שירותי המודיעין של ישראל מתמחים בתחומים שונים. השב״כ אחראי לביטחון הפנים לפי חוק שירות הביטחון הכללי; המוסד מתאר את משימתו כאיסוף מודיעין וביצוע מבצעים מיוחדים בחו״ל; ואמ״ן, אגף המודיעין של צה״ל, תומך בתכנון ובפעילות הצבא.
סמכויות שונות ושרשראות דיווח
ראשי השב״כ והמוסד מדווחים ישירות לראש הממשלה. ראש אמ״ן מדווח לרמטכ״ל, המדווח לשר הביטחון, לפי הפרק על קהילת המודיעין בישראל בסדר היום האסטרטגי. אותו ניתוח מתאר את ועדת ראשי השירותים (ור״ש), המפגישה את ראשי הגופים לתיאום פעילות. לפי הניתוח, לפורום אין מעמד חוקי רשמי.
שרשראות הדיווח השונות משקפות משימות שונות: טיפול באיומים פנימיים וביטחון מגן, מודיעין חוץ ומבצעים מיוחדים, ומודיעין צבאי. התיאור הרשמי של המוסד אומר שהוא עובד עם גופי הביטחון והמודיעין האחרים בישראל, ומאשר שהתמחות מוסדית מתקיימת לצד שיתוף פעולה.
מה אפשר ללמוד על תיאום ומה לא?
מקורות פומביים מבססים את חלוקת התפקידים הכללית ואת קיומו של שיתוף פעולה בין הגופים. הם אינם מבססים טענות מפורטות על מאגרי מטרות משותפים, חדרים משותפים קבועים, תנועות כוח אדם מסוימות או תשומות מבצעיות מדויקות. יש לבסס טענות כאלה במסמך שפורסם או במקרה פומבי מסוים, ולא להציגן כמבנה שגרתי.
במקרה שחוצה תחומים פנימיים, זרים וצבאיים, גופים יכולים לתרום כל אחד במסגרת סמכויותיו. דיווחים פומביים עשויים לזהות חקירה או מבצע משותפים, אך לעיתים רחוקות חושפים די מידע כדי למפות נהלים מסווגים. לסמכויות המוגדרות של השב״כ ולפיקוח עליו, ראו סקירת השירות.