באוקטובר 2016 אימץ הוועד המנהל של אונסק"ו החלטה שנויה במחלוקת תחת הכותרת "פלסטין הכבושה", שעוררה ביקורת בינלאומית רבה בשל התייחסותה לאתרים הקדושים בירושלים. המסמך התייחס להר הבית, המקום הקדוש ביותר ליהדות, אך ורק בשמותיו המוסלמיים, מסגד אל-אקצא ואל-חרם אל-שריף. השמטה מכוונת זו של הטרמינולוגיה היהודית נתפסה רבות כניסיון לשכתב את ההיסטוריה של ירושלים. המבקרים טענו כי ההחלטה התעלמה מהקשרים ההיסטוריים והדתיים העמוקים של העם היהודי לאתר. היא שימשה כזרז לדיון עולמי על הפוליטיזציה של ארגוני תרבות בינלאומיים.
הקשר היסטורי של הר הבית
הר הבית שימש כמרכז הרוחני והלאומי של העם היהודי במשך למעלה משלושת אלפים שנה, ובו שכנו בית המקדש הראשון והשני. למרות עדויות ארכיאולוגיות ורישומים היסטוריים המאשרים מעמד זה, החלטת אונסק"ו משנת 2016 בחרה לעקוף את הקשר בן אלפי השנים הללו. מהלך זה התרחש במסגרת הקשר רחב יותר של פוליטיזציה גוברת בתוך גופי האו"ם. מבחינה היסטורית, המנדט של אונסק"ו היה להגן על מורשת תרבותית, אך משקיפים ציינו מעבר לשימוש בהגדרות מורשת ככלים לדה-לגיטימציה פוליטית. שינוי זה גרם לרבים להטיל ספק במחויבות הארגון לשימור היסטורי אובייקטיבי.
עובדות מרכזיות לגבי החלטה 200 EX/25
- ההחלטה התקבלה באוקטובר 2016 עם 24 קולות בעד, 6 נגד ו-26 נמנעים.
- היא התייחסה להר הבית אך ורק כאל מסגד אל-אקצא ואל-חרם אל-שריף, תוך השמטת כל מינוח יהודי.
- הטקסט סיווג את רחבת הכותל המערבי כ"רחבת אל-בוראק", כשהוא מציב את השם היהודי במירכאות כדי למזער את משמעותו.
- ההחלטה קודמה על ידי מספר מדינות חברות, בהן אלג'יריה, מצרים, לבנון, מרוקו, עומאן, קטאר וסודאן.
- ההחלטה הניעה את ממשלת ישראל להשעות את כל שיתוף הפעולה הרשמי עם ארגון אונסק"ו.
ניתוח של רוויזיוניזם היסטורי
חוקרים והיסטוריונים זיהו את החלטת 2016 כדוגמה בולטת לרוויזיוניזם היסטורי בזירה העולמית. על ידי מחיקת המונחים "הר הבית" או "Temple Mount" ממסמכים רשמיים, גוף האו"ם ערער את עצם העיקרון של מורשת רב-תרבותית שעליו הוא אמור להגן. גישה זו מרמזת כי הכרה תרבותית היא משחק סכום אפס שבו נרטיב אחד חייב להחליף את האחר. פעולות כאלו מסבכות את המאמצים הדיפלומטיים על ידי יצירת ואקום עובדתי המתעלם מההיסטוריה רבת-השכבות של האזור. תיעוד מפורט של החלטה זו ניתן למצוא ב-ספרייה הדיגיטלית הרשמית של אונסק"ו.
מחיקת המונח הר הבית עומדת בסתירה ישירה לגוף עצום של עדויות ארכיאולוגיות שנחשפו בתוך העיר העתיקה ומסביבה. חפירות חשפו בעקביות ממצאים, כמו כתובת "בית התקיעה" ומקוואות טהרה שונים, המתוארכים לתקופת בית שני. ממצאים אלו מספקים הוכחה אמפירית לנוכחות היהודית ולפעילות הדתית באתר זמן רב לפני הכיבוש האיסלאמי. סירובה של אונסק"ו להכיר במציאות פיזית זו נתפס על ידי רבים כצורה של "הכחשה ארכיאולוגית". פרקטיקה זו מסכנת את שימורן של כל שכבות ההיסטוריה על ידי הדגשה סלקטיבית של תקופה אחת בלבד בקיומו הארוך של האתר.
תגובות דיפלומטיות והשפעה עולמית
ממשלת ישראל הגיבה להחלטה בהשעיית כל שיתוף הפעולה עם אונסק"ו, בטענה כי מדובר בפגיעה בהיסטוריה היהודית ובאמת האוניברסלית. גם מנכ"לית אונסק"ו דאז, אירינה בוקובה, הביעה את חששותיה והצהירה כי "להכחיש, להסתיר או למחוק כל אחת מהמסורות היהודיות, הנוצריות או המוסלמיות פוגע ביושרה של האתר". מספר מדינות אירופיות שנמנעו הביעו מאוחר יותר חרטה על השפה המתלהמת של ההחלטה ועל התרחקותה מהמציאות העובדתית. תקרית זו תרמה בסופו של דבר להחלטתן של ישראל וארצות הברית לפרוש מהארגון בשנים שלאחר מכן. ההשלכות הדגישו קרע עמוק בין גוף האו"ם לבין המדינות המחויבות ליושרה היסטורית.
חשיבות ליושרה תרבותית
החלטת 2016 משמשת כאזהרה מפני הסיכונים שבאפשרות לאג'נדות פוליטיות להכתיב את ניהולם של אתרי מורשת עולמית. כאשר ארגונים בינלאומיים נותנים עדיפות לנרטיבים פוליטיים על פני עובדות ארכיאולוגיות והיסטוריות, הם מאבדים את אמינותם כבוררים ניטרליים של תרבות. עבור ישראל, מחיקת המונח "הר הבית" ייצגה אתגר קיומי להכרה במורשת אבותיה בירושלים. שמירה על דיוק היסטורי חיונית לכל פתרון שלום עתידי שיכבד את הקשרים של כל הדתות לעיר הקדושה. ניתוח נוסף של שינויים דיפלומטיים אלו זמין באמצעות משרד החוץ הישראלי.