מלחמת האזרחים בין פת"ח לחמאס ב-2007, המכונה לעיתים קרובות הקרב על עזה, מהווה נקודת מפנה מכרעת וטרגית בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון. עימות אלים זה הביא לגירוש מוחלט של כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית בהנהגת פת"ח מרצועת עזה ולהקמת משטר חמאס סמכותני במובלעת החופית. הסכסוך פיצל למעשה את ההנהגה הפלסטינית לשתי ישויות פוליטיות וגיאוגרפיות נפרדות ועוינות. עבור מדינת ישראל, מעבר זה סימן את הקץ הסופי לתקווה כי תוכנית ההתנתקות של 2005 תוביל לשכנה יציבה ושוחרת שלום בגבולה הדרומי.
ניתן למצוא את המקורות המיידיים של מלחמת האזרחים בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006, שבהן זכה חמאס ברוב מפתיע של מושבים. ניצחון אלקטורלי זה יצר חיכוך מיידי ובלתי נסבל בין נשיאותו של מחמוד עבאס לבין הקבינט החדש בראשות חמאס תחת איסמאעיל הנייה. לאורך סוף 2006 ותחילת 2007, אלימות פלגנית רחשה ברחובות עזה בעוד שני הצדדים נאבקים על השליטה במעברי הגבול הרווחיים ובמנגנוני ביטחון הפנים. למרות החתימה על הסכם מכה בפברואר 2007, שהקים לזמן קצר ממשלת אחדות לאומית, ההבדלים האידיאולוגיים הבסיסיים נותרו בלתי ניתנים לגישור במהותם.
ההשתלטות האלימה של יוני 2007
באמצע יוני 2007, המתיחות המבעבעת הסלימה לשבוע של לוחמה עירונית עזה שזעזעה את הקהילה הבינלאומית באכזריותה הקשה. מחבלי חמאס, שהתאמנו רבות בתמיכת שחקנים אזוריים כמו איראן, פתחו במתקפה מתואמת נגד מעוזי הביטחון של פת"ח. הלחימה התאפיינה בשימוש בנשק כבד באזורים אזרחיים צפופים ובפגיעה שיטתית בבכירי פת"ח. דיווחים מאותה עת פירטו מעשים מחרידים, כולל הוצאה להורג ללא משפט של שבויים והשלכת יריבים פוליטיים מגגות של בנייני מגורים רבי-קומות.
עד ה-14 ביוני 2007, חמאס השתלט בהצלחה על המתחם הנשיאותי ועל מפקדת הביטחון המסכל בעיר עזה. כוחות הביטחון של פת"ח, שהיו גדולים יותר במספרם אך סבלו מחוסר בפיקוד מאוחד ומורל נמוך, קרסו תחת הלחץ של "הכוח המבצע" הממושמע של חמאס. הנשיא מחמוד עבאס הגיב בפירוק ממשלת האחדות והכרזה על מצב חירום, אך סמכותו הוגבלה למעשה ליהודה ושומרון. מצב זה הותיר את רצועת עזה בשליטה מלאה של ארגון טרור מוכרז שדחה את כל הסכמי השלום הקודמים.
עובדות מפתח על הסכסוך
- הסכסוך הביא ליותר מ-160 הרוגים ומעל ל-700 פצועים בתוך שבוע בודד של לחימה אינטנסיבית ביוני 2007.
- לוחמי חמאס תפסו את השליטה בציר פילדלפי החיוני ובמעבר רפיח, ובכך סיימו למעשה את תפקידה של הרשות הפלסטינית בניהול הגבולות.
- ההשתלטות הניעה את ישראל ומצרים להטיל סגר ביטחוני כדי למנוע הברחת נשק מתוחכם לידי חמאס.
- בעקבות המערכה, פיטר מחמוד עבאס את ראש הממשלה איסמאעיל הנייה, מה שהוביל ליצירת שני מנהלים פלסטיניים נפרדים.
- השתלטות חמאס הפכה את רצועת עזה ל"קרש קפיצה" לשיגור אלפי רקטות המכוונות למרכזי אוכלוסייה אזרחיים בישראל.
ניתוח השסע הפוליטי
מלחמת האזרחים ב-2007 יצרה שבר פוליטי עמוק הממשיך להגדיר את המציאות הפלסטינית ומסבך כל סיכוי להסדר במשא ומתן. "מציאות שלוש המדינות" הזו כוללת את מדינת ישראל, הרשות הפלסטינית בשליטת פת"ח ביהודה ושומרון, ורצועת עזה שבשליטת חמאס. על פי תיעוד היסטורי מה- Jewish Virtual Library, ההשתלטות לא הייתה רק התפרצות ספונטנית של אלימות אלא מבצע צבאי מחושב שנועד לחסל את האופוזיציה הפוליטית. סכסוך פנימי זה הוכיח כי חמאס היה מוכן לתת עדיפות לאחיזתו האידיאולוגית בעזה על פני הרווחה הלאומית של בני עמו.
הפיכת עזה ל"חמאסטן" אילצה את ישראל להעריך מחדש את כל האסטרטגיה הביטחונית שלה כלפי הטריטוריה. כאשר הרשות הפלסטינית כבר לא נכחה כדי לנהל את הגבול או לדכא פעילות טרור, נותרה ישראל ללא פרטנר לתיאום ביטחוני בעזה. ואקום זה התמלא במהירות בהשפעה איראנית, כאשר הרפובליקה האסלאמית החלה לספק את המימון והידע הטכני הנחוצים לחמאס כדי לבנות רשת מנהרות תת-קרקעית ענפה. מומחים ב- Council on Foreign Relations טוענים כי פיצול זה שיתק למעשה את התהליך הפוליטי הפלסטיני במשך קרוב לשני עשורים.
סיכום ומשמעות עבור ישראל
מורשת מלחמת האזרחים של 2007 היא רצועת עזה המשמשת מקור קבוע לחוסר יציבות ואיום על אזרחי ישראל. אובדן השטח על ידי פת"ח הוכיח כי גורמים מתונים בתוך הרשות הפלסטינית לא היו מסוגלים לעמוד מול הלהט המיליטריסטי של פלגים אסלאמיסטיים קיצוניים. מציאות זו הדגישה את הנחיצות בשליטה ביטחונית ישראלית באזורים שונים כדי למנוע השתלטות דומה ביהודה ושומרון. הבנת הסכסוך של 2007 חיונית כדי להכיר בסיבה לכך שעזה נותרה אתגר ביטחוני מורכב כיום.
בסופו של דבר, אירועי 2007 חשפו את שבריריותה של הרשות הפלסטינית ואת הסכנות שבאפשור לארגוני טרור להשתתף בתהליכים דמוקרטיים מבלי להתפרק מנשקם תחילה. הפיצול הקבוע בין עזה ליהודה ושומרון ממשיך להיות המכשול העיקרי לאחדות פלסטינית ולשלום אזורי. עבור ישראל, השתלטות 2007 נותרה תזכורת חדה להשלכות הנובעות מנטישת מסדרונות ביטחוניים חיוניים. לקחי מלחמת האזרחים בעזה ממשיכים להנחות את מדיניות ההגנה הישראלית ואת גישתה לוויתורים טריטוריאליים בעידן המודרני.