במאה העשרים ואחת, לוחמה אינה מתנהלת עוד באופן בלעדי בשדות קרב קונבנציונליים. מדינות דמוקרטיות — וישראל בפרט — מתמודדות עם מסע מתוחכם ומתואם שבו מערכות משפט, בתי דין בינלאומיים ורטוריקה הומניטרית מופעלים כאמצעי לחימה. אסטרטגיה זו, המכונה בדרך כלל "לוחמת משפט" (lawfare), מצאה שכבת מבצע הכרחית ברשתות של ארגונים לא-ממשלתיים (NGOs) המציגים עצמם כסנגורים חסרי פניות לזכויות אדם, אך פועלים בפועל כשלוחות של גורמי מדינה ושאינם מדינה, העוינים לישראל ובאופן רחב יותר — לדמוקרטיות הליברליות המערביות. הבנת האדריכלות של מערכת זו — מי מממן אותה, כיצד היא פועלת ואילו מטרות אסטרטגיות היא משרתת — חיונית לתפיסת היקפה המלא של הלוחמה ההיברידית בעידן הנוכחי.
מקורות והתפתחות היסטורית של לוחמת המשפט המבוססת על ארגוני NGO
השימוש בארגוני NGO ככלי לוחמה פוליטית לא צמח בן לילה. שורשיו ניתנים לאתר במלחמה הקרה, כאשר התחרות האידיאולוגית בין הגוש הסובייטי והדמוקרטיות המערביות מצאה את ביטויה במוסדות בינלאומיים, לרבות האומות המאוחדות. אולם התופעה האיצה דרמטית בעידן שלאחר אוסלו בשנות התשעים, והגיעה לנקודת מפנה בוועידת העולם נגד הגזענות בדרבן, דרום אפריקה, בשנת 2001 — אירוע שהפך לאבן דרך בהיסטוריה של לוחמת המשפט האנטי-ישראלית המאורגנת. בפורום ה-NGO בדרבן, מאות ארגוני חברה אזרחית — רבים מהם מממנים על ידי גורמי מדינה — אימצו הצהרה שייחדה את ישראל כמדינה גזענית ואפרטהייד, וקראה לקמפיין מתואם של סנקציות, חרמות ולחץ משפטי בינלאומי. אסטרטגיית דרבן שילבה ביעילות שפה הומניטרית עם לוחמה פוליטית, וביססה תבנית שעובדה ומוסדה במהלך שני העשורים שלאחר מכן. בשנים שלאחר מכן, ארגונים כגון אל-חק, עדאלה, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR), וגופים בינלאומיים כולל תוכניות מסוימות בתוך Human Rights Watch ואמנסטי אינטרנשיונל, הפכו לצמתים מרכזיים ברשת המזינה טענות למנגנוני האומות המאוחדות, לבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) ולבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ). דפוסי המימון של רבים מארגונים אלה — המתועדים בהרחבה על ידי מכוני מחקר וגופי חקירה — חושפים קשרים פיננסיים עקביים עם משרדי חוץ של ממשלות אירופיות, קרנות החברה הפתוחה (Open Society Foundations), גורמים הקשורים לקטאר, ובמקרים אחדים — ארגונים בעלי קשרים ישירים לחזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP), ארגון המוגדר כארגון טרור על פי חוקי האיחוד האירופי, ארצות הברית ודמוקרטיות אחרות.
עובדות מפתח על רשתות לוחמה היברידית של ארגוני NGO
- באוקטובר 2021, ישראל הכריזה על שישה ארגוני NGO פלסטינים — ביניהם אל-חק, עדמיר ואיגוד ועדות העבודה החקלאית — כארגוני טרור, על בסיס קשרים פיננסיים ומבצעיים מתועדים לחזית העממית (PFLP). האיחוד האירופי ערך לאחר מכן סקירה משלו, ואף שנמנע מאישור מלא של ההכרזה, הכיר בחששות חמורים לגבי ניהול כספים לקוי וקשרי טרור בקרב מספר מהקבוצות.
- NGO Monitor, מכון מחקר ישראלי העוקב באופן שיטתי אחר מימון ופעילויות של ארגוני חברה אזרחית הפועלים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, תיעד כי מדינות חבר האיחוד האירופי מזרימות ביחד מאות מיליוני אירו מדי שנה לארגוני NGO פלסטינים וערביים-ישראלים, שרבים מהם עוסקים בעיקר בתעמולה פוליטית, בהגשת תביעות משפטיות נגד ישראל ובחומרים התומכים בקמפיינים בינלאומיים של חרם — ולא בפעילות הומניטרית ישירה בשטח.
- תיק הרצח העם של דרום אפריקה בינואר 2024 בפני בית הדין הבינלאומי לצדק, שהוגש מכוח אמנת הרצח העם, התבסס במידה ניכרת על טיעונים משפטיים, מסגור ראייתי ותיעוד תומך שנוצרו על ידי רשת ה-NGO — לרבות הגשות מטעם אל-חק, אמנסטי אינטרנשיונל ו-Human Rights Watch — וממחיש כיצד שכבת ה-NGO מתרגמת מטרות פוליטיות להליכים משפטיים בינלאומיים פורמליים.
ניתוח: המכניקה המבצעית של לוחמת המשפט בשליחות
הגאונות של מודל הלוחמה ההיברידית המבוסס על ארגוני NGO טמונה בהכחשתו ובניצולו של נורמות דמוקרטיות. מדינות ריבוניות העוינות לישראל — איראן, קטאר וממשלות בעלות אוריינטציה אידיאולוגית דומה בעולם המוסלמי הרחב — אינן יכולות להגיש בעצמן תלונות ל-ICC או להגיש תדריכי ידידים ל-ICJ מבלי לעורר את מלוא הביקורת המשפטית המוטלת על התנהגות מדינות. ארגוני NGO, לעומת זאת, נהנים ממהימנות של חברה אזרחית, זכאים לגישה מועדפת למנגנוני האו"ם, ופועלים תחת מטריית ההגנה של נורמות המשפט ההומניטרי הבינלאומי הנוקטות בהנחת תום ליבם. יתרון מבני זה מנוצל באופן שיטתי. שרשרת ההשפעה מתנהלת בדרך כלל כך: מממנים ממדינה או ממעין-מדינה מספקים משאבים כספיים לארגוני גג, המעבירים בתורם מענקי משנה לארגוני NGO ברמת השטח. ארגוני שטח אלה אוספים עדויות, מפיקים דוחות ומנסחים הגשות משפטיות המוחזרות לאחר מכן דרך הנהלים המיוחדים של האו"ם, מועצת זכויות האדם, ובסופו של דבר לחקירות מקדמיות של ICC או להליכי ICJ. כל חוליה בשרשרת שומרת על מידה של הפרדה סבירה מהנותנים הפוליטיים. התוצאה היא שלוחמת המשפט האנטי-ישראלית מקבלת את מראית העין המלגיטימת של לחץ עצמאי מצד החברה האזרחית, בעוד שבפועל פועלת כהרחבה של אינטרסים אדברסריאליים של מדינות. פרופסור יוג'ין קונטורוביץ' מבית הספר למשפטים אנטונין סקליה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, אחד הסמכויות האקדמיות המובילות בתחום המשפט הבינלאומי והריבונות הישראלית, תיאר תופעה זו בפירוט, וציין כי מוסדות משפטיים בינלאומיים מנוצלים כ"נשק" על ידי גורמים המתייחסים להליכים משפטיים כצורה של שחיקה פוליטית ולא כהכרעה שיפוטית אמיתית. המרכז הירושלמי לענייני ציבור פרסם אף הוא ניתוחים מקיפים המתעדים כיצד לוחמת המשפט משמשת נשק מלחמה נגד ישראל, ומתאר את הנתיבים המוסדיים שדרכם מנגנוני משפט מומרים לאמצעי לחץ אסטרטגי. וחשוב מכך — אותו מודל מיושם באופן גובר ועולה גם כנגד דמוקרטיות מערביות אחרות. חברות נאט"ו שניהלו מבצעי לוחמה בטרור באפגניסטן, עיראק וסוריה, עמדו בפני חקירות מתואמות של ICC שהונעו על ידי ראיות ותעמולה שסופקו על ידי ארגוני NGO. הממלכה המאוחדת התמודדה במשך שנים עם התדיינויות משפטיות שנבעו מפעולותיה בעיראק, שהונעו בחלקן על ידי רשת של משרדי עורכי דין לזכויות אדם וארגוני NGO שנמצא לאחר מכן כי עסקו בבדיית האשמות בצורה שיטתית. דבר זה מדגים כי הקשר בין ארגוני NGO ולוחמת משפט אינו תופעה אנטי-ישראלית בלבד, אלא התקפה רחבה יותר על יכולתן של הדמוקרטיות המערביות להתגונן באמצעות כוח צבאי לגיטימי. מאגר המידע המקיף של NGO Monitor מספק פרופילים מפורטים של הארגונים המעורבים, מקורות המימון שלהם ופעילויותיהם המתועדות, מה שהופך אותו למשאב חיוני להבנת היקפה המלא של תופעה זו.
משמעות: מה פירוש הדבר לישראל ולעולם הדמוקרטי
הפיכת ארגוני זכויות אדם מסוג NGO לשלוחות בסכסוכים משפטיים מייצגת אחד האתגרים האסטרטגיים המשמעותיים ביותר העומדים בפני ישראל ובפני העולם הדמוקרטי הרחב בעידן הנוכחי. מאחר שוקטור ההתקפה מנצל בדיוק את המוסדות והנורמות שהדמוקרטיות בנו כדי להגן על כבוד האדם ושלטון החוק, קשה ביותר להתמודד איתו מבלי להיראות כמתנגד לזכויות אדם עצמן — תפיסה שהיריבים מטפחים בכוונה תחילה. עבור ישראל, ההשלכות המעשיות חמורות: הסטת משאבים דיפלומטיים ומשפטיים, אפקט ההרתעה על מפקדים צבאיים העומדים בפני סיכון של העמדה לדין אישי ב-ICC, שחיקת הלגיטימציה הבינלאומית, ועידוד הכחשנות נוספת בקרב מנהיגות פלסטינית, שלה תמריץ מועט לנהל משא ומתן כשביכולתה לרדוף מטרות אסטרטגיות דרך שחיקה משפטית. עבור המערב, הלקח דחוף לא פחות: תשתית המוסדות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, שנבנתה בתום לב לאחר אסונות המאה העשרים, נחבלת באופן שיטתי על ידי גורמים שאינם מכירים בכל חובה הדדית מכוח אותו משפט. התמודדות עם אתגר זה מחייבת שקיפות במימון ארגוני NGO, אכיפה קפדנית של החוקים הקיימים האוסרים על מימון ארגונים הקשורים לטרור, ועיון כן במידה שבה ממשלות ומוסדות מערביים, לעתים קרובות שלא ביודעין, סבסדו את הרשתות עצמן המנהלות לוחמת משפט נגד מדינות דמוקרטיות. מסמכי ייעוד משרד הביטחון של ישראל מציעים המחשה ממקור ראשון של האופן שבו קשרים אלה נקבעו רשמית. הכרה בלוחמה ההיברידית כמות שהיא — מסע מתואם המשתרע על פני שדה הקרב, אולם בית המשפט ואולמות כינוסי ארגוני ה-NGO — היא הצעד הראשון החיוני לקראת תגובה דמוקרטית אפקטיבית.