דחיית השירות לתלמידי ישיבות בישראל החלה ב-1948 כהסדר מצומצם ל-400 תלמידים. עם הזמן היא התרחבה למערכת רחבה, ועוררה מחלוקות חוזרות בשאלה מי מוסמך לאשר פטורים והאם הכנסת חייבת לקבוע אותם בחוק. בתי המשפט לא יצרו פטור גורף: הם דרשו מהממשלה להחיל את החקיקה שבתוקף.
מדחייה מצומצמת לחוק טל
ב-1948 אישר ראש הממשלה דוד בן-גוריון דחיית שירות ל-400 תלמידי ישיבות. מספר הזכאים לדחייה גדל בעשורים שלאחר מכן. ב-1977 ביטלה הממשלה את המכסה המספרית, ואפשרה לתלמידים זכאים שלמדו במשרה מלאה לבקש דחייה ללא מכסה קבועה. עד 1998 חל ההסדר על עשרות אלפי גברים.
בעניין רובינשטיין נגד שר הביטחון (1998) קבע בג״ץ כי שר הביטחון אינו יכול להשתמש בסמכות מנהלית כללית כדי להעניק דחיות שירות רחבות היקף כאלה; נדרשה הסמכה בחוק של הכנסת. הממשלה מינתה את ועדת טל ב-1999. ב-2002 חוקקה הכנסת את חוק טל, שיצר מסגרת משפטית לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם. ״שנת ההכרעה״ אפשרה לתלמידים זכאים, בגיל 22, לבחור בין המשך לימודים לבין מסלולים לשירות צבאי או אזרחי ולתעסוקה. ציר הזמן החקיקתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה עוקב אחר החוקים והתיקונים שבאו בזה אחר זה.
מדוע בתי המשפט פסלו הסדרים מאוחרים יותר
ב-2012 קבע בג״ץ שלא ניתן להאריך את חוק טל: הסדריו לא קידמו במידה מספקת שוויון בשירות. לאחר מכן תיקנה הכנסת את חוק שירות ביטחון ב-2014 ושוב ב-2015, וקבעה יעדי גיוס וסנקציות אפשריות תוך שמירה על תקופות מעבר. ב-2017 פסל בית המשפט את ההסדר מ-2015 וקבע שהיחס הלא שוויוני אינו מידתי. פסיקות אלה עסקו בעיצוב החוק וביישומו, ולא בערך לימוד התורה. סקירה משפטית של שירות חרדים מסבירה את ההחלטות מ-1998, 2002 ו-2012; הסבר מאוחר יותר מתחקה אחר החוקים עד לפקיעתם.
מה השתנה ב-2024
ההסדר החוקי פקע ב-2023. ב-25 ביוני 2024 קבע בג״ץ פה אחד שהממשלה אינה רשאית להמשיך להחריג תלמידי ישיבות מחוק הגיוס הכללי ללא הסמכה בחוק. לכן על המדינה להחיל את החוק הקיים על גברים זכאים, ואסור לה לממן לימודים בישיבה עבור תלמידים שאין להם דחיית שירות חוקית, כאשר המימון מותנה במעמד זה. פסק הדין לא קבע מכסת גיוס מטעם בית המשפט ולא הורה לכל גבר חרדי להתגייס; חובותיו של כל אדם נגזרות מהחוק הכללי וממעמדו המשפטי. הניתוח המשפטי של ההחלטה מפרט את גבולותיה.
השאלה הבאה היא כיצד הממשלה והצבא יישמו את הכלל; ראו מה משמעות פסיקת 2024 בפועל.