בינואר 2023 הציע שר המשפטים יריב לוין לשנות את תפקידם של היועצים המשפטיים בממשלה. הטיוטה נועדה להפוך את היועצים המשפטיים במשרדים למינויים פוליטיים, לקבוע שחוות דעתם לא תחייב את השרים ולאפשר לשרים להחליט מי ייצג אותם בבית המשפט. אלה היו הצעות, ולא חוק אחד שנחקק ב־2023.
כיצד פעלה מערכת הייעוץ
היועצים המשפטיים במשרדים היו עובדי מדינה שנבחרו במכרזים ציבוריים והיו כפופים מבחינה מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה. חוות דעתם תיארו את הדין החל על פעולות המשרד. אם משרד חלק על עמדה משפטית בסוגיה שנויה במחלוקת, הוא יכול היה לבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לקבוע את עמדת הממשלה. חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה חייבה את גופי הממשלה, אלא אם בית משפט פסק אחרת. ההסדר נועד לספק לשרים ייעוץ משפטי ובו בזמן לחייב את פעולות הממשלה לעמוד בדין. ההסבר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מתאר את התפקידים ואת אופן פעולת המערכת.
מה הציעה טיוטת 2023
טיוטת הצעת חוק שפורסמה בינואר נועדה לשנות הן את אופן המינוי והן את הסמכויות. משרות היועצים המשפטיים במשרדים היו הופכות למשרות אמון הנבחרות באופן פוליטי, וחוות דעתם כבר לא היו מחייבות את השר. השרים והממשלה היו קובעים גם את העמדה המשפטית שתוצג בבית המשפט ויכלו לבחור עורך דין מחוץ למשרד היועץ המשפטי לממשלה. לוין טען שאין להגביל נבחרי ציבור בעמדות משפטיות שמציגים יועצים שלא נבחרו. מבקרי ההצעה אמרו שיועצים התלויים פוליטית לא יוכלו להתריע באופן עצמאי על פעולות בלתי חוקיות.
הטיוטה שיקפה הצעה שנכללה בחבילה ולא הפכה לחוק ב־2023. היועצים המשפטיים של הכנסת העלו חששות פרוצדורליים בנוגע ליוזמת חקיקה של ועדת כנסת בעניין מעמדם של היועצים המשפטיים בממשלה. ההצעה לא הייתה זהה לכל דיון מאוחר יותר בסמכויות היועץ המשפטי לממשלה; לכן לא יהיה מדויק לטעון שנחקקה רפורמה כוללת אחת. הוראות הטיוטה ומעמדה בהליכי החקיקה מפורטים במכון הישראלי לדמוקרטיה.
תקדים פנחסי
ב־1993 קבע בית המשפט העליון בעניין בג״ץ 4267/93, אמיתי – אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ׳ ראש ממשלת ישראל (הנידון לעיתים לצד פרשות דרעי ופנחסי) כי חוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה משקפת את הדין עבור הממשלה, וכי הייצוג של המדינה מופקד בידיו. סקירה אקדמית של פסק הדין מציינת את מספר ההליך ומסבירה שייצוג נפרד באמצעות עורך דין פרטי דרש את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה. אין פירוש הדבר שכל חוות דעת משפטית חסינה מביקורת: בית המשפט נותר הסמכות הסופית בענייני דין.
הוויכוח על הרפורמה עסק במיקומו של שיקול הדעת המשפטי בתוך הרשות המבצעת. השיטה המוצעת הייתה מחזקת את שליטתו של כל שר בייעוץ המשפטי ובייצוג בבית המשפט. ההקשר המוסדי הרחב, לרבות ההצעות הנפרדות לשינוי מינויים וביקורת שיפוטית, מפורט בסקירה הכללית.