הסיקור מעזה נשען על כתבים מקומיים, נתונים רשמיים, תצלומים והסדרי גישה שהקוראים אינם יכולים תמיד לבדוק בעצמם. השאלות המרכזיות מעשיות: מי סיפק כל מספר או תמונה, מתי נאספו, האם מקור אחר מאשר אותם, ואילו תנאי דיווח עיצבו את התיאור.
קראו נתוני נפגעים תוך שימת לב לייחוס
חמאס שולט בעזה ובמשרד הבריאות הכפוף לו, מקור מרכזי למספרי ההרוגים המדווחים. על דיווח לנקוב בשם המשרד, לציין שחמאס שולט בו, לתארך את הנתון ולהבחין בין ספירת המשרד לבין מספר שאומת באופן עצמאי. השליטה הפוליטית של מקור רלוונטית להערכת דבריו, אך אינה מוכיחה כשלעצמה שכל מספר שגוי. הסקירה של ADL על כתבות חדשות בארצות הברית מצאה שדיווחים מוקדמים רבים שהסתמכו על המשרד לא ציינו לקוראים שחמאס שולט בו. הסקירה גם ממחישה מדוע הייחוס צריך להופיע בסמוך למספר ולא להיות קבור בהמשך הכתבה.
בדקו אם הנתון מונה מקרי מוות שנרשמו בבתי חולים, כולל אנשים שזהותם לא ידועה, מפריד בין לוחמים לאזרחים או מציג פילוח לפי גיל ומין. אלה קטגוריות שונות שאין להחליף ביניהן. השוו הודעות עוקבות ובררו לאיזו תקופה מתייחס הנתון: מספר שהועתק מדיווח קודם אינו ספירה חדשה. כאשר כלי תקשורת מצטטים אומדנים של גורמים ישראליים או גופים בינלאומיים, השוו את שיטותיהם ואת התאריכים, במקום להתייחס לקטגוריות שונות כאילו הן מדידות מתחרות של אותו דבר.
בדקו תמונות וכיתובים
תצלום מתעד סצנה בתוך גבולות המסגרת. לבדו הוא אינו מוכיח מי גרם לנזק, מי נכח במקום אחר או מה קרה לפני הלחיצה על המצלמה. בדקו בכיתוב מי צילם, מתי והיכן, ולמי מיוחס התיאור; השוו את התמונה לתצפיות ולדיווחים אחרים. סקירה של CAMERA משנת 2014 על גלריית תמונות של לוס אנג׳לס טיימס מנתה בשלב מסוים 75 תמונות ובחנה אם הכיתובים ציינו את חמאס או תיארו את תפקידו. זו ביקורת ממוקדת על גלריה מסוימת, והספירה שלה מתייחסת למועד הסקירה. היא ממחישה מדוע על הקוראים לבחון את הבחירה בתמונות ואת הכיתובים עצמם, במקום להסיק את כוונות כלי התקשורת מתמונה יחידה.
התחשבו במגבלות גישה ובלחצים
כתבים זרים לא קיבלו גישה עצמאית לעזה בתקופה המכוסה בדוח Freedom House לשנת 2025; לפי הדוח, מספר קטן נכנס מישראל עם כוחות צבא. הדוח מתאר גם את כללי הצנזורה והמגבלות הישראליים, שהם חלק מתנאי הדיווח ויש לציינם. גישה עם יחידה צבאית מאפשרת לתצפת על המסלול ועל המקומות שאליהם היחידה מגיעה; אין היא שקולה לתנועה עצמאית.
גם כתבים מקומיים מתמודדים עם מגבלות. במאי 2025 פרסמה הוועדה להגנת עיתונאים (CPJ) עדויות של עיתונאים מעזה שתיארו הפחדה ואיומים מצד אנשי מנגנוני הביטחון של חמאס, ובהם לחץ שלא לדווח מאזורים מסוימים. הדוח של CPJ מציג את העדויות ואת מגבלותיהן, ובהן עיתונאים שסירבו להזדהות בפומבי מחשש לנקמה. ממצאים אלה מבהירים מדוע על הקוראים לברר כיצד כתב השיג טענה והאם המקור יכול היה לדבר בחופשיות. דיווח איכותי אומר לקוראים מה ידוע, מי אומר זאת ואילו חלקים עדיין לא אומתו. לשיטה עקבית לבדיקת בחירות בכותרת, בכיתוב ובייחוס, היעזרו ברשימת הבדיקה לאימות טענות.