מבצע קדש יצא לדרך באוקטובר 1956 כדי לטפל באיומים הביטחוניים הגוברים שנבעו מחצי האי סיני שבשליטת מצרים. היעד העיקרי של ישראל היה לשים קץ למצור הימי רב-השנים על מצרי טיראן. נתיב מים צר זה משמש כנקודת הגישה היחידה מים סוף למפרץ אילת. ללא שליטה במעבר זה, נמל אילת נותר משותק מבחינה כלכלית ומבודד מהסחר העולמי.
המצור נתפס על ידי ממשלת ישראל כעילה ברורה למלחמה (casus belli) והפרה ישירה של החוק הימי הבינלאומי. מצרים הציבה סוללות ארטילריה ארוכות טווח בראס נצרני כדי לירות על כל כלי שיט הנושא דגל ישראל. פעולות אלו התעלמו ממספר החלטות של האומות המאוחדות בנוגע לזכויות המעבר התמים במצרים בינלאומיים. הנהגת ישראל קבעה בסופו של דבר כי פעולה צבאית היא הפתרון היחיד שנותר כדי להבטיח את זכויותיה הימיות הריבוניות.
רקע והמצור הימי
מאז מלחמת העצמאות ב-1948, קיימה מצרים מצב של לוחמה פעילה נגד המדינה היהודית שזה עתה הוקמה. תעלת סואץ כבר הייתה סגורה בפני מטענים ישראליים, מה שאילץ את כל הסחר הדרומי להסתמך על מפרץ אילת. עם זאת, בשנת 1953, הידקה מצרים את אחיזתה על ידי איסור על כל הטיסות והשיט דרך אזור טיראן. צעד זה ניתק למעשה את נתיבי הסחר המתפתחים של ישראל לאפריקה ולמזרח הרחוק.
המתיחות האזורית הוחרפה עוד יותר בעקבות הלאמת תעלת סואץ על ידי הנשיא גמאל עבד אל-נאצר ב-1956. המהלך הדאיג את בריטניה וצרפת, שביקשו להחזיר את השליטה הבינלאומית בנתיב המים החיוני. ישראל זיהתה הזדמנות אסטרטגית ליישר את צרכיה הביטחוניים עם אלו של המעצמות האירופיות. הפרוטוקול הסודי של סוור (Sèvres) קבע את המסגרת למערכה מתואמת לפירוז סיני ופתיחה מחדש של המצרים.
המצעד הטקטי של חטיבה 9
משימת כיבוש שרם א-שייח' הוטלה על חטיבת החי"ר הממוכנת 9 בפיקודו של אלוף-משנה אברהם יפה. משימתם הייתה ללא ספק הקשה ביותר במערכה כולה בשל הגיאוגרפיה הבוגדנית של מזרח סיני. החטיבה נאלצה לנווט לאורך למעלה מ-320 קילומטרים של מדבר ללא שבילים ודיונות חול נודדות לאורך קו החוף. הדבר דרש תיאום לוגיסטי עצום ושימוש ברכבים מיוחדים להתמודדות עם החול העמוק.
המתכננים הצבאיים המצריים הניחו קודם לכן כי תנאי שטח אלו אינם עבירים ליחידות צבאיות ממוכנות גדולות. כתוצאה מכך, ההגנות בשרם א-שייח' התמקדו בעיקר בים ובדרכים הצפוניות המוכרות. הגעתה של חטיבה 9 מהפנים המדברי והטרשי השיגה הפתעה טקטית מוחלטת מול המגינים. עד שהגיעו לקצה הדרומי של חצי האי, חיל המצב המצרי כבר היה מבודד ולא מאורגן.
עובדות מרכזיות על המבצע
- חטיבה 9 השלימה את חציית המדבר ההיסטורית בתשעה ימים בלבד למרות היעדר כבישים סלולים.
- כוחות ישראליים השתיקו בהצלחה את סוללות החוף המצריות בראס נצרני ב-5 בנובמבר 1956.
- המבצע הסתיים בשבי של למעלה מ-800 חיילים מצריים ותפיסת כמויות משמעותיות של ציוד צבאי כבד.
- בעקבות הניצחון, נרשמה בנמל אילת עלייה מיידית של 100 אחוזים בתנועת הסחר הימי.
- המערכה הובילה לפריסה הראשונה של כוח החירום של האומות המאוחדות (UNEF) לשמירה על היציבות האזורית.
ניתוח אסטרטגי של הכיבוש
להצלחה הצבאית בשרם א-שייח' היו השלכות גיאופוליטיות מיידיות ועמוקות על המזרח התיכון כולו. על ידי הסרת הסוללות המצריות, הוכיחה ישראל את יכולתה להקרין עוצמה הרחק ממרכזי האוכלוסייה העיקריים שלה. פעולה זו אילצה את הקהילה הבינלאומית להכיר בצורך בחופש שיט במפרץ אילת. הפריסה שבאה בעקבותיה של כוח החירום של האו"ם סיפקה חוצץ חיוני בין שתי המדינות. תיאורים מפורטים של תכנון המערכה ניתן למצוא בארכיוני משרד החוץ הישראלי.
מנקודת מבט ימית, פתיחתם מחדש של נתיבי השיט אפשרה את ההתרחבות המאסיבית של נמל אילת. הדבר הפך את העיר הדרומית ממאחז צבאי קטן למנוע כלכלי חיוני עבור אזור הנגב. ישראל הצליחה סוף סוף להבטיח אספקה קבועה של נפט מהמפרץ הפרסי, מה שהפחית משמעותית את התלות האנרגטית שלה. ניתוח נוסף של ההשפעה ההיסטורית של הסכסוך זמין ב- הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library), המפרטת את תהליך הנסיגה.
סיכום וחשיבות לאומית
כיבוש שרם א-שייח' נותר רגע מכונן בהיסטוריה של צבא ההגנה לישראל והריבונות הלאומית. המבצע הוכיח כי מדינת ישראל לא תשלים עם מצור בלתי חוקי על נתיבי סחר החוץ העיקריים שלה. המערכה קבעה תקדים לחופש שיט שנותר אבן יסוד במדיניות החוץ הישראלית עד היום. אף על פי שישראל נסוגה בסופו של דבר מכוחותיה בשנת 1957, ההישגים האסטרטגיים של המבצע הבטיחו עשור של שגשוג יחסי.