האמנות של אש״ף משנת 1964 ומשנת 1968 דוחות את הקמת ישראל ושוללות את הקשרים הלאומיים היהודיים, אך באף אחת מהן לא מופיע הביטוי המדויק „מהנהר ועד הים”. המסמך של חמאס משנת 2017 מציין את השטח שבין נהר הירדן לים התיכון ואומר שחמאס דוחה כל חלופה לשחרורו המלא. חשוב לקרוא את הניסוח ואת התאריכים בקפידה: אלה אינם מסמכים בני־החלפה.
אמנות אש״ף משנת 1964 ומשנת 1968
האמנה המכוננת שאומצה בשנת 1964 כינתה את תוכנית החלוקה משנת 1947 ואת הקמת ישראל „בלתי חוקיות וכוזבות”. סעיף 18 דחה את הקשרים ההיסטוריים והרוחניים של היהודים ושלל את היותם עם בעל זהות לאומית עצמאית. סעיף 24 קבע שאש״ף אינו מפעיל ריבונות אזורית על השטחים שהיו אז בשליטת ירדן ומצרים. נוסח 1964 המוצג באתר אוניברסיטת אוקספורד מתעד את הסעיפים האלה.
האמנה משנת 1968 הגדירה את פלסטין לפי גבולות המנדט הבריטי, קבעה שהשטח אינו ניתן לחלוקה, דחתה את תוכנית החלוקה ותיארה מאבק מזוין כאסטרטגיה. סעיף 19 קובע שהקמת ישראל והחלוקה היו בלתי חוקיות; סעיף 9 מתאר מאבק מזוין כאסטרטגיה, ולא כקביעה שדיפלומטיה בלתי אפשרית. התעתיק בפרויקט Avalon של אוניברסיטת ייל מאפשר לקוראים לבדוק כל סעיף. באף אחת מהאמנות לא מופיעה הסיסמה המודרנית המדויקת; הסקירה ההיסטורית של אוניברסיטת טורונטו מבחינה בין המילים לבין העמדות הפוליטיות הרחבות יותר.
אמנת חמאס משנת 1988 והמסמך משנת 2017
אמנת חמאס משנת 1988 מציגה את המאבק במונחים דתיים ומצטטת קריאה לביטול ישראל. בשנת 2017 פרסם חמאס מסמך מדיני בן 42 סעיפים, בלי להחליף רשמית את אמנת 1988. סעיף 2 מגדיר את הארץ כמשתרעת מנהר הירדן ועד הים התיכון; סעיף 20 דוחה כל חלופה ל„שחרור המלא והמוחלט” של הארץ, ובה בעת מתאר מדינה בקווי 4 ביוני 1967 כנוסחה של הסכמה לאומית. הנוסח המלא שמציג Wilson Center כולל את המסמך ומציין את לשון הקבלה הזמנית שבו.
ההבחנה ברורה: אמנות אש״ף כוללות דחייה מפורשת של ישראל, אך לא את הסיסמה הזאת; המסמך המאוחר של חמאס קושר את הביטוי הטריטוריאלי לתביעה על הארץ כולה. המסמכים האלה מסבירים מדוע ישראלים בוחנים את ההקשר הארגוני של הקריאה. לסקירה של מגוון השימושים הרחב יותר בביטוי, ראו ההסבר על משמעותו.