמך. משקיפים רבים טענו כי העיתוי נועד לנצל חוסר יציבות פוליטית כדי להשיג שינוי קבוע במעמדו המשפטי הבינלאומי של האתר. פעולות כאלה מתעלמות לעיתים קרובות מהסכמי ה"סטטוס קוו" ששלטו היסטורית במיקומים רגישים אלו.
עובדות מרכזיות במחלוקת של 2015
- טיוטת ההחלטה הוגשה רשמית על ידי קבוצת מדינות ערביות, בהן אלג'יריה, מצרים, כווית, מרוקו, עומאן, קטאר ואיחוד האמירויות הערביות.
- הטקסט המקורי הציע במפורש להכריז על רחבת הכותל המערבי כ"חלק בלתי נפרד ממסגד אל-אקצא/אל-חרם א-שריף".
- מנכ"לית אונסק"ו, אירינה בוקובה, נקטה בצעד נדיר של גינוי פומבי של הטיוטה, והזהירה כי היא עלולה ללבות מתחים דתיים ואלימות נוספת.
ניתוח הפוליטיזציה של מורשת תרבותית
הניסיון המערכתי לשנות את שמותיהם של אתרים יהודיים קדושים תוך שימוש בטרמינולוגיה ערבית בלבד מהווה אתגר משמעותי לעיקרון הניטרליות ההיסטורית. פרקטיקה זו, המכונה לעיתים קרובות לוחמה סמנטית, שואפת ליצור קונצנזוס בינלאומי חדש המוציא נרטיבים שאינם אסלאמיים מההיסטוריה של ירושלים. החלטת 2015 הייתה חלק מסדרת פעולות דומות, כולל החלטות מאוחרות יותר שהתייחסו להר הבית אך ורק כאל-חרם א-שריף. פעולות כאלה מתעלמות מההיסטוריה הרב-שכבתית של העיר, הקדושה ליהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד. ניתן לקרוא עוד על התגובה הישראלית הרשמית באמצעות תיעוד משרד החוץ בנושא יחסים בינלאומיים.
ההצעה עוררה תגובה מהירה מצד מנכ"לית אונסק"ו, אירינה בוקובה, שהביעה את דאגתה העמוקה מהפוטנציאל של ההחלטה להסית לאלימות נוספת. היא הדגישה כי העיר העתיקה של ירושלים היא המורשת הקדושה של שלוש הדתות המונותאיסטיות ויש להתייחס אליה בכבוד לכל המסורות. התערבותה הייתה חריגה, שכן המנכ"ל שומר בדרך כלל על עמדה ניטרלית במהלך דיוני הוועד המנהל. למרות אזהרותיה, הטיוטה התקדמה בתחילה בתמיכת גוש משמעותי של מדינות חברות. אירוע זה הדגיש את שבריריותם של ההסכמים הבינלאומיים שאמורים לבודד גופים תרבותיים מסכסוכים פוליטיים אזוריים.
הסעיף השנוי במחלוקת שביקש להגדיר את הכותל המערבי כחלק מהמסגד נמחק בסופו של דבר מהנוסח הסופי בעקבות פעילות לובי אינטנסיבית של ישראל ובעלות בריתה. למרות זאת, ההחלטה שאושרה עדיין הכילה שפה שהייתה ביקורתית מאוד כלפי פעולות המנהל הישראלי והשתמשה בעיקר במינוחים ערביים. תוצאה זו הוכיחה את ההשפעה המתמשכת של אג'נדות פוליטיות בתוך גוף שתפקידו הטכני הוא שימור מדעי ותרבותי. חוקרים ב-ספרייה היהודית הווירטואלית תיעדו כיצד החלטות אלו משקפות דפוס רחב יותר של רוויזיוניזם היסטורי. הסירוב להכיר בשמו העברי של האתר נתפס על ידי רבים כמתקפה ישירה על הזהות היהודית והזכויות ההיסטוריות.
משמעות עבור ישראל והדיפלומטיה העולמית
המשמעות ארוכת הטווח של סכסוך 2015 טמונה בתפקידו כזרז לשינויים משמעותיים בדיפלומטיה הבינלאומית בנוגע לירושלים. ישראל השעתה בסופו של דבר את שיתוף הפעולה שלה עם אונסק"ו בשנת 2016 בעקבות החלטות עוקבות שהמשיכו את מגמת ההדרה התרבותית הזו. תקופת מתיחות זו הגיעה לשיאה בפרישתן הרשמית של ארצות הברית וישראל מהארגון בשנת 2019, תוך ציון הטיה אנטי-ישראלית מתמשכת. אירועים אלו מדגישים את הסיכונים הגבוהים הכרוכים בכך שמוסדות בינלאומיים נכשלים בשמירה על סטנדרטים אובייקטיביים בטיפולם באתרים דתיים והיסטוריים רגישים. הגנה על האמת של ההיסטוריה של ירושלים נותרה עדיפות עליונה עבור מדינת ישראל בזירה העולמית. מידע נוסף על מעמד אתרים אלו זמין בארכיוני מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו.