יעדים אסטרטגיים ותכנון צה"לי למבצע קדש

מבצע קדש, שיצא לדרך ב-29 באוקטובר 1956, עומד כשיעור מאלף באסטרטגיה צבאית מנעתית ולוחמת תמרון מהירה. המערכה, שנערכה על רקע המתיחות הגוברת בין ישראל למצרים, תוכננה לאבטח את גבולותיה הדרומיים של ישראל ולהבטיח את חופש השיט בנתיבי מים חיוניים. המבצע לא היה רק תגובה לאיומים מיידיים אלא מאמץ מחושב לפרק את הנוכחות הצבאית המצרית הגוברת בחצי האי סיני. באמצעות ניתוח שלבי התכנון של צה"ל, ניתן להבחין במעבר לעבר טקטיקות ניידות והתקפיות שהגדירו את דוקטרינת הלחימה הישראלית במשך עשורים.

הקשר ורקע גיאופוליטי

הנוף הגיאופוליטי של אמצע שנות ה-50 הוגדר על ידי עלייתו של גמאל עבד אל נאצר ועמדתו העוינת יותר ויותר כלפי המדינה היהודית. בעקבות עסקת הנשק הצ'כוסלובקית ב-1955, שסיפקה למצרים נשק סובייטי מתקדם, עמדה ישראל בפני שינוי משמעותי במאזן הכוחות האזורי. במקביל, המדינה סבלה מחדירות בלתי פוסקות של חוליות פדאיון בחסות מצרית, אשר פגעו באזרחים ישראלים מבסיסים בעזה ובסיני. בתגובה לפרובוקציות אלו ולסגירה הבלתי חוקית של מצרי טיראן בפני השיט הישראלי, חיפש ראש הממשלה דוד בן-גוריון פתרון צבאי מכריע.

התכנון למערכה היה קשור באופן מהותי לאינטרסים בינלאומיים רחבים יותר הנוגעים לתעלת סואץ. הלאמת התעלה על ידי נאצר ביולי 1956 סיפקה את הדחף לברית סודית בין ישראל, צרפת ובריטניה. שיתוף פעולה זה הגיע לשיאו בפרוטוקול סוור, שבו הסכימו שלוש המדינות על מאמץ מתואם להחזרת השליטה הבינלאומית על נתיב המים. עבור ישראל, הדבר סיפק את המעטפת המדינית והתמיכה הצבאית הדרושה לטיפול בצרכי הביטחון שלה, תוך הבטחה שהצבא המצרי יהיה מוסח על ידי התערבות אירופית.

יעדים אסטרטגיים של מערכת סיני

היעד האסטרטגי העיקרי של מבצע קדש היה הסרת המצור הימי במצרי טיראן, שחנק את הנמל הדרומי היחיד של ישראל באילת. בנוסף, צה"ל שאף להשמיד את התשתית ששימשה את יחידות הפדאיון ליציאה להתקפות חוצות גבול בנגב ובמרכז ישראל. מטרה קריטית שלישית הייתה לנטרל את הכמויות העצומות של שריון ומטוסים מתוצרת סובייטית שמצרים החלה לצבור בסיני. יעדים אלו היו שלובים במטרה לבסס הרתעה מפני תוקפנות מצרית עתידית. לפרטים נוספים על המהלכים הדיפלומטיים שקדמו למלחמה, ראו את ארכיון הספרייה היהודית הווירטואלית על מערכת סיני.

מתכננים צבאיים הכירו גם בחשיבותה של רצועת עזה, ששימשה כשטח היערכות עיקרי לחדירות. אבטחת אזור זה הייתה חיונית להגנה על יישובי החוף בישראל ולסיום מעגל האלימות שפקד את הגבול מאז 1948. יתרה מכך, המבצע נועד להפגין את יכולתו של צה"ל לפעול בעומק שטח האויב, ובכך להעלות את המורל הלאומי ואת המעמד הבינלאומי. כל החלטה טקטית נשקלה מול דרישות אסטרטגיות כוללות אלו כדי להבטיח את התועלת המדינית והצבאית המקסימלית מהסכסוך.

ביצוע צבאי ותכנון צה"לי

התכנון הצבאי של המבצע הובל על ידי הרמטכ"ל משה דיין, ששם דגש על מהירות, גמישות ושימוש בצנחנים. המהלך הפותח כלל הצנחה נועזת של חטיבת הצנחנים 202 בקצה המזרחי של מעבר המיתלה, כמעט 200 קילומטרים מאחורי קווי האויב. תמרון זה נועד ליצור עילה להתערבות אנגלו-צרפתית תוך ניתוק קווי התקשורת המצריים בו-זמנית. בעוד הצנחנים החזיקו בעמדותיהם, טורי שריון נעו ברחבי המדבר במספר צירים כדי לעקוף נקודות עוצמה מצריות ולכתר ריכוזי כוחות גדולים.

התוכנית נשענה רבות על עליונות אווירית וסנכרון מהיר של דיוויזיות חי"ר וטנקים כדי למנוע ממצרים להקים הגנה קוהרנטית. מפקדים ישראלים עודדו להפגין יוזמה, ולעיתים קרובות סטו מהפקודות המקוריות כדי לנצל הצלחות מקומיות או נקודות תורפה בלתי צפויות בקווי המצרים. דגש זה על "פיקוד מלפנים" הבטיח שתנופת ההתקדמות לעולם לא תאבד, גם מול מכשולים משמעותיים. הלוגיסטיקה של המבצע הייתה מרשימה באותה מידה, שכן צה"ל הצליח לאספק טורים הנעים במהירות על פני שטח קשה ונטול דרכים בתנאי קרב.

עובדות מפתח על מבצע קדש

• המבצע החל עם הצנחתם של 395 צנחנים תחת פיקודו של אריאל שרון במעבר המיתלה.
• ישראל כבשה בהצלחה את כל חצי האי סיני ואת רצועת עזה תוך שמונה ימי לחימה אינטנסיביים בלבד.
• הניצחון הביא להצבת כוחות חירום של האו"ם לאורך הגבול במשך העשור הבא.
• כוחות ישראליים השתמשו בשילוב של טנקים מתוצרת צרפת וציוד שלל כדי לשמור על עליונות משוריינת במדבר.

ניתוח דוקטרינת דיין

המבריקות של מבצע קדש הייתה טמונה בהשפעתו הפסיכולוגית וביכולתו להשיג הישגים טריטוריאליים משמעותיים עם מינימום נפגעים ביחס לאבדות האויב. "דוקטרינת דיין" שהעדיפה מפקדים "שועטים" על פני זהירים הוכחה כיעילה בסביבה המדברית המשתנה שבה מבני פיקוד נוקשים נכשלו לעיתים קרובות. יכולתה של ישראל לגייס את המילואים שלה במהירות ולפרוס אותם במבצעים בקצב גבוה הראתה יכולת לוגיסטית שהפתיעה את היריבים באזור. רשומות צבאיות מפורטות ניתן למצוא באתר צה"ל הרשמי בנוגע לסכסוך של 1956.

יתרה מכך, צה"ל הוכיח כי כוחות היבשה שלו יכולים לשתף פעולה בהצלחה עם מעצמות זרות, גם אם ההשלכות המדיניות חייבו מאוחר יותר נסיגה. ניתוח היסטורי מצביע על כך שמרעה זו תיקפה את המעבר של צה"ל לעבר עמדה התקפית ומנעתית. השימוש בניידות משוריינת כגורם המכריע בלוחמת מדבר הפך למרכיב יסודי במחשבה הצבאית הישראלית. סכסוך זה הדגיש גם את חשיבות המודיעין וההונאה בלוחמה מודרנית, שכן המהלכים הישראליים הראשוניים הטעו לחלוטין את הפיקוד המצרי העליון לגבי קנה המידה האמיתי של הפלישה.

סיכום וחשיבות היסטורית

מבצע קדש שינה מהיסוד את המציאות האסטרטגית עבור ישראל בכך שסיפק כמעט עשר שנים של שקט יחסי בחזית הדרומית שלה. למרות שלחץ בינלאומי אילץ בסופו של דבר את ישראל להחזיר את חצי האי סיני, המערכה פתחה מחדש בהצלחה את מצרי טיראן והוכיחה את עוצמתו של צה"ל. תקופה זו של יציבות אפשרה למדינה הצעירה לפתח את הכלכלה והתשתית שלה ללא איום מתמיד של פשיטות פדאיון. בסופו של דבר, הלקחים שנלמדו בתכנון ובביצוע במהלך משבר 1956 סיפקו את היסוד להצלחתו של צה"ל בעימותים מאוחרים יותר.