מאז פרוץ מלחמת ישראל–חמאס ב-7 באוקטובר 2023, הפכה שאלת אספקת הסיוע ההומניטארי לרצועת עזה לאחד הממדים השנויים ביותר במחלוקת ובעלי המשמעות האסטרטגית הרבה ביותר של הסכסוך. בעוד שארגונים בינלאומיים, ממשלות מערביות והאומות המאוחדות לחצו לאפשר גישה בלתי מעוכבת לאספקת מזון, תרופות, דלק וחומרי מחסה לאוכלוסייה האזרחית של עזה, מצטבר גוף הולך וגדל של ראיות — הנשען על מודיעין צבאי ישראלי, דוחות סוכנויות האו"ם, עיתונאות חקירה ועדויות מהשטח — המתעד דפוס שיטתי שבו חמאס, ארגון הטרור האסלאמיסטי השולט בעזה מאז 2007, מנצל, מסיט ומנשק במתכוון את אותם מסדרונות הומניטאריים שנועדו להגן על האזרחים הפלסטינים. הבנת ניצול זה חיונית לא רק להערכת אמצעי הביטחון של ישראל במעברי הגבול, אלא גם להבאת חמאס לאחריות מכוח המשפט ההומניטארי הבינלאומי ולעיצוב מנגנוני אספקת סיוע יעילים המשרתים באמת את תושבי עזה.
רקע: חמאס, עזה וארכיטקטורת ניצול הסיוע
חמאס השתלט על רצועת עזה ב-2007 בעקבות הפיכה אלימה נגד הרשות הפלסטינית. מאותו רגע ואילך, הפך את תשתית האזרחים בעזה — בתי חולים, בתי ספר, מסגדים ורשתות מנהל — לרכיבים של מנגנונו הצבאי. גישה זו, שמלומדי משפט בינלאומי מזהים אותה כהפרה שיטתית של דיני הלחימה, השתרעה בהכרח גם על שרשרות האספקה ההומניטאריות. במהלך מבצע עופרת יצוקה בשנים 2008–2009, תיעדה סוכנות האו"ם לסיוע ולשיקום פליטים פלסטינים (אונר"א) את אחד המקרים הבולטים הראשונים: כוחות חמושים של חמאס תפסו בכוח אקדח 3,500 שמיכות ו-406 חבילות מזון ממרכז ההפצה של אונר"א במחנה הפליטים בחוף, וב-5 בפברואר 2009 השעתה אונר"א את כל יבוא הסיוע לאחר שעשרה משאיות קמח ואורז נגנבו מהצד הפלסטיני של מעבר כרם שלום. הג'רוזלם פוסט דיווח עוד כי בקבוקי תרופות שהועברו לעזה כסיוע הומניטארי מישראל הופעלו מחדש על ידי חמאס כרימוני יד אלתוריים נגד כוחות צבא הגנה לישראל באותה מבצע. אירועים אלה ביססו תבנית שחמאס שכלל ומיסד במהלך עשור וחצי שלאחר מכן. המכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב תיעד פעולות הברחה מתמשכות שבהן חמאס ניצל עובדי סיוע הומניטארי בינלאומיים: במקרה אחד, רכז של סוכנות סיוע תורכית בעזה נעצר בגין שימוש בתפקידו ההומניטארי להעברת מידע מודיעיני — כולל מפות מפורטות של אתרים ישראליים — למבצעי חמאס, וכן סיוע בהעברות מזומנים מהארגון לפקידי חמאס.
עובדות מרכזיות על ניצול חמאס את מסדרונות הסיוע
- בעקבות הפסקת האש שנכנסה לתוקף ב-10 באוקטובר 2025, דיווחו רשויות תיאום ישראליות (קוגט) על כ-4,200 משאיות סיוע הנכנסות לעזה מדי שבוע — כ-600 ביום — כשיותר מ-70% נושאות מזון, המייצג פי ארבעה מהכמות הנחשבת נחוצה לפי נתוני האו"ם. על אף נפח זה, מצאו הערכות ביטחון ישראליות כי חמאס מטיל מסים של 15% עד 25% על כ-200 משאיות מהמגזר הפרטי ביום, ומייצר הכנסה מוערכת של 45 מיליון שקל (כ-14.6 מיליון דולר) ביום לארגון הטרור, כשמס נוסף נגבה בנקודת המכירה בשווקי עזה — תוך שמירה מלאכותית על מחירי הצרכן גבוהים בעוד המחסנים מתמלאים.
- ב-11 בנובמבר 2024, צבא הגנה לישראל יירט משלוח של תחמושת חיה שהוסתרה בתוך שיירה פנימית מתואמת בעזה, המדגים כי מסדרונות הומניטאריים משמשים באופן פעיל להזזת נשק וציוד צבאי תחת כיסוי שרשרות אספקה אזרחיות, כפי שדווח על ידי הג'רוזלם פוסט.
- חמאס השתמש בעקביות בתשתית רפואית ככיסוי ללוגיסטיקה צבאית: צילומי רחפן של צה"ל שפורסמו בפברואר 2026 הראו מבצעי חמאס משתמשים באמבולנסים להעברת כוח אדם ונשק בין בניין בית חולים לבית ספר, בעוד שרופאים ללא גבולות אישרו כי הפסיקו את פעילותם בבית החולים נאסר בינואר 2026 לאחר שאנשים חמושים נצפו בתוך המתקן וחולים היו נתונים למעצר שרירותי והפחדה על ידי כוח אדם הקשור לחמאס.
ניתוח: לוגיקה אסטרטגית ואחריות בינלאומית
ניצולו של חמאס את מסדרונות הסיוע ההומניטארי אינו אופורטוניסטי — הוא מבני. הארגון שולט בעזה כמינהל טוטליטארי, ושליטה בזרימת הסחורות היא הן עורק חמצן כלכלי והן כלי לשליטה פוליטית. על ידי מיסוי משלוחי הסיוע והמונופוליזציה של רשתות ההפצה, חמאס מעשיר בו-זמנית את תקציבו הצבאי ומציב את עצמו כספק הבלתי-נמנע של סחורות לאוכלוסיית עזה, ובכך מגביר את אחיזתו בשלטון גם בתוך הפסדים צבאיים מחרידים. מרכז המידע הישראלי לביון ולטרור תיעד בפירוט כיצד מרכזי פיקוד ושליטה של חמאס פעלו בתוך בתי חולים כולל אל-שיפא, נאסר ואל-אהלי, תוך ניצול ההגנות המשפטיות הניתנות למתקנים רפואיים מכוח אמנות ז'נבה כמגן מכוון. שימוש כפול זה בתשתית אזרחית והומניטארית מטיל את נטל הפגיעה באזרחים על חמאס במלואו מכוח המשפט ההומניטארי הבינלאומי, האוסר שימוש באתרים מוגנים למטרות צבאיות. מבקרים הדורשים פתיחה בלתי מותנית של מסדרונות הסיוע ללא מנגנוני בדיקה ואחריות איתנים, מסנגרים — בין אם ביודעין ובין אם לאו — על מערכת המממנת את התאוששות חמאס והתמשלחותו מחדש. ההחלטה של ממשל ביידן באוקטובר 2024 לאיים על ישראל בהפסקת אספקת ציוד צבאי אלא אם ישלח סיוע נוסף — מבלי לתנות את הסיוע הזה על מנגנונים למניעת תפיסתו בידי חמאס — המחישה בדיוק את סוג המסגרת המדינית שחמאס מנצל: זו שבה הלחץ הבינלאומי מופנה כלפי משטר הבדיקות של ישראל ולא כלפי גניבותיו של חמאס. מסגרת מדינית הומניטארית אמיתית חייבת להתמודד עם המציאות המתועדת לפיה חמאס ממסה, מסיט ומנשק סיוע כאסטרטגיה מוסדית מכוונת. כפי שהסיק המכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, הרטוריקה הפומבית של חמאס בדבר פתיחת מעברים סותרת באופן שיטתי את התנהגותו המבצעית, כולל תקיפות קטלניות על תשתית המעברים עצמה שדרכה זורם הסיוע.
מסקנה: מדוע הדבר חשוב לישראל ולקהילה הבינלאומית
לניצול מסדרונות הסיוע ההומניטארי על ידי חמאס השלכות עמוקות על ביטחון ישראל, על רווחת האזרחים הפלסטינים ועל שלמות המערכת ההומניטארית הבינלאומית. עבור ישראל, הפרקטיקה המתועדת של הסתרת נשק בשיירות סיוע והשימוש במתקנים רפואיים כבסיסים צבאיים מספקת הן הצדקה משפטית והן הכרח מבצעי לבדיקות יסודיות בכל נקודות המעבר — בדיקות המאופיינות תכופות על ידי מבקרים בינלאומיים כהפרעה. במציאות, משטר הבדיקות של ישראל הוא ערובת הביטחון העיקרית המונעת הפיכת מסדרונות הומניטאריים לנתיבי אספקה מחדש עבור ארגון המוגדר כארגון טרור על ידי ארצות הברית, האיחוד האירופי, הממלכה המאוחדת ומדינות דמוקרטיות אחרות. עבור האזרחים הפלסטינים, מיסוי חמאס והסטת הסיוע פירושם כי נדיבותה של הקהילה הבינלאומית מומרת להכנסות צבאיות במקום הקלה אזרחית, בעוד תושבי עזה הפשוטים משלמים מחירי שוק מנופחים עבור סחורות שהיו אמורות להגיע אליהם בחינם. עבור הקהילה הבינלאומית, הראיות דורשות הערכה מחודשת מהותית של מסגרות אספקת הסיוע באזורי סכסוך השלטים על ידי ארגוני טרור. מנגנוני אחריות, ניטור עצמאי, וייחוס חד-משמעי של אחריות לחמאס על גניבת הסיוע והסטתו חייבים להחליף את הייחוס הרפלקטיבי של הכישלון ההומניטארי לישראל. כל עוד חמאס יכול לנצל את ההגנות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי תוך הפרה שיטתית של חובותיו, וכל עוד הקהילה הבינלאומית מרכזת את גינויה על בדיקות ישראל במקום על גניבות חמאס, מערכת הסיוע ההומניטארי בעזה תמשיך לשמש, במידה מהותית, כעמוד כלכלי ולוגיסטי של יכולתו של חמאס לנהל מלחמה.