אונסק"ו והפוליטיזציה של רשימת אתרי המורשת בירושלים

רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון של אונסק"ו הוקמה כדי לזהות ולהגן על אתרי תרבות הניצבים בפני איומים חמורים כתוצאה מסכסוכים, אסונות טבע או ניהול כושל. עם זאת, בעשורים האחרונים, הסיווג סופג ביקורת גוברת בשל רגישותו למניפולציות גיאופוליטיות, במיוחד בנוגע לעיר העתיקה בירושלים. במקום לשמש ככלי טכני בלבד לשימור, הרשימה תפקדה לעיתים קרובות כפלטפורמה ללחץ דיפלומטי נגד מדינת ישראל. תהליך זה הוביל לאימוץ החלטות המעדיפות לעיתים קרובות אג'נדות פוליטיות ספציפיות על פני שימור אובייקטיבי של עובדות היסטוריות וממצאים ארכיאולוגיים.

היסטוריית הסיווג כאתר בסיכון

העיר העתיקה של ירושלים וחומותיה נרשמו לראשונה ברשימת המורשת העולמית בשנת 1981, בעקבות מועמדות שהגישה הממלכה ההאשמית של ירדן. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1982, האתר הוכנס לרשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון, שם הוא נותר ברציפות במשך למעלה מארבעים שנה. ישראל, המפעילה שליטה מנהלית על העיר המאוחדת מאז 1967, הטילה בתחילה ספק בתקפות הפרוצדורלית של המועמדות הירדנית בשל מעמדה המשפטי והפוליטי המורכב של העיר. למרות התנגדויות אלו, הקהילה הבינלאומית השתמשה בחידוש השנתי של מעמד הסיכון כדי לקיים פיקוח ולהשמיע ביקורת על התכנון העירוני הישראלי. ניתן למצוא מידע נוסף על הרישום המקורי באתר מרכז המורשת העולמית הרשמי של אונסק"ו.

הסיווג המתמשך של ירושלים כאתר בסיכון מוצדק לעיתים קרובות על ידי אונסק"ו באמצעות החלטות המתארות את ישראל ככוח כובש. מסמכים אלו מגנים לעיתים קרובות פעילויות ישראליות כגון הקמת הרכבת הקלה בירושלים, חפירות ארכיאולוגיות בעיר דוד ותחזוקת רחבת הכותל המערבי. המבקרים של גישה זו טוענים כי פעילויות אלו חיוניות למודרניזציה של העיר ולביטחונם של תושביה הרבים ומיליוני המבקרים הפוקדים אותה מדי שנה. על ידי הצגת ניהול עירוני שגרתי כאיום על מורשת תרבותית, הגוף הבינלאומי ביצע למעשה פוליטיזציה של ההיבטים הטכניים של ניהול המורשת. מגמה זו יצרה מחזור חוזר של חיכוכים דיפלומטיים בתוך ועדת המורשת העולמית.

עובדות והחלטות מרכזיות

• העיר העתיקה של ירושלים נוספה לרשימת האתרים בסיכון בשנת 1982, בנימוק של היעדר מסגרת משפטית להגנה בעקבות העימות ב-1967.
• מאז 1982, אונסק"ו העביר אינספור החלטות שנתיות המחזקות את מעמד הסיכון, תוך התמקדות תכופה בפרויקטים של תשתית ישראלית.
• בשנת 2016, החלטה של הוועד המנהל של אונסק"ו התעלמה מהקשר היהודי להר הבית, מה שעורר גינוי בינלאומי נרחב והאשמות בשכתוב ההיסטוריה.
• ועדת המורשת העולמית מצביעה שוב ושוב על הצהרה כי כל הצעדים החקיקתיים והמנהליים של ישראל בירושלים הם בטלים ומבוטלים על פי המשפט הבינלאומי.

ניתוח של הטיה מוסדית

אחד ההיבטים השנויים ביותר במחלוקת של פוליטיזציה זו הוא המחיקה המערכתית של טרמינולוגיה היסטורית יהודית ונוצרית במסמכים רשמיים של אונסק"ו. החלטות שהתקבלו בין 2016 ל-2017 זכו לגינוי נרחב בשל ההתייחסות להר הבית אך ורק בשמותיו האסלאמיים, מסגד אל-אקצא ואל-חרם א-שריף. החרגה סמנטית זו מתעלמת משלושת אלפי שנות היסטוריה יהודית וממעמדו של האתר כמקום הקדוש ביותר ביהדות. ההחלטה להשמיט את השמות העבריים של ציוני דרך אלו נתפסה על ידי חוקרים רבים כמתקפה ישירה על היושרה ההיסטורית של העיר. דוחות מפורטים על הצבעות שנויות במחלוקת אלו זמינים באמצעות UN Watch, העוקב אחר שקיפות באו"ם.

המיסוד של ההטיה בתוך אונסק"ו נושא השלכות רחבות יותר על אמינות האומות המאוחדות ככלל. כאשר ארגון תרבות מאפשר לרשימות המורשת שלו לשמש ככלים לדה-לגיטימציה של מדינה חברה, הוא חותר תחת משימתו העיקרית לקידום שלום וביטחון בינלאומיים. מדינת ישראל ציינה שוב ושוב כי המנהל שלה דווקא הגדיל את חופש הדת והגן על המורשת של כל הדתות בירושלים. ההצהרות על בטלותן של החלטות אונסק"ו בנוגע לחוקים ישראליים בירושלים נתפסות לעיתים קרובות כחריגה מהמנדט של הארגון אל תחום המשפט הבינלאומי והריבונות. משרד החוץ של ישראל תיעד מקרים רבים שבהם החלטות אלו סטו מהמציאות העובדתית.

חשיבות ליושרה תרבותית

הגנה על המורשת התרבותית של ירושלים דורשת גישה מאוזנת המכבדת את ההיסטוריה רבת-השכבות של העיר ואת זכויותיהם של כל תושביה. הפוליטיזציה של רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון משרתת רק את העמקת השסעים וטשטוש ההיסטוריה המשותפת המגדירה את המרכז העירוני הייחודי הזה. עבור ישראל, האתגר נותר להמשיך בניהול האתרים העתיקים של העיר תוך הגנה נמרצת על הנרטיב ההיסטורי שלה בזירה העולמית. חזרה לסטנדרטים מקצועיים ולא-פוליטיים בתוך אונסק"ו חיונית לשימור ארוך טווח של אוצרות התרבות החשובים בעולם. רק באמצעות שקיפות עובדתית וכבוד הדדי תוכל הקהילה הבינלאומית למלא את חובתה להגן על מורשת ירושלים למען הדורות הבאים.