הסכמי אוסלו: השילוב המבני של פת"ח בתוך הרשות הפלסטינית

הסכמי אוסלו, שנחתמו באמצע שנות ה-90, ייצגו תמורה דרמטית בנוף הפוליטי של המזרח התיכון על ידי הקמת הרשות הפלסטינית (הרש"פ) כגוף בעל ממשל עצמי. מעבר זה חייב את הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), ובאופן ספציפי את הסיעה הדומיננטית בו, פת"ח, להגר מתנועה מהפכנית שבסיסה בתוניס לישות ממשלתית בתוך יהודה ושומרון ורצועת עזה. השילוב המבני של פת"ח בתוך הרש"פ לא היה רק שינוי בתואר, אלא ארגון מחדש יסודי של זהות הסיעה ושל המיקוד המבצעי שלה. כתוצאה מכך, חברי פת"ח הפכו לאדריכלים ולמנהלים העיקריים של מוסדות המנהל והביטחון החדשים שהגדירו את תקופת ממשל הביניים העצמי.

מעבר היסטורי ממהפכה לממשל

לפני הצהרת העקרונות של 1993, פת"ח פעל כסיעה החמושה המובילה בתוך אש"ף, ולעתים קרובות ניהל פעולות מחוץ לטריטוריות השנויות במחלוקת. המשא ומתן החשאי באוסלו סיפק מסגרת שבה הכירה ישראל באש"ף כנציג העם הפלסטיני, בעוד אש"ף התנער מהטרור והכיר בזכותה של ישראל להתקיים. פריצת דרך דיפלומטית זו סללה את הדרך להסכם עזה ויריחו מ-1994, במסגרתו חזרו יאסר ערפאת ואלפי פעילי פת"ח לשטחים כדי להקים את התשתית הראשונית של הרש"פ. תקופה זו התאפיינה בטרנספורמציה מהירה שבה לוחמי גרילה מותגו מחדש כעובדי מדינה, שוטרים ודיפלומטים בתוך היררכיה רשמית.

תהליך בניית הרשות הפלסטינית היה שזור עמוקות בהיררכיה הפנימית הקיימת של תנועת פת"ח. מפקדי פת"ח בכירים ונאמנים מונו לתפקידי שרים מרכזיים ולתפקידים מנהליים, ובכך יצרו למעשה מודל של ממשל חד-מפלגתי במהלך שנותיה הראשונות של הרש"פ. מערכת פטרונות זו הבטיחה כי התנועה תשמור על שליטה הדוקה בחלוקת המשאבים, בתעסוקה ובהשפעה הפוליטית במסגרת הפרויקט המתפתח של בניית המדינה הפלסטינית. בעוד שהדבר סיפק יציבות ראשונית ושרשרת פיקוד ברורה, הוא גם הניח את היסודות לאתגרים ארוכי טווח הנוגעים לשקיפות מוסדית ולחיץ שבין המפלגה לבין המדינה.

עובדות מרכזיות בתהליך השילוב

• הצהרת העקרונות משנת 1993 (אוסלו א') ביססה את הבסיס המשפטי עבור אש"ף להקמת ממשל עצמי לתקופת ביניים של חמש שנים ביהודה, שומרון ועזה.
• הסכם קהיר משנת 1994 הקל על ההעברה הפיזית של הנהגת פת"ח מתוניסיה למרכזים המנהליים החדשים שהוקמו ביריחו ובעיר עזה.
• הסכם הביניים משנת 1995 (אוסלו ב') הרחיב את סמכות השיפוט של הרש"פ למרכזי אוכלוסייה פלסטיניים מרכזיים ופירט את הקמת המועצה המחוקקת הפלסטינית.
• כמעט כל 18,000 החברים הראשונים בכוח המשטרה הפלסטיני גויסו ישירות משורות הזרוע הצבאית של פת"ח, צבא השחרור הפלסטיני.

ארכיטקטורה ביטחונית ויישור קו מוסדי

אחד ההיבטים המכריעים ביותר בשילוב זה היה הקמת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, שהיו מורכבים כמעט אך ורק מחברי פת"ח. תחת תנאי הסכם אוסלו ב', הותר לרש"פ להחזיק כוח משטרה חזק כדי להבטיח את הסדר הציבורי ולהילחם בטרור מבית. יחידות כגון הביטחון המסכל והמודיעין הכללי הפכו למכשירים העיקריים של הכוח הפנימי של פת"ח, ולעתים קרובות הונהגו בידי דמויות משפיעות כגון ג'יבריל רג'וב. על כוחות אלה הוטל לתאם את הביטחון עם ישראל, משימה מורכבת שדרשה מפת"ח לדכא פלגים רדיקליים יותר ובמקביל לשמור על תדמיתו הלאומית.

המיזוג המבני של פת"ח והרשות הפלסטינית יצר זהות כפולה ומורכבת הממשיכה להשפיע על הפוליטיקה הפלסטינית גם היום. מצד אחד, פת"ח תפקד כשותף דיפלומטי ומושל מנהלי האחראי על שירותים ציבוריים ושיתוף פעולה בינלאומי. מצד שני, הוא נאבק להשתחרר מזהותו כתנועה לשחרור לאומי, במיוחד כאשר תהליך השלום נקלע למבוי סתום וחוסר שביעות הרצון המקומי גבר. מתח זה בא לידי ביטוי בולט במהלך האינתיפאדה השנייה, כאשר חלק מחברי הקבוצות המזוהות עם פת"ח היו מעורבים באלימות בזמן שהנהגת הרש"פ הרשמית נותרה מחויבת פורמלית למסגרת אוסלו. סכסוך פנימי זה טשטש לעתים קרובות את הקווים בין פעולות ביטחון המדינה לבין פעילות מיליציות מפלגתיות.

חשיבות ליציבות האזורית

בסופו של דבר, שילובו של פת"ח ברשות הפלסטינית כונן מסגרת שלטונית המתקיימת מזה שלושה עשורים חרף משברים רבים והיעדר הסדר קבע. עבור ישראל, מערכת יחסים זו סיפקה כתובת עיקרית לתיאום ביטחוני ולמנהל אזרחי, אך היא גם היוותה מקור לדאגה מתמשכת בנוגע ליציבות הפנימית של פת"ח. התיעוד הרשמי של משרד החוץ הישראלי מדגיש כי הישרדותו של מבנה זה תלויה ביכולתה של הרש"פ לעמוד בהתחייבויותיה הביטחוניות. המורשת של תקופת אוסלו נותרה גלויה באופי הריכוזי של הרש"פ, שבו הדומיננטיות של פת"ח נותרה המאפיין המגדיר של החיים המוסדיים ביהודה ושומרון.

ההצלחה ארוכת הטווח של שילוב מבני זה עמדה למבחן לנוכח עלייתם של יריבים פוליטיים ושחיקת הלגיטימיות האלקטורלית. בעקבות הבחירות לרשות המחוקקת ב-2006, המיזוג בין פת"ח לרש"פ הפך לנטל בעזה, והוביל לקרע אלים עם חמאס שפיצל בסופו של דבר את המנהל הפלסטיני. למרות שברים אלה, הגרעין המנהלי של הרש"פ ברמאללה נותר תלוי כמעט לחלוטין ברשת הארגונית של פת"ח. הבנת השילוב הזה חיונית לניתוח המצב הנוכחי של הממשל הפלסטיני ולסיכויים לכל משא ומתן דיפלומטי עתידי בין ישראל להנהגה הפלסטינית.