התאחדות ארץ ישראל לכדורגל נוסדה ב־1928 בתקופת המנדט הבריטי והתקבלה כחברה בפיפ״א ב־6 ביוני 1929. הנבחרת הייצוגית שלה השתתפה במוקדמות גביע העולם ב־1934, ושיחקה נגד מצרים בבית ובחוץ. אלה היו משחקים של הנבחרת בתקופת המנדט, ולא של נבחרת לאומית ישראלית עצמאית. ישראל הפכה למדינה ב־1948; בספטמבר של אותה שנה יצאה נבחרתה החדשה לסיבוב משחקים בארצות הברית.
הסקירה ההיסטורית של אופ״א מציינת גם את הזכייה בגביע אסיה ב־1964 ואת לוח הזמנים המאוחר יותר של חברות ההתאחדות.
מאלופת AFC להוצאה מהארגון
ישראל הצטרפה לקונפדרציית הכדורגל של אסיה (AFC) ב־1956 וזכתה בגביע אסיה ב־1964 כמארחת. החרמות האזוריים הקשו יותר ויותר על קביעת משחקים. ב־1974 אישר קונגרס ה־AFC הצעה להוציא את ישראל מהארגון, לאחר ששורת מדינות חברות סירבו לשחק מולה. אופ״א מציינת שישראל עזבה את ה־AFC באותה שנה ״מסיבות פוליטיות״.
קמפיין מוקדמות גביע העולם ב־1958 ממחיש את ההבדל בין העפלה למוקדמות לבין הגעה לטורניר הגמר: ישראל עברה שלבים אזוריים בלי לשחק, ואז הפסידה לוויילס 2:0 בפלייאוף. לעומת זאת, ב־1970 ישראל אכן העפילה ושיחקה במקסיקו. ההיסטוריה של ההתאחדות באתר אופ״א מתעדת את הצטרפות ישראל לפיפ״א בתקופת המנדט, את שנות ה־AFC ואת המעבר המאוחר יותר לאירופה.
אוקיאניה והקבלה לאופ״א
בשנים שבהן לא הייתה לישראל מסגרת קבועה ב־AFC היא השתתפה במוקדמות באזור אוקיאניה. היא החלה לשחק בקביעות במפעלים אירופיים ב־1991, וב־1994 התקבלה ההתאחדות לכדורגל כחברה מלאה באופ״א. שינוי בתקנון אופ״א ב־1993 אפשר לארגון לקבל התאחדות מחוץ לאירופה שאינה משויכת לקונפדרציה אחרת, ובכך נסללה הדרך לקבלת ישראל. הסקירה של אופ״א על ההחלטה מפרטת את התאריכים ואת שינוי התקנון.
ההיסטוריה של ישראל משתרעת אפוא על פני שלוש מסגרות שונות: התאחדות מתקופת המנדט שהייתה חברה בפיפ״א, חברות בכדורגל האסייתי, ותחרות סדירה באירופה. הופעתה היחידה של הנבחרת הבוגרת בגביע העולם הייתה ב־1970; חברותה באופ״א החלה ב־1994.