התקופה שלאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 עדה לשינוי משמעותי במאזן הכוחות האזורי במזרח התיכון, במיוחד בתוך הממלכה ההאשמית של ירדן. ארגוני פדאיון פלסטינים, בראשות פלג פת"ח של יאסר ערפאת, ביססו נוכחות חזקה בשטח ירדן כדי להשתמש בו כבסיס לפעולות חוצות גבולות. נוכחות זו צמחה לכדי "מדינה בתוך מדינה", המאתגרת יותר ויותר את הסמכות המנהלית והצבאית של המלך חוסיין. המתיחות שנוצרה הגיעה לשיאה במלחמת האזרחים העקובה מדם המכונה "ספטמבר השחור", אשר עיצבה מחדש באופן יסודי את האסטרטגיה המיליטנטית הפלסטינית ואת הבריתות האזוריות.
שורשי הסכסוך ואתגר הפדאיון
בעקבות קרב כראמה ב-1968, יוקרתם של פת"ח ופלגים אחרים בארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) זינקה בקרב הציבור הערבי. פופולריות חדשה זו אפשרה לקבוצות חמושות לפעול באוטונומיה כמעט מוחלטת בערים ירדניות, תוך התעלמות תכופה מהחוקים המקומיים והפחדת האוכלוסייה. הפדאיון הקימו מחסומים משלהם, גבו מסים ונשאו נשק בגלוי בעמאן, מה שיצר מצב בלתי נסבל עבור המלוכה הירדנית. עד 1970, עמד המלך חוסיין בפני בחירה גורלית בין שימור כסאו לבין הפיכת ממלכתו לכן שיגור חסר חוק לערעור היציבות האזורית.
החיכוך בין אש"ף למדינה הירדנית הוחרף בעקבות פעולות קיצוניות של קבוצות פורשות כמו החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP). בתחילת ספטמבר 1970, החזית העממית חטפה מספר מטוסי נוסעים בינלאומיים ואילצה אותם לנחות בשדה דוסון, רצועת מדבר מרוחקת בירדן. השמדת המטוסים לאחר מכן בשידור חי בטלוויזיה סימנה התמוטטות מוחלטת של הריבונות הירדנית ושימשה כזרז מיידי להתערבות צבאית. המלך חוסיין הכריז על ממשל צבאי ב-16 בספטמבר, והורה לצבא ירדן לטהר את המרכזים העירוניים ממיליטנטים חמושים.
העימות הצבאי ומלחמת ספטמבר השחור
הסכסוך שהתפתח התאפיין בלוחמה עירונית עזה בעמאן ובערים אחרות בצפון ירדן, שהביאה לאלפי נפגעים. למרות קבלת סיוע משוריין מוגבל מכוח התערבות סורי, יחידותיו הלא-סדירות של אש"ף לא הצליחו לעמוד בפני עוצמת האש הממושמעת של צבא ירדן. הכוחות הירדניים, שהורכבו ברובם מיחידות בדואיות הנאמנות למלך, פירקו באופן שיטתי את מעוזי הפדאיון במהלך החודש. סכסוך פנים-ערבי זה הדגיש את המחלוקות העמוקות באזור בנוגע לגבולות האירוח המדינתי והפעילות המיליטנטית הפלסטינית.
תיווך בינלאומי, בהובלת נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, הביא בסופו של דבר לסדרה של הפסקות אש בקהיר במהלך הימים האחרונים של ספטמבר. עם זאת, הסכמים אלו התבררו כהפוגות זמניות בלבד, שכן ממשלת ירדן נותרה מחויבת לסילוק מוחלט של תשתית אש"ף. לאורך שנת 1971, המשיכו כוחות ירדן לרדוף אחר כיסי המיליטנטים שנותרו בגבעות הצפוניות של עג'לון וג'רש. ניתן לחקור רשומות מפורטות מתקופה זו דרך ה-ספרייה היהודית הווירטואלית, המתעדת את התקדמות האירועים המכוננים הללו.
המעבר ללבנון ועליית ה"פתחלנד"
לאחר שאיבדו את מקלטם בירדן, יאסר ערפאת והנהגת פת"ח ניהלו משא ומתן על מעבר ללבנון, מדינה שכבר נאבקה באיזון עדתי עדין. המעבר עוגן תחת הסכם קהיר משנת 1969, אשר למרבה האירוניה כבר העניק לאש"ף מידה של אוטונומיה במחנות הפליטים בלבנון. זרם זה של אלפי לוחמים חמושים וקאדרים פוליטיים הפך את דרום לבנון למפקדה חדשה עבור אש"ף, אזור שנודע במהרה בשם "פתחלנד". לשינוי זה היו השלכות הרסניות על היציבות הלבנונית, מה שתרם בסופו של דבר לפרוץ מלחמת האזרחים בלבנון ב-1975.
המעבר ללבנון שינה גם באופן יסודי את אופי הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי העתקת מוקד העימותים לגבולה הצפוני של ישראל. מבסיסיהם החדשים, פת"ח פתחו במסע של טרור בינלאומי ופשיטות חוצות גבולות שאילצו את ישראל לבחון מחדש את דוקטרינת הביטחון שלה. נוכחותה של ישות חמושה עוינת וחצי-אוטונומית במדינה ריבונית שכנה יצרה ואקום של סמכות שאליו נשאבו בסופו של דבר הן ישראל והן סוריה. תיעוד של שינויים אזוריים אלו זמין דרך ה-ארכיונים ההיסטוריים של בריטניקה בנוגע להיסטוריה ירדנית.
עובדות מפתח על משבר ספטמבר השחור
- הסכסוך הסתיים בגירוש מוחלט של אש"ף מירדן, ובכך הסתיים ניסיונם להקים מוקד כוח מתחרה בתוך הממלכה ההאשמית.
- טנקים סוריים ניסו להתערב לטובת אש"ף אך נאלצו לסגת לאחר שנתקלו בהתנגדות ירדנית ובאיום של התערבות ישראלית.
- המעבר ללבנון הוביל ישירות לערעור היציבות של הממשלה הלבנונית ולהקמתה המאוחרת של מובלעת טרור בדרום.
חשיבות ליציבות האזורית ולישראל
עבור מדינת ישראל, אירועי ספטמבר השחור והמעבר ללבנון לאחר מכן ייצגו תפנית אסטרטגית מ"החזית המזרחית" ל"חזית הצפונית". גירוש פת"ח מירדן נראה תחילה כניצחון ליציבות האזורית, אך ריכוז הכוח המיליטנטי בלבנון יצר סביבה ביטחונית נפיצה יותר. הדבר הצריך מספר מבצעים צבאיים ישראליים מרכזיים, בהם מבצע ליטני ב-1978 ומלחמת לבנון ב-1982, כדי לטפל באיומים הנובעים משטח לבנון. הסכסוך הוכיח כי מדינות מארחות שילמו לעיתים קרובות מחיר כבד על מתן מקלט לקבוצות מיליטנטיות לא-מדינתיות.
בסופו של דבר, ספטמבר השחור משמש כתזכורת היסטורית למתיחות המובנית בין שאיפות המיליטנטיות הפלסטינית לבין הריבונות של מדינות ערב המארחות. הוא הוכיח כי נוכחות פת"ח נתפסה לעיתים קרובות כאיום לא רק על ישראל, אלא על כל מדינה שתיעדפה את יציבותה הפנימית ואת שלטון החוק. מורשת הסכסוך הזה ממשיכה להשפיע על הגיאופוליטיקה של המזרח התיכון, ומדגישה את האתגרים שבשילוב שחקנים לא-מדינתיים במסגרות דיפלומטיות אזוריות. התבוסה בירדן אילצה את פת"ח להפוך לישות בינלאומית ומבוצרת יותר בתוך הוואקום הפוליטי הלבנוני.