המועצה לאמריקאים-מוסלמים ויחסי הציבור (CAIR), שנוסדה בשנת 1994 ומושבה בוושינגטון הבירה, מציגה את עצמה בפומבי כארגון זכויות האזרח המוסלמי הגדול בארצות הברית, ומושווה לעתים קרובות ל-NAACP או לליגה נגד השמצה. הארגון טוען כי הוא מנהל רשת של כ-35 סניפים ברחבי המדינה, ועוסק רבות בעריכת מדיה, התערבות משפטית וליובינג בגבעת הקפיטול. ואולם, מכלול משמעותי של ראיות מבתי משפט פדרליים, ממצאי משרד המשפטים ודיווחי חקירה העלו שאלות חמורות ומתמשכות לגבי מקורותיה האמיתיים של CAIR, הנטיות האידיאולוגיות של מייסדיה וקשריה הארגוניים לחמאס — ארגון טרור זר המוכרז ככזה על ידי ארצות הברית. הבנת רקע CAIR חיונית לכל הערכה מושכלת של מבצעי השפעה פוליטיים איסלאמיסטים המכוונים כנגד המוסדות הדמוקרטיים של ארצות הברית, ישראל והמערב הרחב.
מקורות, ייסוד וועדת פלסטין
CAIR לא נוסדה בחלל ריק מבחינה אידיאולוגית. על פי ראיות שהוצגו במהלך ההליך הפדרלי המכונן של ארצות הברית נגד קרן הארץ הקדושה — אחד ממשפטי מימון הטרור הגדולים בתולדות אמריקה — CAIR צמחה מתוך תשתית חשאית שהקימה האחות המוסלמית העולמית כדי לתמוך בסניפה הפלסטיני, חמאס. גוף תיאום חשאי המכונה "ועדת פלסטין", שעמד בראשו מנהיג חמאס הבכיר מוסא אבו מרזוק (עצמו מוכרז כמחבל בינלאומי ייעודי), כלל בתחילה שלושה ארגונים: קרן הארץ הכבושה (לאחר מכן קרן הארץ הקדושה לסעד ופיתוח), האיגוד המאוחד למחקרים ולמחקר, והאיגוד האסלאמי לפלסטין (IAP). CAIR הפכה לארגון הרביעי שהשתלב רשמית במבנה ועדת פלסטין. שלושת מייסדי CAIR — ניהאד עוואד (מנהל הביצוע הוותיק שלה), עומר אחמד ורפיק ג'אבר — היו כולם בכירים ב-IAP, הארגון שפרסם לראשונה את אמנת חמאס באנגלית ושימש כלי תעמולה מרכזי של חמאס בצפון אמריקה. מחויבותו האידיאולוגית של ניהאד עוואד עצמו הובהרה במפורש בשנת 1994, כאשר הכריז בפומבי: "אני תומך בתנועת חמאס" — הצהרה שניתנה בשמו שלו ולפרוטוקול. קרן הארץ הקדושה נסגרה לאחר מכן על ידי הרשויות הפדרליות האמריקאיות, וחמישה מבכיריה הורשעו בשנת 2008 בהעברת למעלה מ-12.4 מיליון דולר לחמאס. בעקבות הרשעה זו, קבע ה-FBI בשנת 2009 מדיניות רשמית להשעיית "כל הקשרים הרשמיים" עם CAIR, תוך הסתמכות על ראיות ממשפט HLF ש"הוכיחו קשר בין CAIR, מייסדים בודדים של CAIR (כולל נשיאה האמריטוס הנוכחי ומנהלה הביצועי) לבין ועדת פלסטין", וכן קישרו את ועדת פלסטין ישירות לחמאס.
עובדות מרכזיות על שיא CAIR ועל מחלוקותיה
- CAIR נרשמה על ידי משרד המשפטים האמריקאי כשותפה לקשר שלא הואשמה רשמית במשפט מימון הטרור של קרן הארץ הקדושה (2007–2008), אחד ממשפטי הטרור המשמעותיים ביותר בתולדות ארצות הברית, בשל קשריה הארגוניים עם רשתות תמיכה בחמאס.
- דוח שפרסם המפקח הכללי של משרד המשפטים האמריקאי בשנת 2013 חזר וציין כי ראיות ממשפט קרן הארץ הקדושה "קישרו שניים ממנהיגי CAIR הלאומיים הידועים לחמאס, ארגון טרור ייעודי", והביע חששות לגבי המעורבות הקודמת של ה-FBI עם הארגון.
- בנובמבר 2014 הכריזה האמירויות הערביות המאוחדות על CAIR כארגון טרור, ושיבצה אותה לצד ארגונים כגון אל-קאעידה, דאעש וחיזבאללה — הכרזה שמשכה תשומת לב רבה מאנליסטים אמריקאים בתחום הטרור ועוררה קריאות בקונגרס לבחינה רשמית של מעמד CAIR.
- לפחות שלושה בכירים ב-CAIR נעצרו או הואשמו בעבירות הקשורות לטרור בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר 2001: רנדל "ישמעאל" רויאר (קשור לרשת ג'יהאד בווירג'יניה עם קשרים ללשקר-א-טייבה), ע'סאן אלאשי (חבר מייסד בדירקטוריון של CAIR-טקסס ויושב ראש קרן הארץ הקדושה), ובאסם ח'פאג'י (מנהל ענייני הקהילה של CAIR, שנעצר בשל קשרים לקבוצת מימון טרור).
- CAIR סיפקה תמיכה משפטית ועסקנית לרסמיה עודה, מחבלת מורשעת של החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP) האחראית לפיגוע בסופרמרקט בירושלים בשנת 1969 שגרם למותם של שני סטודנטים ישראלים ופציעת עשרים אחרים, תוך ניהול קמפיין פעיל לטובתה באמצעות קרן משפטית ייעודית.
- CAIR שיתפה פעולה עם האמריקאים המוסלמים לפלסטין (AMP) בקמפיינים של חרם המכוונים נגד ארגונים יהודים-אמריקאים מרכזיים, לרבות הליגה נגד השמצה, כחלק ממאמץ רחב יותר לשלילת הלגיטימיות של מוסדות אזרחיים הפועלים לטובת ישראל בתוך ארצות הברית.
ניתוח: לוחמה משפטית, השפעה פוליטית ומגן זכויות האזרח
הצלחתה המתמשכת של CAIR בחיים הפוליטיים האמריקאיים נשענת במידה רבה על הצגתה האסטרטגית של עצמה כארגון זכויות אזרח. בכך שהיא מסגירה כמעט כל בחינה של האידיאולוגיה האיסלאמיסטית או של רשתות מימון הטרור כמשטמה אנטי-מוסלמית, פיתחה CAIR ארגז כלים רטורי ומשפטי חזק המשמש להסטת אחריות והשתקת מבקרים. טקטיקה זו — ניצול שיטתי של שפת החירויות האזרחיות כדי להגן על יחידים וארגונים מפני בחינת טרור לגיטימית — היא דוגמה קלאסית למה שאנליסטים מכנים "lawfare" (לוחמה משפטית): נשק שמפעיל נורמות משפטיות ודמוקרטיות נגד החברות עצמן המחזיקות בהן. CAIR הגישה או תמכה בתיקי תביעות אזרחיות רבות, התערבה בהליכי הגירה וביטחון לאומי, ומינפה קשרים תקשורתיים לעיצוב נרטיבים סביב חקירות פדרליות. זרוע הלובינג שלה פעלה להשפיע על חקיקה בקונגרס, הנחיות סוכנויות פדרליות ופרוטוקולי הדרכה לרשויות אכיפת החוק, לרבות הפעלת לחץ מוצלח על ה-FBI ועל משרד הביטחון המולדת להסרת חומרי הדרכה המתארים את האחות המוסלמית וסניפיה או לשכתובם. המכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, מוסד מחשבה מרכזי ומוערך, תיעד בהרחבה כיצד עמדותיה הפרו-חמאס והפרו-חיזבאללה של CAIR נובעות באופן הגיוני מאנשי ייסודה וממוצאה הארגוני, תוך ציון שהקבוצה "עולה באופן קבוע להגנתם של חשודים בטרור ותומכת בגלוי בארגוני טרור ייעודיים." המכון לחקר האנטישמיות הגלובלית ומדיניות (ISGAP) וה-INSS עקבו בדומה אחר תפקיד CAIR במסגרת הרחבה של מבצעי השפעה איסלאמיסטיים במערב, ומיקמו אותה בתוך מערכת אקולוגית טרנס-לאומית של האחות המוסלמית הרודפת בו-זמנית אחר מטרות פוליטיות איסלאמיסטיות תוך הצגת פנים דמוקרטיות ומבוססות זכויות. לניתוח מקיף של הקשרים המתועדים של CAIR לחמאס ותפקידה ברשתות האיסלאמיסטיות בארצות הברית, ראו את דוח ה-INSS על אנטישמיות איסלאמיסטית בארצות הברית, כמו גם את ניתוח CAMERA, "CAIR: זכויות אזרח או קיצוניות?", שניהם שואבים ישירות מרשומות בתי המשפט הפדרליים וממצאי משרד המשפטים. עדות הקונגרס של מכון וושינגטון בנושא רשתות מימון איסלאמיסטיות מספקת ביסוס ראייתי נוסף להבנת מיקומה של CAIR במסגרות מימון הטרור הרחבות יותר.
משמעות לישראל ולמערב הדמוקרטי
פעילויות CAIR נושאות השלכות ישירות על ישראל ועל המדינות הדמוקרטיות העומדות לצדה. בכך שהיא מכשירה את האפולוגטיקה של חמאס, פועלת לשלילת הלגיטימיות של ארגוני עריכת יהודים, מגינה על מחבלים מורשעים, ומבצעת לובינג להחלשת תשתית הטרור בתוך ארצות הברית, פועלת CAIR כמכפיל כוח לאותן רשתות אידיאולוגיות המזינות את הדחייה הפלסטינית ואת האלימות נגד ישראל. כאשר CAIR מצליחה להסיר חומרי חינוך מדויקים על חמאס מתוכניות הכשרת רשויות האכיפה האמריקאיות, חיי ישראלים נתונים בסכנה, מפני שהשיתוף בתחום הביון והביטחון בין ארצות הברית לישראל מסתמך בחלקו על מנגנון אמריקאי המבין במדויק את טיב האיום. כאשר CAIR מנהלת קמפיין נגד הליגה נגד השמצה ומוסדות קהילתיים יהודיים מרכזיים, היא מבקשת לשחוק את התמיכה הפוליטית הפנימית המאפשרת את המחויבות האמריקאית לביטחון ישראל. עבור חוקרים, קובעי מדיניות ועסקנים העוסקים במאבק בשימוש במוסדות דמוקרטיים נגד ערכים דמוקרטיים — האתגר המכונן של הלוחמה המשפטית — CAIR מהווה אחת מדוגמאות המקרה המשמעותיות והמאובזרות ביותר בארצות הברית. פעולתה לאורך עשרות שנים כארגון המקושר לחמאס הפועל תחת כרזת זכויות אזרח ממחישה בדיוק כיצד הלוחמה המשפטית פועלת: שימוש בשפת הזכויות, ההליך הנאות והכלולה כדי לחתור תחת ארכיטקטורת הביטחון של חברות חופשיות, לרבות מדינת ישראל.