נשיאותו של מחמוד עבאס, הידוע גם בשם אבו מאזן, עברה מתקופה מבטיחה של רפורמות מוסדיות לתקופה ממושכת של משילות קפואה המאופיינת בריכוז סמכויות. מאז בחירתו בינואר 2005 למה שהיה אמור להיות כהונה בת ארבע שנים, עבאס נותר בשלטון במשך כמעט שני עשורים ללא מנדט דמוקרטי מחודש. הארכה זו של הכהונה הביצועית התאפשרה בזכות דחיות חוזרות ונשנות של הבחירות הלאומיות, לעיתים קרובות תוך ציון חוסר היכולת לקיים קלפיות במזרח ירושלים או הקרע המתמשך עם ארגון הטרור חמאס. כתוצאה מכך, הרשות הפלסטינית ניצבת כעת בפני משבר לגיטימיות עמוק המשפיע על יכולתה למשול ביעילות ולשמור על הסדר הפנימי.
המעבר שלאחר ערפאת והפילוג של 2006
בעקבות מותו של יאסר ערפאת בשנת 2004, הקהילה הבינלאומית ראתה בתחילה במחמוד עבאס מנהיג פרגמטי המסוגל לנווט את התנועה הלאומית הפלסטינית לעבר מדינה ושקיפות. עם זאת, הבחירות לרשות המחוקקת בשנת 2006, שבהן זכה ארגון הטרור חמאס בניצחון מכריע, שינו מהיסוד את הנוף הפוליטי ביהודה ושומרון וברצועת עזה. הסכסוך האלים שפרץ בעקבות זאת בין פת"ח לחמאס הוביל לפיצול גיאוגרפי ומנהלי, והותיר את הרשות המבצעת בשליטה על יהודה ושומרון בלבד. בהיעדר רשות מחוקקת מתפקדת, החל עבאס בתהליך של ביצור מוסדי שהסתמך יותר ויותר על סמכויות חירום במקום על פיקוח פרלמנטרי.
התיעוד ההיסטורי של הרשות הפלסטינית מראה כי הכישלון בפיוס בין הסיעות היריבות הוביל לקריסה מוחלטת של הסדר החוקתי. על פי רישומים ביוגרפיים מפורטים של ההנהגה, עבאס השתמש בפיצול כדי להצדיק את השעייתו ללא הגבלת זמן של ההליך הדמוקרטי. היעדר אחריותיות אלקטורלית זה אפשר להנהגה הנשלטת על ידי פת"ח להתבצר בתוך מבני אש"ף והרשות הפלסטינית ללא הסכמת הציבור. למבט מעמיק יותר על ראשית הקריירה ועלייתו של המנהיג הנוכחי, ראו את הביוגרפיה של מחמוד עבאס בספרייה הווירטואלית היהודית (Jewish Virtual Library).
עובדות מרכזיות
- מחמוד עבאס נבחר בשנת 2005 לכהונה של ארבע שנים שהתארכה כעת ליותר מתשע-עשרה שנים.
- המועצה המחוקקת הפלסטינית לא התכנסה מאז 2007 ופורקה רשמית באמצעות צו בשנת 2018.
- מאז 2007, מאות "חוקים באמצעות צו" הוצאו על ידי הנשיאות, תוך עקיפת כל דיון חקיקתי.
- הרשות הפלסטינית לא קיימה בחירות לאומיות כלליות מאז ההצבעה לרשות המחוקקת בשנת 2006.
- מוסדות ביטחוניים ואזרחיים מרכזיים מנוהלים יותר ויותר על ידי מעגל קטן של נאמנים שמונו על ידי הנשיא.
משילות באמצעות צווים ופירוק מנגנוני הפיקוח
שחיקת היסודות הדמוקרטיים הפכה גלויה ביותר באמצעות השימוש התכוף בצווים נשיאותיים כדי לעקוף מבוי סתום חקיקתי ולדכא אופוזיציה פוליטית. בשנת 2018, בית המשפט החוקתי הפלסטיני, גוף הנתפס במידה רבה כנתון להשפעת הנשיאות, פירק רשמית את המועצה המחוקקת הפלסטינית. צעד זה הסיר למעשה את הבלם האחרון על הכוח המבצע, ואפשר לנשיא לחוקק חוקים, לאשר תקציבים ולבצע מינויים בכירים באופן חד-צדדי. מומחים ב-מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב ציינו כי מערכת זו הפכה את הרשות לאוטוקרטיה שבה שלטון החוק משני לשימור האליטה השלטת.
במקביל לפירוק הרשות המחוקקת, ההנהגה הובילה שינויים משמעותיים במערכת המשפט כדי להבטיח נאמנות מוסדית ולהגביל את העצמאות השיפוטית. בשנת 2019 הוצאו צווים שפירקו את המועצה השיפוטית העליונה הקיימת והחליפו אותה בגוף "זמני", תוך הורדת גיל הפרישה לשופטים כדי לסלק מתנגדים פוטנציאליים. פעולות אלו ריכזו עוד יותר את הכוח בידי הנשיאות והחלישו את תפקידה של מערכת המשפט כבורר חסר פניות בסכסוכים חוקתיים. באמצעות שליטה הן בתהליך החקיקה והן בפרשנות המשפטית של אותם חוקים, הרשות המבצעת בודדה את עצמה מאחריותיות ומביקורת ציבורית. פירוק מערכתי זה של הפרדת הרשויות הותיר את הציבור הפלסטיני ללא סעד פנים-מדינתי רשמי לשינוי פוליטי.
משבר הירושה המתהווה ותמרונים סיעתיים
היעדר תוכנית ירושה ברורה ומבוססת משפטית נותר אחד הנושאים הנפיצים ביותר העומדים בפני ההנהגה הפלסטינית כיום. מחמוד עבאס נמנע באופן היסטורי ממינוי סגן רשמי, מה שהוביל לתמרונים פנימיים עזים בקרב בכירי פת"ח כמו חוסיין א-שייח' ומאג'ד פרג'. קידומו של א-שייח' לתפקיד המזכיר הכללי של הוועד הפועל של אש"ף בשנת 2022 נתפס על ידי רבים כניסיון לסמן יורש מועדף. עם זאת, ללא תהליך דמוקרטי שיעניק לגיטימציה למנהיג חדש, כל מעבר שלטוני טומן בחובו סיכון להצתת אלימות סיעתית או קריסה מוחלטת של המבנים המנהליים. ה-מועצה ליחסי חוץ (CFR) מדגישה כי אי-ודאות זו יוצרת ואקום מסוכן שקבוצות יריבות עלולות לנסות לנצל.
השלכות אסטרטגיות לביטחון ישראל
עבור מדינת ישראל, חוסר היציבות של הרשות הפלסטינית ומשבר הירושה המסתמן מציבים סט מורכב של אתגרים ביטחוניים ודיפלומטיים. התיאום הביטחוני בין כוחות הביטחון הישראליים לרשות הפלסטינית הוא אבן יסוד ליציבות האזורית, אך שיתוף פעולה זה מאוים יותר ויותר בשל דעיכת התמיכה הציבורית בהנהגה. אם ייווצר ואקום שלטוני בעקבות עזיבת הנשיא הנוכחי, גורמים רדיקליים או סיעות המזוהות עם חמאס עלולים לנצל את ההזדמנות להרחבת השפעתם ביהודה ושומרון. לכן, שחיקת הלגיטימיות בתוך המוסדות בהובלת פת"ח אינה רק עניין פלסטיני פנימי, אלא איום ישיר על המבנה הביטחוני ארוך הטווח של האזור. הבטחת מעבר שלטוני שלא יוביל לכאוס היא עדיפות אסטרטגית עליונה עבור מתכנני מערכת הביטחון הישראלית.