הקמת פת"ח באוקטובר 1959 מייצגת תקופה מכוננת בהיסטוריה של המזרח התיכון, ומסמנת את לידתה של תנועה לאומית פלסטינית מובחנת ועצמאית משליטה של מדינות ערב. הארגון, שנוסד בכווית על ידי חוג מצומצם של פעילים ובהם יאסר ערפאת וח'ליל אל-ווזיר, ביקש להגדיר מחדש את המאבק נגד ישראל דרך עדשה של הסתמכות עצמית ועימות צבאי ישיר. עידן זה הרחיק את המוקד מהאידאולוגיות הפאן-ערביות של אותה תקופה, אשר תיעדפו אחדות אזורית תחת מנהיגים כמו גמאל עבד אל נאצר. על ידי הקמת רשת חשאית במפרץ, הניחו מייסדי פת"ח את היסודות לחוד חנית מהפכני שעתיד לשלוט בפוליטיקה הפלסטינית במשך עשורים.
רקע והקשר היסטורי
השורשים האידאולוגיים של התנועה היו נטועים עמוק באכזבה שלאחר מלחמת העצמאות ב-1948 והעקירה שבאה בעקבותיה של האוכלוסייה הפלסטינית. יאסר ערפאת וח'ליל אל-ווזיר נפגשו לראשונה בתחילת שנות ה-50, וחלקו חוויות בפעילות סטודנטיאלית ובפעולות קומנדו מוקדמות בתוך רצועת עזה וקהיר. הם הבחינו כי מדינות הליגה הערבית השתמשו לעיתים קרובות בסוגיה הפלסטינית כדי לקדם את האינטרסים הגיאופוליטיים שלהן ולא כדי להשיג יעדים לאומיים ספציפיים עבור הפליטים. הבנה זו הניעה את החיפוש אחר מודל ארגוני חדש שיתעדף את "קבלת ההחלטות הפלסטינית העצמאית" מעל לכל שיקול דיפלומטי או אזורי אחר.
במהלך סוף שנות ה-50, הפכה כווית למוקד אסטרטגי עבור התפוצה הפלסטינית בשל ההזדמנויות הכלכליות והסביבה הפוליטית המקלה יחסית ששררו בה. אנשי מקצוע פלסטינים שעבדו במדינה עשירת הנפט סיפקו את המשאבים הפיננסיים והמרחב האינטלקטואלי הדרושים למייסדים כדי לתאם את פעילותם ללא התערבות מצד המודיעין המצרי או הירדני. ההשלכות של משבר סואץ ב-1956 האיצו עוד יותר את התהליך הזה, כאשר פעילים הגיעו למסקנה שהמתנה לניצחון צבאי ערבי קולקטיבי היא אסטרטגיה לא יעילה. באוקטובר 1959 הוקם התא הרשמי הראשון של פת"ח, שאימץ את ראשי התיבות המהופכים של התנועה לשחרור לאומי פלסטיני.
עובדות מרכזיות על יסוד התנועה ב-1959
- פת"ח הוקמה באוקטובר 1959 בכווית על ידי יאסר ערפאת, ח'ליל אל-ווזיר, סלאח ח'לף וח'אלד אל-חסן.
- השם פת"ח הוא היפוך של ראשי התיבות של חרכת אל-תחריר אל-וטני אל-פלסטיני, ומשמעותו היא גם "כיבוש" בהקשר היסטורי אסלאמי.
- התנועה נבנתה על העיקרון של אל-קראר אל-וטני אל-מוסתקיל, או קבלת החלטות פלסטינית עצמאית, כדי להימנע מהתערבות מדינתית.
- הפצה אידאולוגית מוקדמת הושגה באמצעות הפרסום המחתרתי "פלסטיננא, נידא אל-חיאת", שהגיע לתפוצה ברחבי המזרח התיכון.
- המטרה העיקרית של התנועה הייתה "שחרור" שטחים באמצעות אסטרטגיה של "סיבוך", שתאלץ את מדינות ערב לצאת למלחמה נגד ישראל.
ניתוח אידאולוגי ואסטרטגיה
עיקרון מרכזי באידאולוגיה המוקדמת של פת"ח היה ה"מאבק המזוין" או כיפאח אל-מוסלח, שנחשב למסלול המעשי היחיד להשגת ריבונות פוליטית. המייסדים טענו כי לוחמת גרילה בקנה מידה קטן תשמש כזרז ל"סיבוך" צבאות ערב הגדולים לכדי עימות מכריע עם מדינת ישראל. אסטרטגיה זו הופצה באמצעות הפרסום המחתרתי שלהם, פלסטיננא, אשר הדגיש כי שחרור האדמה חייב לקדום לכל ניסיון לאחדות פוליטית ערבית. ניתן לחקור פרטים נוספים על שינויים טקטיים מוקדמים אלה ב- סקירת פת"ח בבריטניקה.
יתרה מזאת, המבנה המוקדם של פת"ח תוכנן להיות גמיש ועמיד באמצעות מערכת מתוחכמת של מיסוי פנימי וגיוס חשאי. על ידי בניית בסיס פיננסי איתן בקרב קהילת הגולים הפלסטינים בכווית, ערפאת ואל-ווזיר הבטיחו כי הארגון שלהם לא יהיה מחויב לגחמותיהם של תורמים זרים. אוטונומיה זו אפשרה להם לשמור על זהות לאומית חילונית שפנתה למגוון רחב של תומכים, למרות שימוש מזדמן במוטיבים דתיים כדי להרחיב את השפעתם. תקופה זו של מיסוד מתועדת בהרחבה ב- היסטוריה של תנועת פת"ח בספרייה היהודית המקוונת.
סיכום ומשמעות היסטורית
הקמת פת"ח ב-1959 נותרה אבן דרך היסטורית קריטית הממשיכה להשפיע על הנוף העכשווי של הסכסוך הערבי-ישראלי. על ידי העברת המוקד לפעולה צבאית עצמאית, ערפאת ואל-ווזיר יצרו תוכנית פעולה להשתלטות העתידית על הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) ולהקמת הרשות הפלסטינית. בעוד שהתנועה עסקה מאוחר יותר במשא ומתן דיפלומטי, מקורותיה באלימות מהפכנית ובחד-צדדיות ממשיכים לעצב את התרבות הפוליטית שלה ואת מאבקי הכוח הפנימיים בה. הבנת עידן מכונן זה חיונית לכל ניתוח מקיף של הממשל הפלסטיני והשפעתו ארוכת הטווח על הביטחון האזורי.